כמו שאתם כבר מבינים, אני חם היום על התנועה הזו של מוריס. תנועת לסת מיומנת, מלווה באיום מוחשי במיוחד של זוג העיניים לצאת מחוריהן. שהרי שר ההגנה הוא מוריס, וכואב לו, פשוט כואב לו, כששופטים לא מצליחים לזהות חסימה נקייה שלו או חטיפה נאה. הוא כעוס כשמכתירים את התנועות המיומנות שלו כעבירה. הוא משתגע, עוד שנייה הוא יוצא מדעתו. ואז הלסת נפערת וזה מגיע.

לפעמים, כשאני אצל רופא השיניים והאיש היקר מבקש ממני לפתוח פה גדול משל הייתי ילד בן 6, אני נזכר בשרירי הלסת של טרנס מוריס ומתקנא. איפה הוא ואיפה אני. אמנם קטן הוא ולא נחשב ליד סוסי היאור למיניהם, ובכל זאת: תנועה כזו היתה אידיאלית כמעט אצל רופא השיניים. יקום נא הרופא הזריז ואוהב הספורט שיעלה על העניין ויהפוך את צילומו של מוריס ללוגו של מרפאתו, או משהו.

די, די לדבר שטויות.

רק אומר את זה וזהו: סגור, סגור קצת את פיך מוריס, פן ייכנסו כל זבובי העיר ועדיין יישאר מספיק ספייס גם בשביל כל הדבורים, הצרעות ושאר בעלי כנף קטנים במזרח התיכון.

מאדנס אומרים את זה טוב ממני: אתה יודע מה, פשוט סתום.

הנה, זה כאן. אחת הלהקות היותר אהובות עלי עם SHUT UP

ומאמננו הלאומי היה סוגר ואומר: וזה הכול!!!

אהה, רק עוד דבר אחד. סטיבן ג'קסון מיומן ממנו, כן?

תראו.

ואצל רואן בארט אלה בעיקר העיניים, אבל במקרה שלו, לדעתי, הוא סתם ראה חייזר ועוד לא התאושש מזה.

וכידוע, כל אייטמון הזוי סופו להסתיים איכשהו. אז הנה זה בא:

The end