אתמול הגיעה בשורה רעה. רוז'ה-שלנו, כך סיפר סוכנו, חלה במחלת הנשיקה וזו הסיבה האמיתית ליכולתו הלא טובה באחרונה. ואכן, חולה וחיוור נראה "שלנו" במאבקיו האחרונים בטורניר דובאי, עת הודח כבר בסיבוב הראשון בידי אנדי מארי המנוול, ועוד קודם לכן באליפות אוסטרליה הפתוחה שעה שהפסיד את התואר לנובאק דג'וקוביץ' שהוא דווקא בחור טוב, אם כי השבוע הפסיד בחצי גמר דובאי כמו חתיכת מפגר-דביל למנוול ידוע אחר, אנדי רודיק.

אנדי, כמו שהבנתם, ובאופן עקרוני, הוא שם של מנוול.

סוכנו של פדרר הוסיף, שרוז'ה-שלנו כבר חש בטוב והכל בסדר אצלו ובקרוב הוא ישוב לאונו ויסתער שוב על כל התארים ועל הגרנד סלאם שכל כך חפץ להשיג וטרם עשה זאת: זכייה ברולאן גארוס מול רפאל נדאל המנוול.

כן, גם רפאל בסיטואציות מסוימות יכול להיות שם מנוול. לא שם נאה, בהכרח.

שני דברים בהקשר הזה: קודם כל, נראה לי קצת מהיר ומוקדם הסיפור הזה של ההתאוששות. אני עוד זוכר את עדי גורדון מדבר ללמפה במשך שבועות על גבי שבועות כשהוא חולה במחלת הנשיקה ומתפקד הרבה מתחת לרמתו. המון זמן זה נמשך, אז איך פדרר מחלים כאן כל כך מהר?

אולי אלה כוחותיו העל-אנושיים, יו נואו. שהרי הוא בכל זאת לא אדם רגיל.

אבל הנקודה השנייה בעניין הזה עשויה להיות מעניינת בהרבה. אני יודע בוודאות מדוע פדרר חלה במחלת הנשיקה. יודע דברים שאפילו סוכנו ורוז'ה-שלנו עצמו אינם יודעים.

הנה, עכשיו גם הם יבינו.

לפני כשלושה חודשים, קצת יותר, איפשהו בדצמבר, זמן פגרת הטניס, החליט יו"ר דירקטוריון כדורסלע לנסות ולהרים סוף-סוף את טניסלע-האתר. עד לאותו רגע היו המחשבות בנוגע לטניסלע ברמה ש לינק בתור כדורסלע-האתר, ולא יותר מזה. אלא שלפתע, ביום קריר וחורפי ומשעמם למדי, נפלה ההשראה. יש לרדת מטניסלע ולהקים אתר אישי לרוז'ה-שלנו. אתר בעברית, הראשון מסוגו, שיעשה כבוד לספורטאי הגדול הזה, ענק רוח שאין שני לו, ושני לו אין.

חיש קל גייסתי לעניין חובב טניס ידוע, שהסכים ללכת על זה ורק הוסיף שאלה קטנה כדברך אגב: "מה עם מימון, מה? יש מימון, יש?".

בלי להסס או לפלבל בעיניי, אפילו מבלי למצמץ, ביקשתי ממנו לכתוב מייל נעים הליכות ונאה כרפאל לפדרר עצמו דרך הלינק למשלוח תגובות והערות ובקשות המצוי באתרו האישי.

וכה כתב האיש, פחות או יותר: "רוז'ה-שלנו, שלומות לך. אנו מעוניינים להקים אתר אינטרנט מכובד ומפואר שנושאו הוא, איך לומר זאת בעדינות, אתה! אתה, רוז'ה-שלנו. אתר בעברית שיכבד את פעילותך, מורשתך, מעשיך ועוד כהנה וכשמה. אנא באפך, העבר לנו מספר מעות מכספך הרב כדי שנוכל להקים אתר ברוחב לב וברוחב יד ולא בקמצנות, למען האדרת שמך בישראל. יו נואו, סוג של כרך על גבי הגלובוס. בנוסף, נבקשך לכתוב לנו מספר מלים בכתב ידך, כדי שנקשט בעזרתם את עמוד הבית בפתיחה החגיגית של האתר".

על החתומים היינו שנינו, יו"ר הדירקטוריון והחבוב ההוא, שבאמת השקיע זמן כדי לכתוב באופן מנוסח היטב ונאה במיוחד, ועוד באינגליזית, כן? שלא יחשוב רוז'ה-שלנו שאנחנו נייטיבס או משהו.

הזמן עבר, יום רדף יום, והתשובה מיאנה להגיע.

"קיבלת משהו? הוא שלח משהו, הוא שלח?", שאלתי את השותף לפנטזיה, שנאלץ להשיב באותן מלים ממש יום אחר יום: "לא שלח כלום, הוא לא שלח. אפילו לא 100 דולר".

בשלב ההוא עוד חשבנו שהוא עסוק בנופש בהאיטי עם חברתו, או סתם לא הדליק מחשב איזה שבועיים. ככל שהזמן עבר הבנו שרוז'ה-שלנו, זה שאנחנו מעריצים ומאלילים כאן לעיתים די תדירות, יש לומר, פשוט שם עלינו זובון ומצפצף בצפצפה מול פרצופינו בקולי קולות.

ואז, כשהבנו שזה לא יקרה ולא נקבל שתי אלפיות בדולרים שכל כך קיווינו להן, סיננו יחד את הקללה לעבר האליל: לך תתנאייק, יא חרא. זה יחס, זה? תתבייש, שיידבק בך משהו, שיידבק.

וכך, כך בדיוק, חלה רוז'ה-שלנו פדרר במחלת הנשיקה.