שלום,

הנני לשפוך מעט אור על המצב שהתפתח בין ארז מרקוביץ' (שזכה לאזכור דמוי נשיאותי כשמשתתף בפורום צ'ה הגדיר את כדורסלע כך: "זה מה שמרקוביץ' מחזיק בידיים כשהוא עומד על קו העונשין") לבין מאמנו הנוכחי באשקלון-הכרך, הלא הוא אריאל בית הלחמי.

מאחר שאנו מכירים ואוהבים את ארז מכהונתו במדיה האדומים של קבוצתנו הירושלמית האהובה (והמתסכלת-אך-חזקה, כראוי לאהבה שאינה תלויה בדבר), שוחחנו עמו - בין היתר על מעמדו (או יותר נכון, חוסר מעמדו) באשקלון. תשובתו היתה שמדובר בסכסוך עם המאמן.

על כן שרנו במלוא גרוננו ממרומי יציע אלעד שמאחורי הסל המלחאי: "תן לארז לשחק, תן לארז לשחק". אכן, פינה חמה שמורה בליבנו לענק הלבן.

בנימין

תמיד נאה לקבל עדויות מהשטח וסודות קטנים מאחורי הקלעים. ובינתיים, מרגע שנחת המייל שלך ועד שהגעתי אליו פוטר המאמן ולמרקוביץ’ יש עכשיו עסק עם מאמן אחר, אלי רבי.

עד היום מרקוביץ' שותף ב-10 מתוך 16 המשחקים של אשקלון, קיבל 6.7 דקות, הרביץ 1.5 נקודות ו-1.1 ריבאונדים וסיכם הכל במדד משוקלל ממוצע של 2 נקודות.

בוא נאמר ככה: אם הוא לא יצליח להשיג יותר מזה עד תום העונה אצל המאמן החדש, מאוד יכול להיות שהבעיה יותר בו מאשר במאמן הקודם.

שלום,

גילי מוסינזון אמר שחקן החציון של ליגת מנש: "ג'ינובילי שלנו". האם לדעת הנשיא ג'ינובילי הוא משלנו?! אתמהה ממושכות ולא אזכור.

ועוד באותו עניין:

ערב טוב,

יצא לי לראות בשידור חוזר חלקים מ'חמישיות' ואני ממש מצטער שאני לא יכול לראות את התכנית מדי שבוע בשבועו.

מה היה שם? גילי מוסינזון השתמש בביטוי הלקוח ממדור הסלענג של כדורסלע-האתר, כשה-MVP של חצי העונה שלו היה "מאנו-שלנו", ממש כך. והוא בחר במאנו-שלנו רק כי בלייק גריפין לא היה ברשימה, נאה (עם זאת, כדאי שהחבוב קצת יוריד מהתלהבותו הרבה משל היה אוהד מקפץ ושר בגרון ניחר).

שימי ריגר השתמש בביטוי הלקוח מימי קדם ואמר, "נדמה לי וכו'" בהקשר של הפועל ירושלים, משהו לגבי הפיבוט שחסר לאדומי הבירה.

הפינה 'חמישה צעדים' הוקדשה לכותש בניסיון להגיע אל שאקיל אוניל. ואני שואל, למה ללכת סחור-סחור? בשליפה חיברתי בין קטש ששיחק עם שארפ ששיחק עם פארקר ששיחק עם הדיזל וגמרנו את העייסק בשלושה צעדים.

דביר

ובכן כי כן, תגובותיי לשמיל ודביר גם יחד: ריישית כל, ג'ינובילי אינו שלנו. הוא היה אמנם אחד השחקנים האהודים עלי בתקופתו בקינדר בולוניה והיה קרוב מאוד לשם, אבל לא הגיע לדרגת שלנו השמורה לנערצים שבנערצים.

שיינית, אם כבר דמיון בין חמישיות לכדורסלע, אספר לעם כי פינת "מה תגידו" הנהוגה שם כיכבה במשך מספר שנים מדי יום ראשון במדור הספורט של מעריב, והוקדשה לשאלות קטנות ועוקצניות, או להערות מחודדות כאלה ואחרות – בעיקר סביב משחקי מכבי ת"א באירופה בימי חמישי.

מוסינזון? הוא קצת עולץ בזמן השידור, לא נכחיש זאת. אם אני אוהב את זה או לא? לא יודע, בחיי שלא. עניין של טעם אישי. כך או אחרת, אחרת או כך, מדובר במגיש שונה לגמרי מאביב "נדמה לי" לביא, שגם אם ניסה לעיתים להיראות קליל יותר מדמותו כבדת הראש התקשה לשכנע באותם רגעים.

ולגבי החמישה צעדים מקטש לשאקיל? וואלאק, אתה צודק לגמרי. יפה ששמת לב.

ערן,

הערה קלה בקשר לסרט "פעם אחים". ציינת בשורה הרצה שהסרט הוא על חברותם של ולאדה דיבאץ' ודראז'ן פטרוביץ'. ובכן, אמנם ציר העלילה של הסרט נע סביב הסיפור הנ"ל, אבל המהות האמיתית שלו היא סיפורו של עידן הקסם של הכדורסל היוגוסלבי בסוף שנות השמונים.

סגנון הסרט הוא אגב "מסגרת בתוך מסגרת", זה סגנון שהיה נפוץ במיוחד בספרות של ימי הביניים המאוחרים. הרעיון הוא שהעלילה הראשית נעה סביב מספר יחיד, שמגיע בדרך כלל למקום סטטי מסוים (פאב, מדורת קומזיץ וכו'), ושם הוא מספר סיפורים או שומע סיפורים מאחרים, וזה בעצם הופך להיות מסגרת העלילה האמיתית.

ב"פעם אחים" זה בדיוק הרעיון. דיבאץ' מגיע לעיר שבה גרים הוריו של פטרוביץ' (אם הם עוד לא עברו אז סביר להניח שזו שיבניק), על מנת לפגוש אותם ולהעלות זיכרונות על פטרוביץ'. בכל מקום בו הוא עובר לפני המפגש נפתחת בעצם עוד איזו אפיזודה מעידן הקסם של הכדורסל היוגוסלבי.

חגי

רוב תודות על ההסבר הספרותי. אין ספק שמדובר בבחו"כ רציני מאוד מבחינתי: על אף שפורסמו כאן כבר פעמיים לינקים לסרט, ולמרות שנתינים מסורים שלחו לי בנפרד לינקים לסרט ואחרים טענו בפני שאסור להחמיץ זאת – טרם צפיתי בסרט המלא אלא בחלקים בלבד. בושה, חרפה וכלימה! הנה הוא שוב, הלינק, לכל מי שפספס וזה בדיוק כמו שזה נשמע: תזכורת לעצמי לעשות את זה בקרוב.

והנה עוד אחד מחגי:

ערן,

בצל האבל על סיום הקריירה המתקרב של "רוז'ה-שלנו" הייתי רוצה לחזור ברשותך וברשות שאר העוסקים בדבר, לחמש השנים שלדעתי היו הטובות ביותר אי פעם בטניס העולמי ואולי בספורט בכלל.

אני מניח ש"שלנו" היה משתלב מצוין בטניס העולמי שבין השנים 1983 ל-1988, אז הוצץ המגרש המלבני בשורה של גדולי אומה, שכל אחד ואחד מהם יכול היה להיות מלך המלכים של הטניס.

פשוט מדהים. נמאס ב-1985 מהבכיינות של ג'ון מקנרו? יש את יריבו המיתולוגי איבן לנדל שאותו אני אישית מעריץ יותר מכולם, אפילו יותר מהאיש שעל שמו יש ביורוספורט תכנית בשם "המשחק של מאטס".

אותו מאטס וילאנדר מיורוספורט עושה ב-1985 שנה לא מי יודע מה עם תואר אחד בלבד ברולאן גארוס? לא נורא, כבר סטפן אדברג ובוריס בקר עושים חיל במגרשים הקשים.

עכשיו נשאלת השאלה איפה פדרר ונדאל היו מתברגים בחמישייה הזו. נדאל, לטעמי, לא היה מוצא את ידיו ורגליו מול הגלדיאטורים הללו. יש בשנים האחרונות לא מעט דיבורים על שיטות ההשהיה המגעילות שנדאל נוקט בהן במשחקים, ספק מאוד אם הספרדי היה מסוגל להתחרות עם פיצוצי הרשת של לנדל, למשל.

לאיבן לנדל היתה איזו "שריטה": פעם בכמה משחקים לחבוט באופן מכוון את הכדור לעבר יריבו כאשר השניים מגיעים ליד הרשת, בזה נדאל לא היה מסוגל להתחרות.

פדרר מנגד, דווקא היה לטעמי מצליח גם אז. וילאנדר מרטש מהקו האחורי וגורר לקרב שחיקה? לא קריטי, כי המכות של פדרר בשיאו כל כך מדויקות שוילאנדר פשוט לא יכול לפתח מולו כזה סגנון של משחק. כמובן שעם חבטות הקו האחורי המדויקות לא היתה צריכה להיות לפדרר גם בעיה עם מאסטר ה"חבוט ורוץ לרשת", סטפן אדברג.

ולסיום, מכיוון שגם בדיני טניס בוחש האתר, נדמה שאפשר להקים איזו חלקת גדולי אומה גם לאוחזי המחבט ולובשי הלבן, או כמו שמכונה פה הדבר "חיל התותחנים". סוללת הזרים וסוללת הישראלים בכדורסל, ומתחתם סוללת אוחזי מחבט.

חגי

שוב רוב תודות על ההסברים המלומדים, אתה פורה היום ובכלל. הטיעון בעניין לנדל ונדאל נשמע לי קצת קלוש, אבל נקנה בשתי ידיים את אבחנותיך בעניין פדרר מול וילאנדר או אדברג. הסיבה שאין חיל תותחנים לטניס כמו שיש לכדורסל היא אחת: הידע שלי סביב שחקני הטניס בשנים ההן לא משתווה ולא רחב כמו זה שנוגע לכדורסלנים. חוכמה קלה מאוד לבנות פרופילון על סטפן אדברג מתוך ויקיפדיה, אבל אני מעדיף נגיעות ותחושות וסיפורים אישיים לצד כל אותם פרטים טכניים. בכדורסל יש לי את זה, בטניס פחות.

יחד עם זה, יהיה לא נכון לומר שמדובר בהצעה לא טובה. זו הצעה נהדרת. יום יבוא ואולי אהפוך אותה למעשית למרות דבריי בפיסקה הקודמת. בינתיים אנחנונ עסוקים כאן בפיתוח חלקה אחרת שמחוץ לכדורסל, שמדברת אלי פחות וכנראה שגם יותר: מוסיקה, והנצחת גדולי תורה בתחום בארץ ובעולם. גש מפעם לפעם ללינק 'לזכרם' ובחן את התפתחות חלקת הקבר.

אתה צודק לגמרי, קים קלייסטרס מיוחדת במינה ובריאן לינץ' שהזכרת הוא כדורסלן עבר שאפילו נחת לרגע בהרצלייה והוחלף. השחקנית הזו מיוחדת מאוד על המגרש, מיוחדת מאוד גם מחוץ לו ונחשבת לאחת הפופולאריות בעולם לא רק בין אוהדי הענף אלא גם בין השחקניות עצמן. מתנהגת למופת, מכבדת את כולם, מדברת בגובה העיניים, חייכנית, נחמדה ונעימה.

היידה קים קלייסטרס, היידה, היידה, היידה!

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות,

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.