רק לפני כמה ימים (או כמו שלימדה אותנו אילנה דיין בזמנו לומר: מספר ימים), עלה כאן אייטמון על העלטה ההולכת ועוטפת את שמעל'ה מזרחי. כל מי שפספס יוכל למצוא אותו בארכיון, כמובן, ודאי, בטח ובטח. בעצם, הנה לינק. למה להסתכן בזה שתלכו לאיבוד בדרך?

ברם אולם ואף על פי כן, מעבר לטקסט הפלאי באותו אייטמון, שאין דירקטוריון כדורסלע נסוג אפילו מחלק מהטענות המובאות בו, יש לקחת בחשבון עניין נוסף. האיש נושק ל-70 והוא פעיל ברמות בלתי יאומנו. הרי אני כבן 40 שנה, אשרי יושב ביתך, ולא זכיתי להיות פעיל אפילו חמישית משמעל'ה העסוק להחריד.

אני מודה שלא ציפיתי לראות אותו מגיע למשחק הגביע בכפר בלום אתמול, כשהוא כל כך עסוק בעניין עתידו של וויל ביינום הכפות וממרר בבכי בבית המשפט. עם זאת, דבריה של שיר שגיא, שדרת הקווים בערוץ הראשון, לפיהם מוני פנאן מוסר שייתכן שמזרחי או פדרמן יגיעו במהלך המשחק, נטעו בי תקווה מסוימת.

טוב, לא נטעו. סתם חיכיתי לראות אם זה יקרה או לא, ואם שמעל'ה מכור למכבי ת"א עד האמ-אמא של עמקי נשמתו ויספיק להגיע אפילו לרבע האחרון של המשחק בגליל, או שאפילו לו יש גבולות. הוא לא הגיע בסופו של עניין. הוא אנושי.

ובתוך כך (ביטוי של אילנה), עלה בי רעיון. למה לא לשרטט בפניכם כאן לו"ז יומי של שמעל'ה, אחד האנשים העסוקים ביותר בכדורסל הישראלי. לא תספיקו לענות לי, כי כבר התחלתי.

5:30 – השכמה. שמעל'ה מתעורר אל בוקר חדש. בחוץ עדיין חשוך, אבל הראש כבר עובד. כוס קפה, מבט באשתו הישנה, חיוך עצוב על שגם היום לא ייראה אותה יותר מעשר דקות, אולי, ומבט בעיתונים. אינטרנט? זה מאוחר יותר, במשרד. ב'הארץ' כתוב עליו משהו לא מחמיא. "פייייי בני זונות", הוא אומר לעצמו במלעיל או במלרע, לא ממש הצלחתי לשמוע, ומסמן עליהם עוד איקס.

5:45 – ניגש למראה בחדר האמבטיה לבדוק שהוא זה הוא משתי סיבות. אחת, כל העולם מטמטם אותו מדי יום, קיים סיכוי גדול שיום אחד ייצא מדעתו ואז כבר לא יהיה אותו אדם. שתיים, יו נואו, אומרים שההוא איננו ההוא, אז מי ההוא בכלל.

"אמור סיסמה", הוא שומע את עצמו אומר לעצמו, וגם עונה: "כל מי שאין בשמו את האותיות ש' או מ', ראשי התיבות של שמי, לא ישרוד פה יותר מעונה אחת". נשמע צלצול פעמון, קפיץ מושיט לו את מברשת השיניים וקול מתכתי מודיע: שמעל'ה, זה אתה. בדוק שוב גם מחר".

6.00 – במכונית, בדרך למשרד. טלפון מוויל ביינום. "שימון, בבקשה, שימון, אני לא יכול להיות פה יותר, שימון. תוציא אותי, שימון, תוציא אותי, שימון, שימון". לבו של מזרחי נכמר עליו. הוא מרגיע את ביינום ומודיע לו שאחר הצהריים יבוא לבקר אותו במעצר. ביינום בקושי נרגע, שמעל'ה נאנח. ימים קשים.

6.03 – עוד צלצול. "בוקר טוב, שמעון, זה צביקה, אני בהליכה היומית שלי על החוף ומתקשר אלי פתאום רענן כץ. הוא אומר, שלא השתמשתי מספיק טוב בפייזר במשחק נגד פילזן והוא רוצה שאתן לו לשחק באגפים, או לחילופין מתחת לחלוץ. אמרתי לו אוקיי, אבל אני חושב שהייתי קצת חסר סבלנות ואנטיפת כלפיו. אם הוא מתקשר, רק תדע מאיפה הברדק התחיל".

6.07 – עוד אחד. הפעם זה מוני פנאן. "שים מותק, אל תשאל מי צלצל אלי עכשיו. דוואן ואגנר, זוכר שנסעתי לראות אותו בליגת קיץ באיזה חרטק אל טנאק בניו ג'רזי? זרקו אותו סופוט, הוא דרס שם איזו זקנה ביציאה מהסופרמרקט. הוא אומר שהוא יכול לבוא עכשיו ב-50 אלף דולר עד סוף העונה. מה אתה אומר?

"הוא לא מתאים", עונה שמעל'ה, "אין לו ש' וגם אין לו מ', אני לא יכול להביא אותו". פנאן מופתע. "אז איך הבאנו את באטיסטה?", הוא שואל. "כי שמו המלא הוא אסטבן משאללה באטיסטה, שכחת?".

6.30 – קרוב למשרד, רגע לפני שהוא יוצא מהמכונית. טלפון נוסף. על הקו נאה כרפאל. "בוקר טוב, שימון", הוא אומר. "בוקר טוב, משהו חדש?", מזרז אותו שמעל'ה. "לא, סתם, התחיל יום חדש אז כהרגלי אני מרים טלפון לברך".

שמע'לה קצת לחוץ בזמן, קול בכיו של ביינום מטריד אותו מאוד והוא יודע שיש לפעול ולהרים טלפונים לאנשים הנכונים. "תכתוב שביינום נקי מכל אשמה וטופלים עליו האשמות שווא. ודאי נדבר עוד כמה וכמה פעמים היום. שיהיה לך יום נאה, נאה", הוא סוגר שיחה ועולה סוף-סוף למשרד.

6.38 – בכיסאו. בודק קצת אינטרנטים, מיילים. עוד מעט יגיעו שמעונה, שלומית ושולמית, המזכירות, ואחת מהן תגיש לו את הכריך עם האבוקדו וקצת לימון ומלח מעל זה. שמעונה, הפייבוריטית שלו, תתכבד להגיש לו אישית ובהיחבא מעיני המזכירות האחרות את הרשימה המעודכנת של מספר האזכורים בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית. נכון לאתמול זה היה 144 כץ, 106 פדרמן ורק 98 מזרחי מתחילת ינואר, לא כולל תחנות רדיו.

למה לא כולל? כי חסר כוח אדם במשרד ומחפשים מזכירה נוספת שתשב חזק על הרדיו ותספור. כנראה שזו תהיה הרוסייה ההיא בסופו של דבר, מאשה. שמעל'ה מאמין שהוא ידביק את פדרמן עד סוף החודש, אבל הריצה הזו של כץ, אפילו הוא יודע, גדולה עליו כנראה. חייב למצוא פתרון, חייב.

7.01 – מצלצל לעמרי כספי. "משפחת כספי שלום, מדבר שמעון", עונה קול גברי מהעבר השני. מבוהל משהו שמעל'ה ממהר לנתק. מחייג בשנית, הפעם למספר הסלולארי של עמרי. לא זמין. פיייי קיבינימט, הילדים של היום. שבע ודקה והם עוד ישנים. אפסים.

7.07 – מכוון על גל"צ. מחפש את התוכנית של אלכס אנסקי. מה, גם היום לא משדרים אותה? מוזר. ניגש לבדוק קצת תיקים משפטיים, מסמך פה, מסמך שם, הכריך עם האבוקדו והלימון מגיע. תענוג. מחייג שוב לכספי. לא זמין. בסך הכל רוצה לנזוף בו על הגופייה שלא ישבה טוב אתמול בתוך החולצה במשחק נגד גליל. וגם למסור ד"ש לאבא.

7.30 – שלומית מודיעה לו שהדוד של קטש על הקו. "הווווו, מר קריקוב, מה מביא אותך אלי, מה מביא אותך?", מתהדר שמעל'ה בפתיחה נוסח שליימ'ה. "בוקר טוב ויום מצוין. אני רוצה לוודא שסיכמתם עם עודד שהוא מקבל את מלוא שכרו עד תום העונה, הבחור לא זוכר מה נגמר עם זה ומאז ההתפטרות הוא רזה בעוד שני קילו. אני מודאג שלא תשלמו בזמן", עונה הדוד. "עם מלוא הכבוד, קריקוב, עכשיו אתה מעליב אותנו. הרישא שלך היתה מצוינת, עם הסיפא יש בעייתיות".

7.45 – ראיון לקול ישראל. "ואני רוצה לומר שוויל ביינום עובר רצח אופי, עשו עוול נוראי לבחור הזה. מכבי עלית ת"א תתמוך בו לכל אורך הדרך שהרי הוא בשר מבשרנו", מפציץ שמעל'ה שילוב בלתי אפשרי של מילעיל ומילרע, כשקול בכיו של ביינום עדיין מטריד אותו עמוקות. מהתסכול, בתום הראיון, הוא מרים טלפון לעמרי כספי. לא זמין. פייייי, קיבינימט. הילדים של היום.

8.05 – פגישה אישית במשרד עם אלכס גארסיה. על הפרק: הוספת האותיות ש' ו-מ' לשמו, כדי שניתן יהיה להחתימו גם לעונה הבאה. אחרת, כמו בחברת חשמל, אין קביעות ואחרי עונה אחת הולכים הביתה. גארסיה מסרב בתחילה, לא מבין על מה המהומה.

"זה השם שנולדתי איתו וכך גם אלך לעולם שכולו טוב", הוא אומר. "לא, אתה טועה", אומר לו שמעל'ה, "נמצאו שבטים אבודים בברזיל ששמותיהם עוותו לאורך השנים בגלל טעות תחבירית במחלקת הילודים במשרד הפנים הברזילאי בין השנים 1972 ל-1985. אי לכך ובהתאם לזאת, שמך האמיתי הוא לא אלכס, אלא שמאלכס. שים לב, כן? לא אלכס, שמאלכס. מה גם שאתה שמאלי וזה מאוד דומה". גארסיה נוטה לקבל את הסיפור. חוזהו יוארך, קרוב לוודאי. עכשיו נותר רק לדבר על הכסף.

8.44 – טלפון לכספי. לא זמין.

8.52 – טלפון לכספי. לא זמין.

9.01 – טלפון למוני פנאן. "לא מקובל עלי שהשחקנים שלך ישנים ברבע לתשע בבוקר, למה עמרי כספי לא באימון זריקות עכשיו?", הוא תובע במפגיע תשובה מהמנהל. "מה אתה נובח עלי, שים? עזוב אותך, בוא, תעשה הפסקה, ונשחק את השש-בש המסורתי שלנו. להגיע ב-10.00, כרגיל?", מרגיע פנאן. איכשהו, זה תמיד עובד על שמעל'ה. קובעים ל-9.50. בינתיים, מזרחי מגניב עוד צלצול לעמרי כספי. עדיין ישן.

9.47 – שמעונה בקו הפנימי. "שמעון, מוני כאן. להכניס אותו?", היא שואלת, אבל פנאן בצעד בוטח, כמו תמיד, מוביל את עצמו קדימה ופנימה, משל היה מהלך בעוד שדה תעופה כשאחריו חבורה שלמה של שחקנים, בעלי תפקידים ונציגי התקשורת המלווה למשחק החוץ נגד ציבונה זאגרב.

"הגעתי", הוא מודיע. "אני בשחורים, אתה בלבנים, התוצאה היא 1685:1779 לטובתך. יאללה, בוא נתחיל", מזרז פנאן, "אני צריך עוד לבקר את ביינום היום", הוא נאנח. "חכה, אני חייב לתפוס את כספי הבן", אומר לו שמעל'ה ומחייג. אין תשובה.

10.30 – פנאן מצמצם ל-1689:1781 ופתאום מצחו חרוש קמטים, כפי שלא נראה לפחות מאז הודעת ההתפטרות של עודד קטש. "שים", אומר פנאן, "משהו לא מסתדר לי. החוק הזה שהמצאת לאחרונה עם ה-ש' ועם ה-מ', איך זה עובד למשל במקרה של גיא גודס?".

"עזוב אותך, גודס, שמודס. הנה, ראית? זה עובד יופי. אגב שמודס, תרשום לך ביומן לדבר עם הסוכן של מתיאש סמודיש לעונה הבאה ונביא אותו במקום ניקולה. בן אדם כזה, עם מ' ו-ש' גם בשם הפרטי וגם בשם המשפחה, זה עוול גדול אם לא יהיה כאן".

"רגע, וניקולה וויצ'יץ'? איך הוא מסתדר עם החוק?". "נו, מה חשבת, מוני, שסתם ככה הוא פצוע? במקרה הוא פצוע כל שני וחמישי? הוא לא עומד בקריטריונים. עבר על החוק ונענש. הוראה מגבוה", מסביר לו מזרחי.

"ורענן כץ?", מתרגז פנאן.

"ועכשיו תור מצחו של שמעל'ה להפוך מכוסה קמטים. אני מודה שאיתו יש לי בעיה", הוא פולט בשקט וממהר להחליף נושא. "תגיד, יכול להיות שכספי החליף מספר?"

די, נשבר לי הזובון. תחשבו שרק 10.30 עכשיו, ויש לו עוד 566 מטלות שזה שמעון בגימטריה. אין סיכוי שאעמוד בזה.