יוסטון רוקטס כובשת את ה-NBA בימים אלה ממש, ואין שמח ממני, אפילו שהקורבן האחרון שלהם היא הלייקרס. זה בסדר, העיקר שיימשך. שירוצו, שישברו שיאים, שיהיה עניין וכיף. עדיף ככה. היידה מגריידי הלוזר, היידה, היידה, היידה!

פתאום הוא לא לוזר, אה?

וכאן מגיע המשפט הכי מאוס בתולדות הספורט: כן, כי זה מה שיפה בספורט.

רגע אתה אליל ורגע גמד; רגע ענק רוח ורגע מחטיא לי-אפ משל היית טימי באוורס בשנייה האחרונה נגד ר"ג לבד מול הסל.

ניצחון אחד גרר של הרוקטס גרר עוד אחד ועוד אחד וזה עומד עכשיו על 22 ברצף. תגובת שרשרת שאף אחד לא יכול, עד שתבוא קבוצה שתוכל.

בינתיים תנו לי לחגוג קצת על הקצב הזה עם זמרת שצריכה להיות כבר די ענתיקה, מבוגרת לאללה יש להניח (ותיכף אני מפעיל את גוגל כדי לומר לכם בת כמה היא בדיוק), שתעשה לנו קצת מצב רוח קופצני וחגיגי לכבוד הימים היפים במיוחד של הטילים.

סוג של דיווה. דיאנה רוס האלילה. מתאים לאללה להיות שם של זרה במכבי רמת חן או משהו, לא?

יא אולוהים, היא בת 64 החודש.

שמעת, סר ש.? יש קשישים ממך וממני. היית מאמין?

הנה chain reaction הקצבי והמונוטוני שעושה מצב רוח טוב, כי הרי לא תמיד מונוטוני זה רע. בכל פעם שאתם קצת בדאון, קפצו לקטע הזה ותוך שתי דקות אתם בסדר. בסוף עוד יתברר שהשיר הזה מושמע בחדר ההלבשה של יוסטון לפני כל משחק.