היה לילה נוראי, היה. הכל השתבש והתחרבש בעקבות יכולת פלאית של תינוק בן פחות מחצי שנה להחזיק לילה שלם בלי שינה. אם הייתי יכול לספר לכם מה הלך כאן מתשע בערב של שבת ועד תשע בבוקר של ראשון, היה יוצא פה וואחד אייטמון מאסטר פיס. אבל הפעם, לשם שינוי, החלטתי לשמור על צנעת הפרט. האמת היא, שזה תירוץ. לא צנעת פרט ולא כלום. אני סתם עייף מלכתוב קטע כזה, שהיה ודאי נגמר ב-2000 מלה. לפחות.
רק פרט אחד, בכל זאת: שלוש וחצי בלילה, אני וז'ימון ותומרינגו-סטאר הקטן ברחובות רמת גן. הוא בעגלה ואני דוחף אותו במורדות הרחובות הדוממים. איך אומר רסקין אחרי עוד החטאה כבר בדקה הרביעית של המשחק, כדי ליצור דרמה? "גם זה לא נכנס!".
לא עזר, הילד בשלו. הלך הלילה. רעיית הנשיא על סף התמוטטות. הילד מזמר וטוב לב, ומעביר תדר לבכי ורטינות אחת לחמש דקות. אבל הבטחתי לשמור על צנעת הפרט. אני יורד מזה.
אם לחתוך סיפור ארוך לקצר (יש שיר קדום בשם הזה של שפנדאו באלט, הנה הוא כאן), רציתי רק לספר ששמעתי בשלושת רבעי אוזן על הסיפור של דני פרנקו, מאמן הפועל גליל עליון ונדב זילברמן, עוזר מאמן מכבי ראשל"צ, שלא יוכלו ןצאת עם נבחרת הנוער אותה הם מאמנים לטורניר אלברט שוויצר.
למה? כי ככה הקבוצות שלהם רצו. חשבתי להתעמק בעניין, להרביץ דעה יומרנית ועיקשת בעניין, אבל ראיתי ש'ספסל' הזריז וחובב הנוער כבר הרים תגובות, רקע, טור ומה לא. אז ירדתי מזה, שהרי לכדורסלע-האתר חוקים משלו ולא יחזור באופן יזום ומכוון על דברים או עניינים שכבר פורסמו במקום אחר.
ברם אולם ואף על פי כן, העסק הזה של קבוצות שיכולות למנוע מאנשים שלהן (מאמנים, שחקנים ואחרים) השתתפות בפעילויות של נבחרות לאורך העונה – וכבר היינו בסיפור הזה העונה – הוא נושא שצריך להידבק לעומק. בדיוק בשביל זה יש איגוד כדורסל, שמפעיל את הנבחרות. ההידברות חייבת להיות מסודרת יותר, התקנון חייב להיות משמעותי וברור יותר. היום גליל עליון לא מרשה לפרנקו לצאת, כי היא מסובכת חזק בתחתית. בפעם הבאה היא לא תרשה לו לצאת, כי היא קרובה מאוד להשתלבות בפיינל פור וכל משחק הוא קריטי.
זה יהיה לא נכון להשאיר דברים באופן פרוץ ולא מוסדר. כאמור, לא נכנס לזה כרגע באופן מעמיק, אבל ברור שהעסקונה צריכה לשבת, לדבר, להתדיין ולהחליט החלטות ברורות יותר מאשר קיימות כרגע, כדי שמקרים כאלה לא ישובו.
בינתיים, תנו לספסל את הבכורה. הם הספיקו להתעסק עם זה בזמן, בעוד אני רכבתי ברחובות רמת גן עם עגלת המקלארן החדשנית של תומרינגו סטאר, ובמהלך היום הייתי 'אבאל'ה בוא ללונה פארק' עם איתי ונגה.
העם יסתדר בלעדי הפעם בעניין הזה, אבל לא לפני שאשחרר את זעקתה קורעת הלב של אליסון מויה בזמנו כחצי הצמד יאזו בשיר Don't go.
אמנם בשיר עצמו אליסון מתחננת בפני איזה אהוב או השד יודע שלא יילך לשום מקום, וכאן חיים אוחיון ומשה קליסקי פשוט אוסרים על האנשים שלכם לצאת לטורניר, אבל בשני הקטעים המסר דומה, בין אם בהוראה או בהנחייה: אל תלך!
ואגב, אני עד כדי כך בטראומה עדיין, שהשניות הראשונות בקליפ שמראות את פדחתו החשופה של וינס קלארק האלילי מזכירות לי את ראשו הקירח לא פחות של רינגו. הנה זה כאן.
