ערן,
אני מסתכל ברשימת המאמנים האלופים באירופה ובמנש בשלושים השנים האחרונות בערך ואני לא מוצא כמעט אף מאמן נטול שיער.
מאלקוביץ', אוברדוביץ', פיני גרשון, פט ריילי, צ'אק דיילי, טומג'נוביץ', פיל ג'קסון, דוק ריברס, לוקה פביצ'ביץ', בלאט, פופוביץ', איבקוביץ'. לא יאמן.
אני מעלה בזיכרוני רק את ניקוליץ' ונובוסל שלקחו אליפות בלי שיער, למרות שגם פה ניקוליץ' לקח בתחילת שנות השבעים.
וזה מעניין, האם עכשיו בעקבות הנתון הזה אפשר כבר להמר שספאחיה לא יקח יורוליג העונה? ואולי התגלה פה סתם כך פתאום איזה קריטריון חדש של ההנהלות לבחירת מאמנים?
חגי
המייל שלך הגיע עוד לפני ההדחה של ספאחיה ופנרבחצ'ה/אולקר, כנראה שהטלת עליו כישוף. המאמנים ברבע הגמר: פסקוואל, בלאט, איוונוביץ', פיאניג'אני, מסינה, איבקוביץ', אוברדוביץ', פשיץ'. צודק, מה אני אגיד לך: אין קירחים. יש אמנם כאלה עם נסיגה בולטת, כן? אבל קירחים אין. עלית על משהו, בוא לא נכחיש זאת, אם כי לא נאשר.
רגע, דוק ריברס הוא קירח או לא? גילוח במכונה נחשב, או רק הקרחה טבעית? איך זה עובד? אולי רב"ס, הקירח בשבינינו, יוכל לתת פרטים מדויקים יותר, כולל האם יש מאמני קראטה גדולים שהם קירחים.
אהלן ערן,
לפני זמן לא רב קראתי כתבה על ג'ון שייר. הכינוי שלו הוא "ג'ורדן היהודי", מה שמעלה תהיות לגבי שחקן אחר שקיבל את אותו כינוי בדיוק, תמיר גודמן.
את גודמן אני זוכר בעיקר כשחקן בגבעת שמואל, כשהוא עוד היה מושאל ממכבי ת"א. הסתקרנתי וקראתי עליו עוד קצת. את הכינוי הוא קיבל אחרי עונה מטורפת באוניברסיטאות, שם העמיד ממוצעים של 35 נקודות ו-15 אסיסטים במשחק (!), ולאחר מכן הוא עבר לאוניברסיטת מרילנד שנחשבת לאחת הטובות בארה"ב. במקביל הוא נבחר לרשימת 25 הכדורסלנים הטובים ביותר לגילו בארה"ב. נאה, לא נכחיש זאת.
את מרילנד הוא עזב די מהר, יען כי משחקיה היו בשישי בערב והוא כידוע היה דתי. לאחר מכן הוא ניסה את מזלו בטאוסון, אבל גם לא הצליח לו. התגלגל הבחור ולבסוף חתם כאן בארץ הקודש. מאז הוא שיחק, או יותר נכון היה חתום בליגה לאומית, כי פציעות חוזרות השביתו אותו ברוב הזמן הזה. ב-2009 הוא כבר פרש. עוד כישרון מבוזבז, יו נואו.
המשותף העיקרי לשייר וגודמן חוץ מהכינוי, הוא עמדת המשחק שלהם ורף הציפיות הסופר-דופר גבוה, שבו גודמן לא עמד. האם נשיאנו צופה לשייר עתיד דומה? האם יתפתח לשחקן שמצפים ממנו? או שאולי ילך דווקא לאמצע, שחקן חביב?
עילי
אני חושב ששייר טוב בהרבה מגודמן וצפוי לו עתיד מוצלח יותר ככדורסלן. אגב, את התיאור על גודמן יכולת לחסוך. אחרי הכל, בשביל מה הקמנו כאן את 'זה א-ב של כדורסלע', מילון הערכים הרציני-היתולי וחסר התקדים ביותר בתולדות האינטרנט (זו השאיפה, בכל אופן, ואם נחיה גם נראה עד לכמה ערכים נגיע עם הזמן).
לכבוד נשיא סיפרתנו ובד"צנו,
ברצוני לדבר על העונשים המגוחכים שניתנו לרומאו טראוויס וסחור-סחור סחורצאניטיס: הרחקה ממשחק אחד, ולא משנה כמה על תנאי.
בליגות הנמוכות, ובליגות הנוער, שחקנים מקבלים עונשים של הרחקות מהרבה משחקים. ופה שחקנים שגם יש לדיינים ראיות מצולמות, מורחקים למשחק אחד. ואני שואל, איזה מסר מעבירים באיגוד הכדורסל לקהל, לילדים שמסתכלים על האייקונים האלה שמקבלים עונש מצחיק? ילדים שמעריצים את סופו יגידו: "מה קרה? ראית מה סופו עשה? שאני אצא פראייר?"
העונשים האלה קלים מדי ולדעתי זה פשוט בחו"כ.
אסי
מודה ומתוודה שאני לא מצוי בנעשה בליגות הנמוכות ובליגות לנוער, בטח לא בתחומי הענישה, אבל סומך על ממצאיו של נתין נאמן ומסור וכמוך שחי את השטח. על פניו, מסכים איתך. היה מקום להחמיר, ולו מהטעם הפשוט שהעלית: מסר שמעבירים הדיינים לדור הצעיר. זו נקודה שאיכשהו, בין כל הדיונים והדיבורים והניתוחים שאחרי, אנחנו תמיד נוטים לשכוח.
שלום,
בעיתון של המדינה, בכתבת הפרשנות של מוטי דניאל בעקבות המשחק ביורוליג מופיעה תמונה בצד של ג'רמי פארגו עם הכיתוב מתחת "דורון פרקינס", אולי כדאי שמי שעורך את המדור ובודק אותו לפני הצגתו קבל עם ועדה, לפחות יכיר את השחקנים ולו הכרות שטחית ברמת מי הוא מי.
עומרי
אני מניח שאתה מתכוון ל-YNET ולא ל"ידיעות אחרונות", כי שם מוטי דניאל כותב בדרך כלל. אם אני צודק, הרי שאין כאן מקום ל"לא יאה", כי אתרי אינטרנט מחוץ לתחום בלינק הספציפי. מצד שני, זה לא מוריד כשהוא זה מדבריך: עורך שעובר על חומרים צריך לדעת להבדיל בין פארגו לפרקינס. אמנם זה פנתר וגם ההוא, ובכל זאת, יו נואו. לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו.
שלום,
עקב שירות מילואים הפנייה מגיעה באיחור.
חצי גמר גביע, נתניה מול הפועל תל-אביב, משהו כמו 30 שניות לסוף. אוסברי עולה וקובר שתי נקודות מעלה את הפועל ל-74:77. שיא המתח. ובקול ישראל? עוברים לחדשות! בחו"כ! בערב של חצאי-גמר, במיוחד בחצי גמר כל כך צמוד, היה אפשר לוותר על החדשות (שמשודרות בעוד אי אלו תחנות אחרות) לטובת המאזינים שאין ברשותם טלוויזיה. כך התבשרתי על הניצחון המדהים של נתניה רק בדיעבד. בחו"כ!
ישראל
חיוך עולה על פניי, תאמין או לא. הסיבה? נראה לי שמייל כזה בדיוק-בדיוק, אולי בשינוי שמות הקבוצות, יכול להגיע אלי גם ב-2023, אם נחיה. רוצה לומר – אשר היה הוא שיהיה, למרבה הצער וקרוב לוודאי.
שלום,
המון דברים חשבתי להעלות בעקבות צמד המשחקים שראיתי, אבל אין לי כוח אז נעזוב את פאו-קאחה ומכבי- לובליאנה בשקט. כמעט בשקט.
כשעלה כאן לפני מספר חודשים עניין השמות וההגייה, צץ איזה משהו שאומר שבצירוף LJ האות השנייה לא נשמעת. ז'לקו במקום ז'ליקו, קשל במקום קשלי, וכנראה גם פספאל בעסק.
אז איך קרה שלובליאנה נשארה לובליאנה? יש כאן סתירה פנימית בתרגום השם LJUBLJANA.
זה צריך להיות "לובלאנה" וכל צורה אחרת לא נראית לי תקינה (אני לא מדבר סלובנית או כל שפה אחרת באזור הבלקן, אז אין לי מושג באמת).
ודבר אחרון, לצערי לראשונה זה זמן רב פאו לא תיקח את אליפות יוון, אלא אם אולימפיאקוס ממש פראיירים. כמו שנראינו מול קאחה לאבורל, כשדיאמנטידיס מסובך קשה עם עבירות וכלום לא הולך, אם אנחנו לוקחים את הליגה היוונית, שהאדומים יעברו לקפריסין.
דביר
שמע, שיעורי השפה האלה התרחשו מזמן, הספקתי לשכוח קצת את החומר. יכול להיות שיש הבדל בהגייה בין צירוף האותיות האלה כשהוא מגיע בתחילת מלה, אמצע מלה ובסוף המלה. בנוסף, אל תשכח את ה-U אחרי הצירוף הראשון. כך או אחרת, אחרת או כך, לדעתי אומרים ליובליאנה, ולא לובליאנה כמו שאנחנו מקפידים משום מה לכתוב ולומר.
באותו עניין, פחות או יותר: עומד מהצד אחד המאמן ל"ל השולט בג"ג, ליאור ליובין, ומצד שני יו"ר הביפ של הפועל ת"א, אמיר לובין. אחד ליובין, אחר לובין. ובלי לבדוק, אני די משוכנע שמקור השם של שניהם מגיע מאותו מקום ואולי אפילו נכתב אותו דבר בשפת המקור שאינה עברית, יו נואו. ובכל זאת, איש איש לכיוונו מושך. אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.
לכבוד דיקטטור הסיפרה,
למרות שמשטרים במדינות הסובבות אותנו נופלים כמו דומינו, משטרך ומנהיגותך נראים יציבים למדי. יכול להיות שזה בזכות מחשבוני כדורסלע שהנשיא מחלק, מחשבונים שהתוצאות המשתקפות מהם מראות שמנפילת המשטר יש לנו רק מה להפסיד. מי ייתן ומשטרך יישאר יציב עוד הרבה שנים. ואחרי דברי חנופה אלה אני ניגש לעניין:
מה כולם מתלהבים מהדאנק של בלייק גריפין? מרקו מיליץ' כבר עשה את זה לפני משהו כמו 14 שנים. ביום שמישהו יקפוץ מעל איזה האמר, או אוטובוס, ולא רק מעל המנוע. אז אולי יהיה אפשר להתלהב.
נסיים בברכת: ניפגש בכיכר התחריר של הסיפרה.
והנה הלינק למרקו מיליץ'.
יפה, יפה שיש מישהו מספיק ותיק לזכור את הדאנק של מרקו מיליץ' הרבע-אלילי.
שלומות לנשיאנו האהוב,
ראשית, ארגיע את כבודו ואומר כי למרות המהפכות הקמות השכם והערב, לפחות מממלכה אחת במזה"ת נשארה איתנה וחזקה וזוהי כמובן הממלכה שלך.
שנית, למדתי לאחרונה כי לכל שאלה יש תשובה. גם אם היא מגיעה באיחור ניכר. מצ"ב שאלה ששאלתיך בעונה הקודמת. כעת נדמה, על אף שאינני, כי התשובה המלאה (בעזרתו האדיבה של מר בלאט) ניתנה. הנה זה כאן.
המשך ערב טוב
אלעד
תאמין לי, זה עולה לי בשעות שינה ובהיעדר פעילות ספורטיבית מספקת, אבל אם הממלכה נותרת איתנה וחזקה לשביעות רצון העם – לא אשמיע פירוט מלא של תלונותיי ביחס לתובענות הכרוכה בניהול הממלכה.
ובאשר ללינק ששלחת, אקווה כי העם סבלני וירביץ שם קליק, כדי להבין במה מדובר. שי אנשים, יו נואו, קליקים הם מהם והלאה. הולכים, רצים, ממהרים. נקווה שמרבית תיני כדורסלע-האתר דוגלים במוטו הנשיאותי: נוחות, נינוחות ונוחיות.
שלונ"צ,
צוואי עניינים באמתחתי, מקווה שיש סבלנות.
1. לגבי שיחות המסנג'ר שערכת עם עצמך (מקווה שהכל בסדר שם) בעניין התפקוד של סחור-סחור בפיקנרול, דומני שעיקר העניין של להעלות גבוה כל כך רחוק הוא שגם בהגנה, ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. כן, גם בהגנה אפשר להיות התקפיים.
ואם לוקחים בחשבון את העובדה שההתקפה ממילא התחילה עם 14 שניות על השעון (ועם 0.00001 PPM חמצן בריאות של הרכז היריב אחרי הלחץ של פ"פ), נשארות שניות בודדות כדי באמת לעשות משהו. אפילו אומני פיקנרול כמו הגיבור הקשוח לא מצליחים להוציא משהו.
2. נמאס לשמוע שאירופה חלשה, נמאס יש הרבה אירופאים במנש? יש. לא בטוח בכלל שפה הם היו משנים כל כך הרבה, לגבי רובם אני די משוכנע שלא.
פעם הרמה הייתה גבוהה יותר? מה זה פעם בימי מיקי, מוטי, ג'מצ'י וגודס? ביכולות האתלטיות של השחקנים היום, לא בטוח בכלל שהם היו מגיעים למה שהם הגיעו אז.
בימי פארקר ושאראס? אני לא בטוח שתצוגות כמו שהיו בשבועות האחרונים גם הם היו משיגים, וגם להם היו משחקים נגד כמה נמושות וזה לא היה עד כדי כך.
לא יודע, להשוות ככה נראה לי קצת כמו הויכוחים כשהיינו ילדים - מי יותר טוב ג'ורדן או עבדול ג'באר. לא רלוונטי,לא בוגר ולא רציני.
אולי אירופה נחלשה, אולי. מה שבטוח השתנה זה אנחנו, אלה שמסתכלים מבחוץ, אנחנו פשוט פחות חיוביים, רואים יותר מדי את חצי הכוס הריקה ומחפשים מה לא טוב. משהו בגנים כנראה, בני ישראל יצאו ממצרים מעבודת פרך, חמש דקות וחצי אחרי בוכים כמה היה טוב במצרים. אולי בעצם לא השתנינו.
ישראל
ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי הנפלאה מרים עליה השלום, אני אולי חוטא לעניין בעצם פיזור הערפל אבל יאללה, שיהיה: אני מנהל שיחות מסנג'ר עם גורמים משתנים, לפעמים אותו אחד, לפעמים אחר, ולא עם עצמי. רשמית, חד משמעית ואמיתית בהחלט אני אומר לך זאת, כן? אמת היא ולא בדיה.
שיינית, אולי בעצם לא השתנינו.
היי ערן,
במהלך צפייה במשחק של ראשון לציון מול חולון ראתה אשתי את דמותו של דוויין מיטשל ואמרה לי: "אה, הנה וופי גולדברג".
נדהמתי לגלות שאכן מדובר בכפיל של השחקנית המהוללת, ואיך לא שמנו לב לזה עד עכשיו (או שכן)? בכל מקרה, אם ג'רמי פארגו הוא "סרינה", אני לא רואה מניעה לכך שדוויין מיטשל יהפוך לוופי.
אסף
אתה יודע מה? אתה יודע? יש משהו, יש משהו. אני עדיין לא בטוח שנאמץ את זה, אבל העיקרון שעובד בין סרינה וג'רמי עובד גם כאן: בשני המקרים האשה נראית כמו הגבר, ודווקא הגבר נראה יותר כמו אשה. פחות או יותר, כן? לא ממש אחד לאחד, אבל זה בגדול הסיפור.
היי ערן,
סיפור הפועל חולון והניצחונות שלהם במחזורים האחרונים הוא מרשים מאוד, כשרק שני זרים עומדים לרשותם - אבל אולי לא הכי מפתיע כשחושבים על זה.
ההשלכה הראשונה והמיידית של שחרור חלק מהזרים היא הדקות הרבות שמקבלים הישראלים בסיטואציה הנוכחית. גם לזרים שכן משחקים עדיין בקבוצה הדבר אולי עושה רק טוב.
עידו אשד כתב בעניין טור מוצלח לדעתי, אחרי אחד הניצחונות של חולון (בכלל יש לו אחלה טורים) והעלה נקודה נכונה: למעשה אם יש לקבוצה שני זרים מוצלחים, "קאנונים", אין לה ממש נחיתות אל מול קבוצות מרובות זרים בינוניים פלוס או מינוס.
עם החוק הרוסי, בכל מקרה רק שלושה על המגרש בעת ובעונה אחת. גם הבינוניים צריכים כנראה לקבל דקות, ומסיבה זו גם הזרים הטובים ביותר בליגה לא מקבלים 38-40 דקות, כמו שהם יכולים לקבל בראש שקט כשאין להם מחליפים על הראש.
ריץ' מלצר נראה כמו שחקן-שחקן, גם מקצועית וגם אישית, כשמאז המחזור ה-9 הוא לא יורד ממספרים כפולים. קאסיב פאוול פחות יציב ממנו, אבל גם הוא התעלה בשני המשחקים האחרונים והגדיל לעשות כשרשם דאבל-דאבל ראשון העונה מול ראשל"צ.
כמובן, השאלה כמה זמן יוכלו בחולון להמשיך לשחק ברמה הזו ועם האנרגיות הללו, כשהשמיכה קצרה יחסית (לפחות עד שארנולד יחזור). השאלה גם האם בכלל יישאר כסף להחזיק את הסגל הנוכחי. יהיו משחקים שזה אולי לא יספיק להם. אבל ביום נתון ואפילו בסדרה של משחקים, שני זרים כמו פעם שיכולים לתת תוצרת, עדיפים כנראה מרכבת של זרים שמתחלפים כמו גרביים.
שי
מסכים איתך. נהנה גם לקרוא את עידו אשד בדרך כלל. כמי שגדל על כדורסל ישראלי של שני זרים דומיננטיים, אותו כדורסל שגידל אלילים וסייע להצמיח גם כוכבים ישראלים, אני מוכן לחזור לכדורסל ההוא ברגע זה ממש.
יכול להיות שבטווח המיידי יהיה קשה למלא את סגלי כל הקבוצות בישראלים מהרמה הראשונה, אבל לאורך זמן יגיעו יותר כישרונות ישראלים ישירות לליגה העליונה, מבלי שתיחסם דרכם או תשתבש. הם יוכלו להביע את עצמם ולקבל הזדמנויות כבר בגיל צעיר, ולהתפתח ללא הפרעה תוך כדי תנועה ובלי שהיות טכניות או מלאכותיות.
ערב טוב,
עת התקרב מועד ההעברות לסיומו, קבוצות רבות בליגת מנש מחליפות ביניהן שחקנים, בחירות דראפט וכסף. ואני שואל, האם יש לשחקן אפשרות לומר "לא רוצה"?
האם מישהו בא לדנילו גלינארי ואמר לו: "שמע חבוב, יש לנו הצעה שלא תוכל לסרב לה, אתה עובר לדנבר".
"קולורדו?! אבל זה רחוק, אני רוצה 'ביג אפל', מדיסון סקוור גארדן, טיימס סקוור".
"אמרנו לך שלא תוכל לסרב. עכשיו לך לארוז, מחר בבוקר יש לך אימון אצל ג'ורג' קארל".
האם כך עובדים הדברים שם? האם לשחקן ולסוכניו אין מילה בעניין? מה קורה כשהשחקן מסרב בתוקף לעבור?
אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת
דביר
שאלות מצוינות. גם לי יצא לחשוב על זה לא פעם בעקבות טרייד כזה או אחר. על פניו, רוב הטריידים הם כאלה שבהם קבוצות שולחות שחקנים למקום אחר, לפעמים כמעט מהרגע לרגע, אבל ישנם גם טריידים שמבוצעים על פי דרישת שחקנים ולחץ מכיוונם.
בגדול, זה תלוי בשחקן ויותר מכך בחוזה שלו. כבר היו טריידים בעבר שנפלו, כי לשחקן היתה זכות וטו בחוזה (דווין ג'ורג' ב-2008, במסגרת טרייד גדול בין דאלאס לניו ג'רזי). אם אין לשחקן זכות וטו בחוזה והוא מסרב בתוקף לעבור, שולחים אותו הלאה ואז הוא יכול לקנות את החוזה מהקבוצה שרכשה אותו, וגם לכך יש מספיק דוגמאות לאורך השנים (אחת האחרונות היא של מייק ביבי, שעבר מאטלנטה לוושינגטון וקנה ממנה את החוזה כדי להגיע למיאמי).
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
