שלומות ונצורות לעם היושב בציון ובגולה,

הנה מגיעה עוד מהדורת שאלות-תשובות לפתיחת שבוע.

מתחילים? מתחילים. שלוש, ארבע, צא:

נשיאנו המרומם שלום,

אודה לך עד מאוד אם תרענן את זכרוני לגבי משחק מסוים של מכבי תל אביב. אני זוכר שבשנת 1999, התקיים משחק בו מכבי תל אביב נדרשה לנצח בהפרש קטן מערך מסוים, כדי להגיע למקום השני בבית ולא לראשון. זכור לי סוף המשחק, עם החטאות מכוונות ועוד שלל דברים לא ספורטיביים. נדמה לי שגם מאמננו עודד הכותש השתתף בחגיגה.

תודה מראש והיידה דורון שפר, חביב הסיפרה הבא!

כפיר

שפר חביב הסיפרה על סמך יכולתו מ-2007, זו בדיחה יפה. כמעט זכית בחולצת כדורסלע. כמעט. שקלתי את הרעיון בחיוב, אבל החלטתי לענות בשלילה.

לגבי הסיפור ההוא עם מכבי ת"א, זה מקרה שלקוח ממשחק חוץ נגד ציבונה זאגרב. פיני גרשון אימן את מכבי ת"א, וינקו ילובאץ את ציבונה, עונה אחת אחרי שהיה כאן וחוזהו לא הוארך.

ומעשה שהיה כך היה (והקרדיט כולו לאהרל'ה ויסברג, שחפר וחיפש ותרם מזמנו הפנוי, מזיכרונו ומהידע שלו ונענה לאתגר): ב-7 בדצמבר 1998 חוותה מכבי ת''א את אחד הביזיונות הגדולים בתולדותיה. היא סיימה את השלב הראשון ביורוליג של פיב"א עם מפגש בזאגרב, מול ציבונה של וינקו ילובאץ – מאמנה בעונה שלפני כן. באותם ימים ובאותה שיטה, הקבוצות היו מקבלות שלוש יריבות חדשות וסוחבות עמן את המאזן מתחילת העונה. ניצחון בקרואטיה היה מעלה את מכבי למקום השני בבית ומשפר את סיכוייה להמשך הדרך, הפסד בהפרש של 18 הפרש ומטה היה מביא אותה למקום השלישי, בעוד המשמעות של תבוסה בפער גבוה מזה היא מקום רביעי.

היה catch בכל הסיפור. השחקנים של רבי פנחס הגרשוני רצו להימנע בכל מחיר מהמקום השלישי מסיבה פשוטה: ליריבות הבאות היה מאזן טוב משל מכבי באופן משמעותי וכך לא היתה מניעה ממפגש בשמינית הגמר עם קינדר בולוניה המפחידה של אטורה מסינה, אנטואן ריגודו, פרדראג דנילוביץ', הוגו סקונוקיני וראשו נסטרוביץ'.

בחמש הדקות האחרונות, כשהיה ברור שהילובאצים ינצחו, עשתה מכבי כל מאמץ להגדיל את ההפרש לרעתה. גיא גודס קלע שלשה ועל הספסל תפסו את הראש, שחקני מכבי ביצעו עבירות ועמיתיהם בציבונה ניסו להחטיא. בסוג של צדק פואטי, מכבי נכשלה על חודה-של-נקודה והפסידה 78:60.

המסע הבלתי נמנע של מכבי הסתיים בזרועותיה של קינדר הגדולה, שניצחה 57:78 בבולוניה ו-55:70 בת''א. גרשון התנצל בסיום אותו משחק בזאגרב, אבל רלף קליין לא סלח. "פיני הוכיח למה הוא לא היה במכבי כל השנים", אמר אז.

ולמקרה שתהיתם, האיש שדבר לא דבק בו או נדבק אליו, דורון שפר, הצליח להימנע גם מהמבוכה הזו. הוא נשאר בארץ בגלל פציעה ולא השתתף בביזיון.

נאה. תודה לאהרל'ה ויסברג, עוברים הלאה.

שלום,

זו הפעם הראשונה בה אני כותב אליך. החלטתי להפנות אליך תחושה, שלא לומר ידיעה שמקננת בי זה זמן מה. כבר ידוע לכולנו, מן הסתם, שהמלך פייסל במכבי של קטש יהיה מקסימום סוס יאור. הבן אדם לא מתאים. עמוק בפנים מקננת בי תחושה שזו החתמה של שרף יותר מהכל. נראה כמו זר טיפוסי של צביקה שרף. אפילו בסיוטים שלי אני לא יכול לדמיין את הקוטש בוחר שחקן כזה, בטח ובטח כשהוא מצהיר על כל במה ותחת כל תאנה שהוא רוצה כדורסל יצירתי.

ואפילו עכשיו. הרי קטן על מכבי לשחרר קבוצת מזומנים, אולי יחד עם שחקן כזה או אחר עבור מר סימונס הנכבד, למען ידביק הלה את אסופת השחקנים המכובדת של הקוטש. יש לי תחושה שהשחקן הזה הוא הדבר האחד שחסר לכותש, יש לו ערך מוסף במשחק שלו שמזכיר לי את האחד והיחיד, מספר 18 באדום, שמשחק בקבוצה קנדית.

מה אתה אומר?

ואגב - אתה גדול - אם לא היית היו צריכים להמציא אותך.

שלומי

בלי קשר לזה שאני גדול ואם לא הייתי היו צריכים להמציא אותי, אני נוטה להסכים איתך בעניין סימונס. הייתי מוסיף את המלה לגמרי בסוף המשפט, אבל לפני זה עדיף לראות אותו מעביר עוד כמה משחקים בהפועל חולון, כדי לוודא במאה אחוז שחצי העונה שלו בהפועל גליל עליון לא היתה מעל הממוצע מבחינתו (אני די בטוח שלא, ובכל זאת).

גם בעניין סוס היאור המכונה המלך פייסל וקרוי מרקוס פייזר, אני מסכים. נראה כמו בחירה של צביקה שרף במאה אחוז. פשוט יושב בול על מאמן שבחר פעם ברנדי ווייט וקיבו סטיוארט. אני כותב את זה כאן כבר שבועות. הכיוונים הכלליים מאוד דומים.

שלום רב,

הסכמתי עם עצמי שאסכים איתך, שלא נסכים בנוגע לעבירה שביצע פניני (הסכמה הדומה להסכמי שלום של מדינתנו הקטנה, אחרי שבוע שוכחים על מה דיברנו). על כן, בלב שלם אפנה אליך בסוגיה אחרת שמעניינת אותי.

סוגיה שעולה נוכח הצטיינותו של ג'יימי ארנולד במחזור הפתיחה והשתלבותו הנאותה של שרון ששון בהפועל ירושלים, בה בשעה שהבורג החסר לקבוצה, טרנס מוריס (אשר בשנה שעברה הכניס כל כך הרבה טראנס לקבוצה מהבירה) ביצע בדיוק את המהלך ההפוך, ועבר ליריבה השנואה מכל.

אבקש להציג עד כמה נפוץ המעבר בין שני היריבות המושבעות בליגת החרטאבונה, לפחות ב-15 שנים האחרונות (מזיכרוני הדל):

אלה השחקנים שבאו להזיע: טרנס מוריס, וויל סולומון, נוריס קולמן, צ'ורה והפיצה (ועוד?).

ואלה השחקנים שבאו לנשום אוויר הרים: ארנולד, ששון, פופה, צ'ורה בגירסה הרזה, מוטי דניאל, מיקי ברקוביץ, דורון שפר (ועוד?).

בנוסף, ברכות על המדור החדש 'זה א-ב של כדורסלע'. עיינתי, קראתי, החכמתי והשכלתי. אהבתי את הבחירה לפתוח בערכי הפועל לרוב.

שמיל

מודה לך נמרצות על האיחולים. אני לא בטוח שהבנתי למה בדיוק אתה חותר בהצגת העניין הזה. בגדול, זו הפעם הראשונה שירושלים מקבלת ממכבי ת"א שחקנים שנמצאים בשיא יכולתם. את ששון הם נתנו מיוזמה, את ארנולד הם שחררו לקבוצה ברוסיה ויצא מה שיצא. מצד שני, מכבי לקחה את מוריס, מבלי לשאול את ירושלים. אני לא רואה איזה קו אחיד, גם לא מקריות.

בגדול, אתה מזכיר כאן שחקן כמו מיקי ברקוביץ', למשל, שעשה תקופה ארוכה במקום אחר מאז עזב את מכבי ת"א ועד לרגע בו הצטרף לירושלים. גם צ'ורה לא הגיע ישירות ממכבי ת"א לירושלים, אלא נסע קודם לעונה אחת בטורקיה. זה קרה גם בצד ההפוך: אחרי שהוא עזב את ירושלים עשה עונת הפוגה בטורקיה, לפני שחזר שוב למכבי ת"א וסיים בה את הקריירה.

אם אתה מדבר גם על שחקנים כאלה, שלא עברו ישירות מקבוצה לקבוצה, אז יש עוד כמה שעברו בשתי הקבוצות לאורך הקריירה. האווי לאסוף, למשל, או אורי כהן מינץ. והיו עוד.

שלום וברכה,

האייטמון הזריז שהעלית לרגל פתיחת עונת ה-NBA הבאה עלינו לטובה ('חמישה שירים אחד ביום', הכוונה), כלל תמונה נחמדה של שאקיל וארל בויקינס. נו, ישר קפץ לי לראש שראיתי פעם משהו דומה. אז אחרי חיפוש (קצרצר ופשוט, אם נאמר את האמת), העליתי את התמונה הבאה: השחקן הכי נמוך בתולדות הליגה (מאגסי בוגס, כמובן), עם השני הכי גבוה (מאנוט בול, גיורגי מורסאן כנראה היה גבוה יותר בכמה מילימטרים).

הנה, בבקשה:

ושתהיה לנו שנה מוצלחת בכל החזיתות (ליגת חרטאבונה הידועה לשמצה, יורוליג, NBA, הליגה הארמנית השנייה וכיו"ב).

אדם

ואללה. מצטרף.

שלום,

באחד האייטמים האחרונים שמת צילום של מרקוס גורי וקווינסי לואיס. הצילום הזה לא לקוח ממשחק גמר גביע המדינה נגד גבעת שמואל, כמו שאמרת שנדמה לך, על אף שאינך אביב לביא.

למעשה, הוא לקוח מהמשחק הביתי מול ז'לגיריס קובנה ב-13.2.2003 (ניצחון 71:76) במחזור האחרון בשלב הליגה הרגילה של היורוליג לעונת 2002/3, בו הבטיחה מכבי את העלייה לשלב הטופ 16 (היו זמנים, הא? לעלות לטופ 16 רק במחזור האחרון?).

למען האמת, למרבה הצער, ניצחון בגמר הגביע על גבעת שמואל לא היה מעורר כזה פרץ שמחה והתרגשות בשחקנים הזרים של מכבי.

אסף ג.

כנראה שאתה צודק. סתם זרקתי הערכה, לא יותר. עכשיו, כשאתה אומר את זה, נראה לי שאתה צודק לגמרי. עד כדי כך צודק שגם תיקנתי מה שהיה צריך לתקן ומחקתי מה שהיה צריך למחוק. טוב שיש אנשים כמוך. תיכף גם תגיד שזה אתה שם מימין, שעומד בפינה ומחייך ולכן אתה זוכר את התאריך, התוצאה והאירוע.

כמו כולם גם אני נרעשתי ממותו של הגשש הנצחי ישראל "פולי" פוליאקוב ועצב גדול אפף אותי. שמחתי שגם אתר הספורט האהוב עלי לא פסח על מאורע טראגי, זה ודאג להזכירו בזכות סר ש. הרמלין עם טור קצר אך מלבב.

מתן

סר ש., מה אתה אומר? אנשים ממש קוראים את הטורים שלך, אה? האמת, היה לי קשה להאמין אבל הנה, תראה. הוכחה חיה. מזל טוב.

סתם, סתם. סר ש. תותח הוא, ולכבוד רב לנו שאת עטו הוא נוהג להשחיז אצלנו אחת ליומיים בערך (הכל, הכל, ולו רק שלא יעבור למקום אחר).

ועד כאן חלק א' של מהדורת שאלות-תשובות לתחילת השבוע.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.