היי ערן,

התאריך: 26.12. השעה: 21:50.

מכבי אשדוד מובילה באולמה הביתי על הפועל ירושלים בתוצאה 41:53, במשחק שנבחר לשידור המרכזי של המחזור.

ג'וש קארטר בתפקיד טוני וושהאם. קליעה סבירה מחוץ לקשת, גבוה, מספק הרבה נקודות וריבאונד.

ג'וש דאנקן בתפקיד מרקו קילינגסוורת'. אמנם דאנקן פחות גדול ומפחיד ממנו, אבל לשניהם יש נוכחות בצבע, והם שולטים מעולה בריבאונד ומוסיפים לזה גם נקודות.

ראמל בראדלי בתפקיד דנילו פינוק. במילה אחת - סקורר! שני סקוררים בנשמה, וגם ווינרים. נדמה לי, על אף שאינני, שלבראדלי יש כבר סל ניצחון אחד העונה, ועוד הופעות מעולות במאני טיים. על דנילו לא ממש צריך לדבר, נכון?

אבל למרות כל ההשוואות והדמיון בין שתי הקבוצות, יש הבדל אחד. והוא גדול מאוד. קוראים לו מאירק'ה רב הרושם.

הניסיון, המנהיגות, האחריות, כל זה, לפי דעתי, יהיו ההבדל בין נתניה שסיימה במקום הרביעי, לאשדוד שתסיים במקום ה . . . ?

עילי נוימן

מעצם הימצאו של שחקן כל כך חשוב ומרכזי במערך כמו מאירק'ה גיבור קשוח, שאין לו מקביל בהשוואה שלך, מדובר בהשוואה לא מדויקת ואולי גם לא הכי קרובה. לעופר ברקוביץ' יש הרבה שנות ליגת העל הן כמאמן ראשי והן כעוזר מאמן, והרזומה של אריק אלפסי אפילו לא מתקרב אליו.

בראדלי הוא פוינט גארד. פינוק לא שיחק בעמדה הזו בכלל.

ניב ברקוביץ' אולי עומד בקו אחד עם עמדת המוצא של ברנר מבחינת הקריירה, אבל לא עם המשמעות במגרש - באשדוד הוא תוספת, מחליף, בעוד נתניה מתקשה לזוז אפילו צעד אחד בלי ברנר שכמעט לא יורד מהמגרש.

וויין וואלאס טוב ומשמעותי מרוברט רות'ברט בנתניה – ויש דוגמאות נוספות.

אבל אם אני בכל זאת רוצה לזרום איתך בעניין, הרי שלא מעט קבוצות בליגת קזינו לאורך השנים האחרונות מזכירות מאוד את הפורמט השכיח הזה. קבוצות קטנות, עם שניים-שלושה זרים שהם גם סקוררים וגם מגוונים ומתחברים מצוין, מאמן שבא מהצד או מלמטה (מיקי דורסמן, נניח) והמון התלהבות מסביב.

קורה לא פעם שהעולות החדשות, בעיקר הן, מוצאות את עצמן יותר נלהבות מקבוצות אחרות. אמנם אף אחד מהשחקנים המובילים לא התחיל לשחק כדורסל אתמול, וכולם חוו ניסיון מקומי או אירופה בליגות ראשונות, אבל ההתלהבות באה מסביב. מהיו"ר החדש, מהמנהל החדש, מאיש המשק, הרופא, האוהדים בעיר – כולם חדשים ונחשפים בפעם הראשונה לליגת קזינו באופן מלא. ניצחון מקפיץ את ההתעניינות, שידור חי בטלוויזיה, דיבורים בעיר, כתבות בעיתונים ובאינטרנט. והופ – העסק חם.

לך תדליק עכשיו קבוצות כמו ראשון לציון או אשקלון, שנמצאות יותר שנים בליגה הזו ולא זוכות בתארים. זה סיפור יותר קשה לביצוע. וגם אם במקרה זה הולך, העסק רץ לשבועיים-שלושה של התלהבות ואז שוב דעיכה כמעט מתוך הרגל. אצל עולות חדשות קטנות שהולך להן קלף, ההצלחה מזינה את הלהבה ושומרת עליה שלא תיכבה.

כך או אחרת, אחרת או כך, ראיתי את המשחק אתמול וחשבתי לעצמי שג'וש קארטר, לפחות על פי המשחק הזה ועוד שניים-שלושה שיצא לי לראות, הוא מסוג הסמול פורוורד שיכול לשחק בקבוצות קטנות עד בינוניות בליגה הספרדית. אליקנטה, למשל. למעשה, הוא תפור על גראן קנאריה. עם הקליעה שלו (יותר מה"סביר" שציינת, הוא קלע מצוין בעיניי) והאולם הביתי המאוד חם שלה - זה שידוך שנועד להיות. בוא נדבר בעוד עונה או שתיים, אולי אני בכיוון.

ניב ברקוביץ' מזכיר לי בהמון תנועות והבעות על המגרש את אבא שלו, וזו לא הפעם הראשונה שאני כותב את זה בהקשר אליו. לא שאני משווה ביניהם אחד לאחד. לניב, למשל, כמעט שאין זריקה משלוש או זריקה בכלל, תחום שמיקי עשה עליו קריירה, אבל האנרגיות, ההגנה והמהירות שלו חשובות מאוד לאשדוד במיוחד לצד או במקום טפירו.

ובכל זאת, לא הייתי לוקח את הניצחון אתמול על ירושלים כדוגמא למשהו, בגלל המצב המיוחד שבו הגיעה למשחק – גם בלי מספר שחקנים וגם שפופה מאוד אחרי הדחה מאירופה. מבחן רציני מחכה לאשדוד השבוע (רביעי) נגד בני השרון בגביע. זה משחק שכדאי וחשוב לראות, כדי להבין איפה בדיוק היא עומדת נכון לעכשיו. אם היא בנויה בצלמה של נתניה, פחות או יותר, כמו שאתה אומר, אולי גם ההישגים שלה יהיו דומים והיא תגיע כמותה רחוק גם בגביע המדינה.

יקרה?

אם נחיה גם נראה.