שלומות ונצורות לעם היושב בציון, בגולה, בגליל, בגולן, בניכר, ולכל הנתינים באשר הם.

אפתח בנזיפה עצמית:

בחו"כ!

ה-NBA נפתחת הלילה וכמעט שכחנו להרביץ פה 'שיר אחד ביום' לכבוד בואה.

בלי הרבה מלים, יען כי הזמן באמת קצר, כבר חושך בחוץ ותיכף מתחילים לעוף פה סלים מכל כיוון, הנה כמה מועמדים ראויים יותר וראויים פחות לקבל את פני העונה.

פעם היתה להקה שקראו לה D:REAM והיא התפוצצה על כל המגרש עם קטע שהגיע למקום ה-24 במצעד הבריטי ב-1994. Your'e the best thing. אז זו הבחירה הראשונה הפעם.

הנה זה.

עוד בחירה: You aint seen nothing yet של Bachman Turner Overdrive . פצצונת של שיר גם היום, הרבה שנים אחרי שיצא.

הנה זה.

בחירה נוספת מגיעה מכיוון הג'קסונים: Give me one more chance, המוכר גם כ-I want you back. מתאים לאללה אחרי שערוריית ההימורים עם השופט האידיוט ההוא. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שניתן לליגה את הצ'אנס המגיע לה. והיידה לסולן הגמד מייקל ג'קסון.

הנה זה.

אפשר להמשיך עם השיר האהוב השנוא ביותר בכל הזמנים, שיר ששמענו מיליון פעם בערך ולא יכולנו יותר. קשה להגיד שה-NBA היא My heart או לחילופין My soul , אבל של הרבה אחרים היא דווקא כן ו-Modern talking
ידעו לתת בהם סימנים עם הקטע הנושן הזה.

הנה זה.

והאחרון בחמישייה האחרונה שהועמדה כאן צ'יק-צ'ק בזריזות (ומכאן גם איכותה הלא מאוד גבוהה מוסיקלית), שייך לדונה סאמר האגדית. אם המוטו רוב השנים היה I love this game אני לא רואה סיבה ממשית לפיה לא נביא אותה עם Love to love you baby חסר התקדים בזמנו. שהרי אנחנו (בעיקר אלעד זאבי וסר ש. הרמלין חובבי ה-NBA), אוהבים לאהוב את הליגה, לא?

אז הנה זה כאן, כדי לסגור חמישייה.

ושמייקל ג'קסון ירכז משל היה ארל בויקינס או משהו.