החום כבד, החום. כבד, כבד הינו. ופייייייי קיבינימט מי שהמציא אותו (אלא אם כן זה האל הטוב בכבודו ובעצמו, ומיד אמהר ואבקש סליחה ומחילה ואשטוף פי בסבון). כל כך חם, שהייתי חייב להביא לכאן את הכלב הקבוע מ'רואים עולם', אחד מכוכבי הפינה הזו, שהכיתוב הקבוע שלו, פחות או יותר, הולך ככה: 'כלב מי שיוצא החוצה ביום כזה', או 'גם כלבים עזובים לא היו טורחים להתעניין במשחק ההוא'. וכיוצא באלה, כן?

בסך הכל הלכתי לחפש את heat wave של ברונסקי ביט מפעם, כדי להרביץ פה שיר, שהרי הרבה מאוד זמן לא עמד כאן שיר ראוי לשמו, ושיר ראוי לשמו לא עמד כאן הרבה זמן.

לא מצאתי קליפ לשיר ההוא, לא מצאתי.

במקום זה, במסגרת החיפושים, נתקלתי ב-small town boy האגדי של אותה להקה. חייב אדם לשמוע את השיר הזה, אחרת אינו נחשב חובב מוסיקה, אינו נחשב.

מפה לשם התחלתי לחרוש קצת את ענייני ג'ימי סאמרוויל, ברונסקי ביט, ההרכבים המוזרים והמשונים שהוא השתתף בהם אחרי הפרישה מהלהקה (כולל דואט עם מארק אלמונד, איש סופט-סל חסר התקדים).

מכל הסיפור, עליתי פתאום על הקומיונרדס עם so cold the night. לא אחד השירים שהייתי לוקח איתי לאי מאויש ומאוכלס לעייפה, אבל נכון לעכשיו הוא נראה כמו הדבר הכי לא מתאים ליום הזה, ולפיכך, ובדיוק בשל כך, ובהמשך לכך, יועמד כאן אחר כבוד. והאמת, ככל שאני מקשיב לו הוא יותר ויותר מוצא חן בעיני. אליל היה סאמרוויל, נתקשה להכחיש זאת.

אז הנה ברונסקי ביט עם ג'ימי סאמרוויל השחיף והשיר שפרסם אותם. שיר ענק, להבדיל מקומתו של סאמרוויל הגמד.

וכאן הקומיונרדס מדברים על לילה קר, הם מדברים.

פייייי קיבינימט.