ערן שלום,

מה נאמר ומה נלין: בא האקס המיתולוגי, תובע את עלבונה של מכבי ת"א ונותן בראש לקבוצה שהשפילה את מעסיקתו הקודמת. תוצאת מוצאי שבת שייכת ללא ספק לנבן ספאחיה, שפירק את מלאגה בליגה הספרדית ב-22 הפרש.

לדעתי, זה משהו שנותן לנו אינדיקציה עד כמה מכבי חלשה העונה. נכון שכל משחק הוא לגופו, אבל קשה להאמין שמלאגה מתפרקת מול טאו יומיים אחרי ההצגה מול מכבי (כנראה שהיא לא כזאת גדולה). גם לטאו היה משחק ביורוליג, כך שעייפות זה בהחלט לא תירוץ.

קרלוס קבסאס "קלע" 0 נקודות ב-20 דקות. מה יאמר על זה הכותש? הייסליפ הבלתי ניתן לעצירה ביום חמישי, כבש 3 נקודות. גבריאל חרמן 5 נקודות. ואם זה לא מספק, קבל נתון אחרון שהוצאתי באת החפירה שלי: מלאגה שתפרה את מכבי עם 10 מ-27 לשלוש, עשתה נגד טאו 2 מ-18. גם האחוזים ל-2 נקודות שנגד מכבי נשקו ל-70% צנחו מול טאו ל-50%.

למה כולם קולעים דווקא נגד מכבי? מה קורה פה? מה זה חוסר הצדק המשווע הזה? תוקם וועדת חקירה מיד ובדיעבד בראשותו של שר ההגנה, רס"ר (מיל.) צביקה שרף. נראה מה מכבי תעשה מול ירושלים, קונצרט או ג'יעג'וע סטייל לה מאן/פילזן.

שבוע טוב ונאה כרפאל.

צור

צודק בכל מלה, חוץ מדבר אחד, לדעתי. אם כבר ועדה, אני דורש ועדה חקירה חיצונית ללא מעורבות של מאמננו-הלאומי הממנכ"ל בזמנו הפנוי את מכבי ת"א, או להיפך. שהרי הוא חלק מהעניין, לא? אם לא במישרין-נטו, אז במישרין-ברוטו. ואם לא זה, אז בטח בעקיפין-נטו. תחשוב על זה.

במקביל, מלים חמימות לחבר הקירח מטאו ויטוריה. הביא אותה. לפחות בינתיים.

אהלן ערן,

מה שלומך?

תגיד, משום מה אסטבן "השור" באטיסטה (או בכינוי הספרדי "אל טורו") הזכיר לי יותר מכל את איציק כהן האגדי. עד כמה שאני זוכר גם כהן היה השמאלי האחרון שבין שחקני הפנים במכבי, והייתה לו זריקת ג'אמפ מצחיקה תוך כדי שהוא מאמץ את גופו לקפוץ 2 סנטימטרים מעל הרצפה. אני רק מקווה שאת באטיסטה לא יזכרו בזכות משחק אחר כמו את כהן.

עוד דמיון: כהן נכנס לגמר בגנט רק בגלל שלקווין מגי הייתה בעיית עבירות, ובאטיסטה שיחק בגלל הפציעה של ניקולה והעבירות של פייזר.

ליאור

יש בזה משהו, יש בזה משהו. שמע, את איציק כהן אני זוכר מצוין כי הוא בן גילי ויצא לי לשחק נגדו בגילאים השונים, בעיקר בנוער. הוא הרי הגיע למכבי ת"א ממכבי ירושלים ולא היה שם בגילאי ילדים. פעם, אבוש מאוד לגלות זאת, הוא חסם אותי מבלי לקפוץ. אין לי מושג איך זה קרה, אבל זה קרה. בחיים לא נחסמתי (למעט החסימות של עמירם ליגומסקי חסר התקדים שעליהן כבר סיפרתי כאן פעם, ולמעט אותה חסימה יחידה של איציק כהן בבית שמעוני הפתוח בפתח-תקווה על הבלטות).

אכן עצלן היה איציק, נתקשה להכחיש זאת. פעם, באימון נבחרת הקדטים, היינו זוג לצורך כמה תרגילים בחימום והאיש הגדול פנה אלי ואמר: "לאט, לאט, לאן אתה ממהר, בוא נתקדם לאט", וכל זה מרחק לא גדול מאוזניו חדות השמיעה והקשב של מאמננו שחור השיער מאז, מולי קצורין.

אהלן ערן,

רציתי להפנות אותך אל הבלוג שלי, בו אני כותב אחת לשבוע לערך. בכל אופן כתבתי שם על ליאור אליהו. אשמח אם תכנס ותקרא, זה לא ארוך. תגובות יתקבלו בברכה. אני מפנה אותך, כי אני יודע מה עמדתך בנושא. אז יאללה, תן צ'אנס.

חן

עזוב מה שאני אומר, הנה הלינק בוא נקווה שיהיו לך כאן עוד כמה כניסות של אנשים לבלוג שלך שאולי ירצו גם להישאר שם בעתיד וזה מספיק נחמד בפני עצמו. חוץ מזה, ראיתי שמאז חטאת בכתיבת קטע על ענף הביפ. אז הלו, תחליט: האם לנו אתה או לאויבינו?

ערן היי,

בקשה או הצעה לאייטם, עדיין קשור לבטטיסטה: כפי שאפשר לראות, סטטיסטה הוא שמאלי, ובאחת הכתבות נאמר שזה מעניק לו יתרון על השומרים שלו. חשבתי למה לא לכתוב אייטם על שחקנים שמאליים, או לפחות על כאלה שזורקים בשתי הידיים. השחקנים השמאליים שאני זוכר הם: ארואסטי, גור שלף, יואב ספר ובנו אודריך. כולם, כפי ששמת לב, שיחקו במכבי.

גם הטניסאי גלעד בלום שמאלי, וגם הוא טוען שזה יתרון על פני היריבים שלו. ובכלל, האם יש שחקנים שזורקים בשתי הידיים? האם זה נהוג? כשהייתי בקט-סל ניסו ללמד אותנו לקלוע ביד החלשה, כלומר זה כן משהו שעובדים עליו, אבל האם מישהו משתמש בזה מלבד מייקל ג'ורדן במשחק מספר 2 בגמר האן-בי-איי של 1991, שם הוא העביר את הכדור מימין לשמאל כדי לקלוע עם השמאלית שלו סל מדהים?

ועוד משהו, זכורה לי כתבה (שאולי אתה כתבת פעם), על שחקן שביום בהיר אחד החליט להחליף את היד הזורקת שלו מימין לשמאל. אתה זוכר מי זה? אודה לך אם תתייחס לנושא שהזכרתי.

עומר

אגיד לך יותר מזה: אני עצמי שמאלי וגם גיל והתרגיל שמאלי, והנושא די מוכר וקרוב. עד כדי כך, אפילו, שחשבתי לרגע להקים לינק לשמאליים בלבד ובו יוצגו פרופילונים שונים של שחקנים שמאליים מכל העולם. לדעתי, גם משה ברנר ומשה מזרחי וחנן קרן שמאליים, ומייקל רד ובטח יש עוד כמה וכמה כאלה.

כשמאלי, אני יוכל לומר לך עוד מהימים בהם שיחקתי, שגם אז טענו שמדובר ביתרון, פשוט מכיוון שמדובר במיעוט רציני מאוד ורוב השחקנים רגילים לשמור על שחקנים ימניים, שנותנים עדיפות לתנועות מסוימות. את אותן תנועות, מה לעשות, שמאליים נוהגים לבצע באופן הפוך וזה מבלבל את השומר.

בגדול, כרגע לא עולה לי שם של מישהו שאני מכיר, שמשתמש בשתי הידיים באותה מידת מיומנות.

השחקן ההוא שהחליף יד קולעת ושהזכרת אותו במייל שלך הוא ריקרדו פיטיס, ששיחק באותה תקופה בבנטון טרוויזו.

אהלן,

ההתאקלמות המהירה של מרכוס סלוטר נראית טובה עד טובה מאוד. אני היחיד שמייד חשב להצמיד לו איזה כינוי בעקבות שם המשפחה יוצא הדופן (Slaughter, יעני כמו בבית מטבחיים) כמו "השוחט"? נדמה לי, על אף שאינני, שעוד לא היה כזה בליגה שלנו. ודווקא הכינוי מוצא חן בעיני, אפילו שאני לא מאוד אובייקטיבי בעניין.

להתראות

יניב

דווקא חשבתי על זה, וגם סר ש. הרמלין התייחס ברמיזה לשמו באחד הקטעים שכתב, אבל אישית יש לי בעיה עם המלה הזו. לא אוהב אותה, היא מחלחלת אותי במידה כלשהו. אני משתדל להתרחק ממילים עם השורש ש.ח.ט, פשוט לא אוהב את זה. לפיכך, מרקוס סלוטר בכינוי שהצעת – לא בכדורסלע.

שלום ערן,

חשוב לי לשמוע את דעתך בעניין הישראלי הראשון ב-NBA. במדינה שלנו, יוצא כל כמה שנים שחקן שמנסה להגיע ל-NBA, אך משהו תמיד חסר. מה לדעתך חסר לשחקן הישראלי כיום, כדי להיות שחקן לגיטימי ב-NBA? הרי מבחינת טכניקה, השחקן הישראלי עולה על רבים משחקני ה-NBA. האם לדעתך מדובר ביתרון האתלטיות? כוח? מרכיבים של כמה דברים?

מי לדעתך יכול להיות כרגע הישראלי הראשון ב-NBA?

תודה,

אסף

היינו איזה מיליון פעם בסרט הזה, אני חושב, אבל השאלה נשמעת בכל פעם מעניינת מחדש. מעבר לכישרון טבעי גדול צריך, לדעתי, הרבה מאוד דקות משחק ברמה הגבוהה. אם ליאור אליהו היה משחק 32 דקות למשחק עם מכבי ת"א ביורוליג, כמו שעושים שחקנים מקומיים בפרטיזן בלגרד ובלובליאנה, גם הנתונים הסטטיסטיים שלו היו טובים יותר ומרשימים יותר והיה נרשם גם שיפור בביטחון העצמי וביכולת.

הייתי רוצה לקרוא כתבה על כדורסלן שלקח את עצמו ואת גופו בידיים, משהו בסטייל טל בן חיים מהענף ההוא, שעשה מעצמו חיה רעה ברמה הפיזית. אני לא מכיר מישהו כזה בכדורסל. אין לנו חיות, ואין לנו טאווילים, ואין לנו גארדים יוצאי דופן. ואת מי שסומן כבא בתואר, עמרי כספי, בינתיים מייבשים במקום להריץ אותו על חשבון דייויד בלות'נטל.

בכל זאת, אני רואה בליאור אליהו דברים קצת שונים מאשר אצל שחקנים אחרים. יכול להיות שהוא יהיה הראשון, תלוי גם בתזמון ובצרכים של הקבוצה שלו ב-NBA, יוסטון רוקטס.

שלום,

תרשה לי להתפייט מעט. בשבוע שעבר נזכרתי בסיפורים מהילדות על להקות של עופות מים, שנודדות ממקום למקום (אין לי מושג למה ולאן). מה שמוזר הוא, שלהקה של ברבורים נחתה בגליל העליון, ולאו דווקא באגם החולה אלא באולם בכפר בלום. לפי מה שמספרים אנשי הגליל, הלהקה הגיע מאוסטריה, מהעיר גמונדן. לזן הברבורים האוסטרים קוראים: גמונדן. ולאלה, גליל עליון הפסידה.

אתמהה נואשות, עד כמה נמוך תגיע הגליל העליון השנה? והאם האיש עם כיפת הצמר יוציא אותה מחשיכה לאור גדול? ומה בדיוק עושה אלי קנטי לשיפור המצב? והאם הילד יוגב אוחיון יעשה את עונת השיא שלו בבוגרים ובסוף יירד ליגה? ולמה בדיוק הם מחכים עם הזרים, מדוע לא משנים או מחליפים אותם? האם אור איתן הוא הפיתרון? גילי מוסינזון משחק העונה יותר דקות מכל הקריירה שלו ביחד.

שמעתי אנשים בגליל שאומרים: "אנחנו מחכים לשובו של אבי בן שימול מהפציעה". נשבע לכם ששמעתי. עד כמה נואשים הם אנשי הגליל.

ועכשיו למאמן הברבורים מאוסטריה, בוב גונן. האיש היה מופתע בסוף המשחק משני דברים: אחד, מזה שלשחקנים שלו היה אוויר ל- 40 דקות, והדבר השני הוא כמובן הניצחון על האימפריה מהגליל. למי שכבר שכח או לא ידע, בוב גונן אימן בגליל לפני כ-15 שנים (לא מדויק) בעיקר את מחלקת הנוער, אבל בשנים האלה הבוגרים של הגליל היו מחזיקי גביע והיו שייכים לצמרת הכדורסל בארץ עם שמות כברד ליף, ארז חזן, אנדרו קנדי ועוד.

העיתונים מלאו בסופרלטיבים על הביזיון בגליל, ההפסד המביש ביותר של הגליל במסגרת האירופית, אחד ההפסדים המביכים ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי ועוד ועוד. היו שהשוו אותו אפילו להפסד של קבוצה בכירה מענף הביפ באנדורה. אבל בסופו של יום, יש גם מאמן מנצח והוא בוב גונן.

אני חייב גילוי נאות, עבדתי במחיצתו כ-6 שנים במחלקת הנוער של עמק יזרעאל והאיש הוא עכבר כדורסל מהזן שהולך ונכחד. הוא מאותם מאמנים שהולכים לראות קטסל וליגת העל באותה התלהבות (מהילדים הוא תמיד התלהב יותר). האיש מעולם לא קיבל צ'אנס אמיתי לאמן בוגרים בארץ ( חוץ מאשר את הפועל גן שמואל בסוף שנות ה-70). בין השחקנים שאימן אז בגן שמואל היו גל קנז, אריה לנדסמן, מרק סק, ג'ון לוין ועוד.

בוב גונן לא אימן בוגרים מאז, אבל התרכז בפיתוח נוער בגן שמואל ואח"כ בגליל עליון ובמחלקת הנוער של עמק יזרעאל. אחר-כך עזב את הארץ ואימן את דן הלדר בהולנד ובהמשך עבר לאוסטריה. מדוע אני חופר לך כל-כך הרבה על בוב גונן, הסתכלתי באתר ספסל בקישור של ישראלים בחו"ל, ופשוט לא האמנתי: אין אפילו אזכור קטן לבוב גונן. הרם נא את הכפפה, ותן כבוד למאמן הוותיק בקישור החדש שלך, 'זה א-ב של כדורסלע'.

בביצת הכדורסל המקומית, מסתובבים שחקנים ומאמנים רבים שצברו שעות בוב גונן לרוב, והנה חלקם הקטן: גור שלף, אורן עמיאל, גור פורת, אורי יצחקי, אפיק ניסים, שמוליק ברנר, אור איתן, גל קנז ועוד רבים וטובים.

אין ספק, וספק אין, שגם בוב גונן ישתלב בשלב כזה או אחר בלינק המופתי זה א-ב של כדורסלע. עד שזה יקרה, אפשר לומר שסיפרת כמעט כל מה שרצית על אודות האיש והדברים פורסמו וראו אור בכדורסלע האתר. שזה יפה, תודה.

לגבי ספסל, הריני שולח הערה לסדר לחבר שלומי פרי שמשקיע ממיטב מרצו ומעבר לכך, אני מניח, באתר שלו. סביר שטקסט על בוב גונן מופיע באיזשהו מקום, ואולי הוא פשוט לא נמצא כרגע באזור הטבעי שלו. נודיע למר פרי ואני משוכנע שהוא יתקן, בסופו של עניין.

שלום לך ערן,

קודם כל ברכות על האתר היפה אותו גיליתי רק היום. שאלתי היא לגבי השחקן שון גרין, ששיחק בזמנו בקבוצה המרגשת של מכבי ירושלים. הוא השחקן עם היכולות אישיות ואתלטיות הכי טובות שראיתי בארץ. יש לך מושג לאיפה הוא נדד לאחר ירושלים?

אם כבר, שאלה נוספת - בנוער של מכבי ירושלים היה שחקן מבטיח בשם שחר אמון. יש לך מושג מה נהיה איתו?

אודה לך על כל תשובה.

יונתן

תודה, וחבל שגילית את כדורסלע רק היום. העסק פה רץ כבר שנה וחצי. טוס מיד אחורה לארכיון, תשלים את כל הפרטים ותחזור בעוד חודש וחצי, כשתדע לדקלם הכל.

תכל'ס, לעניין שחר אמון באמת שאין לי מושג. זה אמור להיות מין אינסייד איפנורמיישן ירושלמי כזה. אני בטוח שאם תגיע, למשל, לאנשים כמו יורם חרוש או אמנון שנק הם יידעו לומר לך פחות או יותר מה הוא עשה בפעם האחרונה ששמענו ממנו. אבל חכה, הנה הצלה:

אחד הקוראים, עודד, מספר שהבחור, שהיה אתלט-על אמיתי ופחות מוכשר מבחינת הכדורסל עצמו, פשוט דפק בגיל צעיר מאוד את ברכיו (היה פריק אמיתי שקופץ כל יום איזה 300-400 פעם לטבעות ועוד כל מיני דברים לא בריאים במיוחד), ופרש מהמשחק בערך בגיל 22. אורן, קורא אחר, מוסיף ששחר אמון מתחיל עכשיו קריירה חדשה כסוכן שחקנים.

לגבי שון גרין, הוא היה כאן כל כך מזמן שלא מצאתי צילום שלו והרבה זמן לחפש אין לי כרגע, אז קח את איי.סי גרין, שנהנה כולנו. שון היה באמת מוכשר, אתלטי מאוד אבל גם אגואיסט די מטורף. הוא זרק לסל בכמויות, ולא פלא שחלק מהכדורים נכנסו. הפעם האחרונה שקראתי לגביו משהו היתה לפני כמה שנים באחת הליגות של דרום אמריקה. הוא יליד 1971, אולי 1972. זה אומר שכנראה פרש כבר, כי אין לי ספק, וספק אין לי, שהמשקל העודף הכריע אותו בקטע הזה.

ועד כאן מהדורת שאלות-תשובות בשלב זה. המהדורה הבאה תפורסם לקראת סוף השבוע.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.