לא יודע מה הביא אותי אל השיר הזה, בחיי. תמיד אהבתי אותו. מנגינה אופטימית כזו, קצבית. מעבר לזה שהקטע הקלאסי הזה מעלה נוסטלגיה אדירה והנאה עצומה לכל מי שאהב אותו פעם, אי-אז בימים, סביר שיש לו גם הקשרים לחיי היומיום בכדורסל.

הנה, למשל, לא לגמרי ידוע מתי ינחת כאן רבי פנחס הגרשוני שפוטר מאולימפיאקוס, אבל אין ספק שברגע שיעשה את זה הוא חייב לעבור דרך שדה התעופה, לא?

ואין בכלל ספק, שלצורך הגעתם של ראשי מכבי ת"א להגרלת הטופ 16 במדריד הם היו חייבים לעבור בשדה התעופה. גם כאן בארץ וגם בספרד. תמיד הוא הולך בזוגות, השדה.

וכשהפועל ירושלים תצא למשחק החוץ שלה נגד בשיקטאש דרך איפה היא תטוס?

וכשתגיע רכבת הזרים המסורתית והקבועה לאייש את קבוצות ליגת חרטאבונה שלנו, מאיפה היא תגיע, מתחנת הרכבת?

ודאי שמשדה התעופה.

מסתבר ששדה התעופה הוא מקום מרכזי מאוד וגורם משמעותי גם בחיי קבוצות הכדורסל, בעצם. ואף אחד אף פעם, אבל א-ף פ-ע-ם, לא נתן דעתו לעניין ולא כיבד את השדה באיזשהו יחס חם או כבוד כלשהו. לפיכך, ובעיקר בשל כך ובעקבות זאת, מן הראוי שיוקדש לו שיר. בטח קטע נפלא כמו זה של המוטורס.

עתיק מאוד השיר. יליד 1978. נחגוג לו שלושים שנה כאן בכדורסלע-האתר, רגע לפני שכתבי/צלמי האינטרנט ייצאו אליו ממש, לשדה התעופה, כדי לקבל את רבי פנחס הגרשוני נוחת עם חבריו לנשק, ארז אדלשטיין ואבי קובלסקי. או אולי להציק קצת לאנשי היריבה הבאה של מכבי ת"א ביורוליג.

הנה אירפורט האגדי, הוא ולא אחר.

באמת שיר גדול.