עדיין בענייני המשחק ההוא במלחה, נזכרתי בצהריים שכבר די הרבה זמן לא השתמשתי בלינק הפלאי 'שיר אחד ביום'. והרי הקמתי את האתר הזה כדי שיהיה לי איפה להציג שירים וליהנות מהם, ולהקיף אותם בכדורסל. אז איך זה שמה שנוצר פה, בעצם, זה אתר כדורסל עם שיר לקישוט פעם בשבוע וחצי?

סתם.

לא יודע איפה עומדים הדברים בכל הקשור לזרים של הפועל חולון, שלפחות לגבי חלקם שמענו שהם פוחדים ושוקלים לעזוב. גם לא לגמרי ברור אם מיקי דורסמן יישאר או יעזוב, למרות שעושה רושם שכן. אבל לכו תדעו, בואו נחכה לבית הדין ונראה מה יקרה אחרי שיוחלט על עונש.

עומדת ותלויה ועדיין מהדהדת ההכרזה של דורסמן, לפיה אם אפילו שחקן אחד יקום ויעזוב הוא יפרק את הקבוצה. גם את הדברים האלה צריך לקבל בעירבון מוגבל, כמובן.

ובכל זאת, עד למועד הדיון המשמעתי וכל עוד לא עזב אף אחד מהשחקנים ודורסמן עודנו כאן, האם יש שיר יותר מתאים מאשר Should I stay or should I go של הקלאש?

שיר עתיק אמנם, אבל באופן מוזר ותמוה גם אחרי יותר מ-25 שנים או כמה שזה, החבר'ה עדיין צועקים, עדיין צורחים וקופצים ופורטים על הגיטרה כאילו אין מחר. שהרי מחר, חלילה וחס, עלול טריי סימונס, חביב הסיפרה, לתפוס מצב רוח לא משהו ולעזוב. אז בואו בינתיים נצרח לו את הדילמה במלא עוצמתה ישר לאוזן, ונראה לאן זה יוביל.

או בלשוננו-אנו: אם נחיה, גם נראה.

ואם כבר הגעתי לקלאש אני לא אשאיר אתכם בלי שני הלהיטים הגדולים האחרים של הלהקה הזו:

London calling

(היוצא מהכלל, יש לומר)

ו-Rock the casba

שגרם לי להנהוני ראש רבים וקצביים כטינאייג'ר, כי רקדן גדול מעולם לא הייתי וזה היה המקסימום, לצד נענועי עקב קצביים על הרצפה. כנראה השיר הכי קליט ופופולארי שלהם מאז ומעולם.

טריו של הקלאש, מה רע לכם בחיים?