שלום,
גם בשבוע האחרון, בדומה ללא מעט שבועות קודמים, יצא לי לראות את מכבי ת"א פעמיים. האמת, יש לא מעט מה להגיד, אבל נתרכז באדם אחד ושתי שאלות שונות.
סיום המחצית הראשונה מול רומא. מכבי מגרדת את ה-30 ופרקינס (נראה לי) מעיף את אליהו למתפרצת, שבמקום לסיים בסל קל מנסה להוריד כדור יפה למצ'באן. המהלך נכשל, בלאט מזעיק פסק-זמן וצורח על ליאור ומותיר אותו על הספסל.
המהלך של ליאור היה שגוי והוא הראשון שיודה בזה. חשוב לציין שאפשר להבין את המהלך של בלאט. מאמן לא רוצה ליצור שאננות במחצית הראשונה גם לא מול חבורה תמוהה כמו זו שייצגה את רומא.
מצד שני, הרעיון מאחורי המהלך היה ברור: סל של מצ'באן אחרי כזו התקפה, מכניס את הקהל לאקסטזה ואותו לעניינים. ליאור לא היה עושה מהלך כזה לא ב-5 וגם לא ב-15 הפרש. האם לדעתך היה מקום לסדרת החינוך הזו?
שאלה שנייה באותו עניין. יש מצב שדייויד עולה למקום הראשון ברשימת המאמנים הבכיינים? לא זכרתי אותו ככזה. הוא מתרעם על כל שריקה, רץ למזכירות על כל באזר. פשוט בלתי נסבל לראות אותו (למרות העבודה המדהימה שהוא עושה).
לשיאו הגיע ביום ראשון האחרון לאחר עוד ריצה למזכירות, שהתבררה כשגויה. במקום להתנצל הוציא בלאט את המשפט הבא פחות או יותר: "זה בגלל שלא עושים פה שום דבר כמו שצריך!!".
מה נסגר איתו? גם אתה רואה את זה או שהכל קורה בתוך מוחי האדום?
אלישע
גם אני רואה את זה, והדברים מתנהלים מחוץ למוחך האדום. קלטתי בדיוק כמוך את ההערה ההיא של אמננו העולה, וגם את הדרייב יוצא הדופן שמדריך אותו.
מספר דברים בעניין הזה, ברשותך: אני רוצה להזכיר שמאמננו שהה שנים רבות באירופה והפעם האחרונה שראינו אותו כאן כמאמן ראשי ליותר מאשר משחק אחד (הגיע לכאן פעם כאורח עם אפס פילזן) היתה עונת 2002/03. המון זמן עבר מאז. האיש השתפשף, התנסה, עבר חוויות, אולי גם השתנה. ואולי, רק אולי, אנחנו לא בדיוק זוכרים איך הוא נהג אז, בקדנציה הראשונה שלו כמאמן ראשי במכבי ת"א.
מעבר לזה, זכור גם זאת: האיש נושא איתו טראומה מקצועית. גם אם יאמר לך שהיא מזמן מאחוריו, נמחקה ונשכחה, אני לא מאמין באמירות מהסוג הזה. כל דבר נצרב, מה יותר ומה פחות.
העובדה שמכבי ת"א החזירה את רבי פנחס הגרשוני בקיץ 2003 לקראת עונת הפיינל פור בהיכל, אמרה הרבה על מה שהיא חושבת על גרשון באותו זמן. היא אמרה הרבה גם על מה שהיא חושבת על בלאט.
עזוב רגע את ההערה לשופטים שהזכרת, ובוא נתמקד באינטנסיביות הקטלנית שלו על הקווים להמריץ את הקבוצה גם ב-25 הפרש, או לנזוף בשחקן על טעות בפער כזה. אני די משוכנע שחלק גדול מהדברים האלה נולדים מתוך אותו עוול היסטורי, כמו שבלאט מאמין, בצדק, שנעשה לו, גם אם שורת התארים מראה שבאותה עונה מכבי זכתה ביורוליג ובדאבל בארץ.
במלים אחרות, זה יושב לו טוב-טוב בראש. הוא אימן מאז בכמה וכמה (וכמה!) מועדוני צמרת באירופה וזכה בזהב עם נבחרת רוסיה באליפות אירופה ב-2007, אבל בכל הקשור למכבי ת"א יש לבלאט מה להוכיח ומה להראות. בתוך תוכו, זו דעתי לפחות, אפילו אם הוא כיום מאמן בטוח יותר בעצמו מאשר היה אז, הוא עדיין רוצה להראות להנהלה מיהו ומהו גם עכשיו.
כאמור, אנחנו מופתעים מהדומיננטיות של האיש על הקווים אולי כי שכחנו את התנהלותו תוך כדי משחק, ואולי כי אין כאן מאמנים שדורשים פרפקציוניזם וגם מראים את זה על המגרש. בלאט הוא סוג של וורקהוליק, וכנראה שהפך יותר מוחצן מבעבר.
יש מאמנים שמשלבים ידיים, או מעבירים ידיים על הגרון או השפתיים תוך כדי משחק, במעין גרסה מודרנית של פוזת האדם החושב. ויש מאמנים שבכל פוזשן מראים גם דריכות שמתבטאת בעירנות פיזית וקפדנות אין קץ, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
ואולי הבולטות של בלאט מגיעה גם על רקע ההתנהלות של קודמו בהרבה מאוד משחקי ליגה לאורך השנים. גרשון, כזכור, נהג שלא לקחת פסקי זמן ובאופן עקרוני הראה בכל צעד מה הוא חושב על מרבית היריבות בליגת קזינו.
מבחינת גרשון בשנתו החמישית-שישית-שביעית במכבי ת"א, נראה היה שניצחונות ב-18 או 31 הפרש הם אותו דבר. אולי כי במקרים רבים טען שאין קשר בין משחקי הליגה לאלו שבאים מספר ימים אחריהם ביורוליג ושם את עיקר הדגש על המשחקים באירופה.
מאמננו העולה, אם שמת לב, טוען בדיוק להיפך וטורח להראות בהתנהלות ובהתנהגות שלו עד הוא באמת מאמין באמירה הזו.
אגב, לגבי ליאור אליהו, אם אני זוכר נכון הסיפור שתיארת התרחש בערך 5-4 דקות לפני המחצית. המתנתי לראות אם בלאט ירטון וינטור וימשיך עם הסיפור הלאה, אבל אליהו התייצב בחמישייה הפותחת לרבע השלישי. בקיצור, נהג בחוכמה, המשיך כרגיל וכאילו כלום, ולא לקח את הסיפור למקומות שעלולים לסבך את הסיטואציה.
ולסיום, בוא לא נשכח גם את זה: בלאט מפעיל לחץ על השחקנים, אבל כל עוד הוא עושה את זה באופן חיובי ולא נשמעות טענות מכל סוג, התוצאות נראות בשטח: את כל מה שהם סופגים, שחקני מכבי פולטים ביחס ליריבות. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיותר טוב מזה בלאט לא יכול היה לבקש.
| 
