כאות הוקרה למאמן המכובד מיקי דורסמן, שטוען חדשות לבקרים (ואולי גם ללילות, אין לי מושג), שהמאמן הזה והזה וההוא אוכל אותו לארוחת בוקר, הוחלט בדירקטוריון כדורסלע-האתר להרים פרוייקטון שירים מיוחד. לא זאת בלבד שדורסמן נקב לאורך העונה בשמות ארבעה מאמנים שכולם אוכלים אותו לארוחת בוקר (שרף, בירנבוים, שמיר ובוסאני), הרי שלגבי חלקם אף הדגיש שהם עושים את זה כבר בביס הראשון של הארוחה.

אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת, כיצד מישהו יכול לבלוע בביס אדם גדול כל כך פיזית כמו דורסמן.

קצת מפריע לי, כמו שכבר ציינתי באחד מכתביי כאן (מת על המלה כתביי, כל כך מרשים ואצילי, משהו-משהו. דלוקס), שמאמן שעשוי להיבחר באופן רשמי כמאמן העונה מפחית מערכו כל כך. גם אם זה בבדיחות הדעת, גם אם זה ברצינות גמורה, גם אם זה סוג של ישירות וכנות, או אסטרטגיה/טקטיקה-שמקטיקה פסיכולוגית מזן חדש. משהו פה לא מרגיש לי נוח. מצד שני, מה איכפת לי אם דורסמן מעדיף להצטייר כמו איזה דגיג על אף שסיים במקום הראשון העונה?

לא איכפת לי, אבל אני אוהב שהסיטואציה נוחה לי וכרגע היא לא.

אז כדי שבכל זאת יהיה לי נוח (בכל זאת, אתר שלי או של דורסמן?), וכדי שאתם תוכלו ליהנות מיותר מאשר שיר אחד ליום, ריכזתי כאן שירי ארוחת בוקר שקפצו לי לראש. שלושה כאלה, אם להיות מדויק.

UB40 עם כריסי היינד האגדית שרים את breakfast in bed.

Deep blue something מרביצים את breakfast at tiffany's.

וסופרטראמפ עם breakfast in America.

(סביר להניח שסר ש. הרמלין יאהב במיוחד את האחרון, שהרי מדובר בשיר מ-1979. לקשישים ממש).

בטוח שיש עוד כאלה. אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאני לא מכיר אחרים.

לא שאיכפת לי מי תנצח בחצי גמר הפיינל פור, נהריה או חולון (לדעתי, זו תהיה חולון), אבל מאוד לא הייתי רוצה לראות איש גדל מידות כמו דורסמן נטרף על המגרש בידי רוני בוסאני הצנום כבר בביס הראשון, או ברבע הראשון, של המשחק.

רוצים את זה צמוד ומתוח עד לסיום, כן?

שלומות ונצורות בשלב זה.