חמש פעמים בשבוע, בין עשרק'ה לשתרמשקל'ך (בין 10 ל-12 בבוקר, נו, מה יש פה להבין?), מגיש דורי בן זאב את התוכנית היומית שלו ב-FM 99, עם הלהג הקבוע, החוכמולוגיות הקטנות בין הפינות והשירים, וכל השטיקים שאפיינו אותו כל כך הרבה שנים עוד מהימים בהם הייתי חייל בגל"צ וראיתי אותו משדר באולפן (עם הכובע על הראש, אחרת זה לא הוא) מבעד לזכוכית.

מדי שבוע, ביום שלישי בדרך כלל, כשאני נוסע ל-ONE להקליט את תוכנית האולפן לסיכום המחזור, אני חוזר הביתה עם בן זאב ברדיו. היו זמנים ותקופות שלא הבנתי איך בכלל נותנים לו לשדר. חשבתי שהוא מפריע לשירים, שהוא לא מצחיק בכלל, שהוא מבלבל את השכל ואי-אפשר להקשיב לתוכנית שלו.

היום אני חושב אחרת לגמרי. וזה זמן לפרגן.

אני חושב שהוא אמן. שהוא נהדר במשחקי מלים, בכל מיני משחקים של תרתי משמע. שהוא יודע לחבר בין אקטואליה למוסיקה ולהיפך. וכשהוא מראיין אנשים פה ושם, הוא עושה את זה בעונג, בטוב טעם, באופן מאוד נעים, גם אם מדובר בתחומים שהוא לא ממש מבין בהם, או אפילו לא מאוד מתעניין.

בינתיים אני מסתפק בהאזנה השבועית הזו של ימי שלישי, ועוד לא הגעתי למצב שאני מחפש אותו ואת התוכנית שלו גם ברדיו בבית, או דרך המחשב בזמן הכתיבה. נכון, לפעמים גם היום עוד יש מצבים שבהם אני חושב שהוא קצת מגזים עם כל הקרקס שהוא עושה באולפן, אבל זה קורה לעיתים רחוקות. היום אני חושב בעיקר שהוא נהדר. ושכל השנים ההן שבהן לא הייתי מסוגל להקשיב לו הן באשמתי ואל באשמתו.

אולי זה עניין של גיל?

לא נכחיש זאת. גם לא נאשר.

ביום חמישי שעבר יצא לי להיות בוולבו הנשיאותית בין עשרק'ה לשתרמשקל'ך. אולי בהקשר של ל"ג בעומר, בן זאב הרביץ שם את burning down the house

אבל לא בגירסה הקלאסית והמוכרת של טוקינג-הדס, אלא בחיבור השטותינקי-משהו שבין טום ג'ונס לבין הסולנית של הקרדיגאנס, מה-שמה. נינה משהו, לא זוכר. גירסה שמתאימה יותר לרוח התוכנית.

מה שהזכיר לי את קיומו של טום ג'ונס, אחד שההורים שלי סיפרו לי עליו גדולות ונצורות והיה מהאלילים שלהם, אם אפשר להגדיר את זה ככה.

נדלקתי עליו.

כאן, לפני הכל, הגרסה של talking heads. שלא תגידו שאין לי מושג במוסיקה ואני לא מבדיל בין קטע מופתי לחיקוי עלוב.

כאן הגרסה של טום ונינה. אוהב אותה. גם את נינה, גם את הגרסה המשותפת שלה ושל הקארדיגנס עם ג'ונס, ובעיקר את הקלות שבה טום ג'ונס לוקח את עצמו כאן ובכלל.

וכאן, איך לא, delilah האגדי של ג'ונס. דור אחר, פשוט דור אחר. לא אתפלא בכלל אם השיר הזה לא מדבר אליכם, אבל לכו להורים שלכם ותשאלו על דלילה של טום ג'ונס.

תיהנו. יש לכם פה עסק עם מאסטר.