האמת? כולנו מפספסים את הקטע האמיתי של מה שקורה פה. קטש כחוש או לא, קאמינגס פה או לא, סוס יאור חולה-מה-חולה, הכל שטויות. רבותיי, עברו שני משחקים ברציפות שוויל ביינום לא איבד אפילו כדור אחד. זה לא סיפור, זה?

בשני המשחקים האחרונים נגד אריס סלוניקי והפועל חולון ביינום שיחק 42 דקות, מסר 9 אסיסטים ולא איבד אף כדור.

והרי זה מדהים.

והרי זה מרעיש.

והרי זה ודאי חסר תקדים, גם אם נתקשה לאשר זאת.

העבודה החרישית שעושה עודד קטש עם הרכז שלו הצליחה, גם אם בחלק מהמקרים החולה מת וקם לתחייה ומת שוב.

מהצד זה נראה אמנם כאילו ביינום עצוב ומרוסן מדי. לא שוטף, לא שוצף ובטח לא קוצף, שלא לדבר על דהרותיו אחד לתוך שלושה, שכמעט פסקו לחלוטין. פתאום מתברר שהוא מסוגל לחדור עד חצי הדרך, לעצור ולמסור והחיים נמשכים.

כאמור, איטס א נו ויין סיטיואיישן.

כשהוא מאופק שואלים איפה הוא.

וכשהוא-הוא בכבודו ובעצמו, אומרים שעדיף לשחרר אותו כי הוא מביא נזק.

איפה, איפה הראיון הענק על פני חמישה עמודים עם וויל ביינום ונפשו המיוסרת? איפה המראיין שיחפור בו חפור היטב ויוציא תובנות נאות כרפאל, אולי אפילו יגרום לו לחייך קצת ולחשוף את הרווח בין שיניו, שנדע אחת ולתמיד אם הוא גדול או קטן יותר משל ג'ייסון וויליאמס של בני השרון. ושניהם יחד וכל אחד לחוד, איפה הם עומדים ביחס לרווח של כרמית גיא.

היות שאני כנראה סיימתי את תקופת הראיונות הארוכים שלי (למעט אולי אחד שאני מתכנן כבר חצי שנה ולא מוציא לפועל), אין לי אלא להסתפק בשיר לכבוד המאמצים הבאמת-כנים שוויל ביינום עושה, במטרה להפוך ליצור הכלאיים שמכבי ת"א מנסה לגרום לו להיות.

קבל נא, וויל, את לורה בראניגן הוותיקה, זמרת נאה פחות או יותר, מלפני 25-22 שנים בערך. אחת שיודעת משהו על שליטה עצמית ותשיר את self control

במיוחד בשבילך.

וגם קצת בשבילנו, הקשישים של האייטיז.

ואם כבר הגעתי עד לורה בראניגן הבערך-נאה (ממוצא איטלקי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא) בתירוצים מתירוצים שונים, לא אשאיר אתכם בלי עוד מפורסם מאוד שלה: Gloria. ולסיום, בשורה מרה: כתבנו משה שוורדי מוסר, שבראניגן מתה לפני כמה שנים מאירוע מוחי, שלא נדע. מבאס לשמוע.