שלום,

דרון וויליאמס פיטר את ג'רי סלואן אחרי 23 שנים ביוטה ג'אז וכעת הועבר בטרייד לנטס. מה ההיגיון כאן לא אבין. באמת שכואב הלב על סלואן הוותיק והאיכותי, שנאלץ לעזוב את מפעל חייו בשל שחקן אגואיסט ומפונק. האם זכור לכבוד הנשיא סאגה מעין זו?

יניב

אכן כי כן, פרשה מוזרה מאוד ובמבט לאחור גם מדכדכת במידה מסוימת. ולשאלתך: לא, לא זוכר. אבל האמת היא שגם לא זכור לי מה אכלתי שלשום בארוחת הצהריים.

שלום,

בזמן המשחק המופלא בין מכבי ת"א לברצלונה הכתה בראשי מחשבה: ריצ'רד הנדריקס הוא סוג של סטפון לאזמה, או שמא לאזמה הוא סוג של הנדריקס.

אמנם לאזמה הוא יותר אתלטי והנדריקס יותר חכם, אבל בסופו של דבר התפוקה של שניהם זהה (או שמא?). לכל אחד מהם פעם ב-50 משחקים יש משחק עם דו-ספרתי שמעלה תהייה האם הבעיה היא בכלל אצל מאמננו שלא נותן להם מספיק במה.

דבר אלי בסטטיסטיקה, מי עדיף? לאזמה או הנדריקס?

תומר

הם דומים, לא נכחיש זאת. מין 4 וחצי, שלא יודעים לעשות מספיק טוב את ה-4 ולא מספיק טוב את ה-5, אבל איכשהו בשקלול כל האלמנטים הציון הוא מספיק טוב כדי לעבור.

אני זוכר שהיו קטעים בעונה שעברה שלא יכולתי לשאת את מוגבלותו ההתקפית של לאזמה בתוך המערך של מכבי ת"א, אבל היו פה ושם הפתעות. פתאום הוא לקח כדור וזז איתו ביוזמתו, פתאום הפתיע בצ'אקה מארבעה מטר.

אם אני צריך לקחת אחד לטופ של אירופה ברגע זה, אני הולך על לאזמה. הנדריקס צריך שפשוף נוסף, וכנראה שבעוד שנתיים אבחר אחרת.

התכונה העדיפה של הנדריקס היא הריבאונד. התכונה העדיפה של לאזמה היא החסימות. וכמו שאתה רואה, גם גולדן סטיי חשבו באיזשהו שלב שהם דומים.

סטטל'ה אתה רוצה? אתה קצת מטריח אותי ולא זה לא יאה, יען כי אלה דברים שבקלות תוכל לעשות בעצמך.

ובכל זאת, יען כי טוב לב הוא הנשיא: 13 דקות בלבד להנדריקס העונה ביורוליג, עם 5.3 נקודות, 4.1 ריבאונדים, 59% מהשדה ו-52% מהעונשין.

לאזמה ביורוליג עם מכבי: 18 דקות, 6.5 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 47% מהשדה, 70% מהעונשין.

יודע מה, לא זה ולא זה. בוא נלך עם דאלאס קומג'יס וזהו. הניסיון שלו עדיף על כולם.

שלונ"צ לכבוד מעלת הראיס,

אם עוד לא צוין, פול פירס ליד טרנס מוריס - דומים למדי לענ"ד: רווח בין השיניים, סנטר נסוג. הפנים של מוריס צרות וארוכות יותר, אבל נו שוין. גם עיניים בולטות-משהו לשניהם, וגם הסגנון של הזקן-שפם.

וואט דו יו סיי?

בברכת צהריים נינוחים,

שמיל

מה אני אגיד לך, יש משהו. לאו דווקא בצילומים האלה שהנחתי כאן, אבל יש משהו. לעומת זאת, אם כבר מדברים, קח עניין שעליתי עליו ממש באחרונה: סטיב נובאק מסן אנטוניו ומארק סימפסון מחיל התותחנים בכדורסלע-האתר. ותאמין לי, כשהם זורקים לסל זה עוד יותר דומה.

שלום,

בראש האייטמון המפואר במסגרת 'שחקן על השולחן' על שועה-העולם, גיבור-הפועלים-רב-הפעלים ה"ה חואן קרלוס נבארו, סיפר הנשיא-סלע על נבארו המתחמם בצליפת עשרים שלשות מהירות ורצופות לסל.

ובכן, אני הקטון ראיתי את שרון ששוווווווון-ושמחה! מבצע משהו דומה מאוד במהלך אימון שגרתי בעונה הקודמת, אז עוד הסתופף לו האיש האהוב בצל הקורה עטוית הדרקון במלחה-האולם.

ההבדלים היו שניים: ראשית, שרון התקדם לאורך הקשת תוך כדי הזריקות (נגד כיוון השעון אם זה משנה למישהו, ואז חזור), 'בלטה' כל כמה זריקות. היתה שיטה ואף סדר היה בהתקדמות - אם כי אודה ולא אבוש שגם בזמן אמת לא הבנתי את העניין לגמרי - הוא שיחק איזשהו משחק נגד עצמו.

ומדוע שיחק הששון-והשמחה לבדו? משום ההבדל השני בין הסיפור הזה לסיפור על נבארו: ראיתי את האיש משחיל כמעט ארבעים שלשות רצופות באותן זריקות כמעט-שטוחות ונפלאות שלו.

וכל זה תוך כדי שיחה רצינית על קליעה וגם צחוקים עם החבר'ה, כן?

אח אח, שרון ששון ושמחה. אליל, אליל שלא מומש האיש.

כפיים לבורא עולם, האחד והיחיד מכל הטווחים.

בנימין

בנימין, מדובר באחד המיילים החזקים, המעניינים והמרתקים ביותר שהגיעו לכאן באחרונה מטעם בני העם. סיפורי, היתולי, תיאורי, צבעוני, אינפורמטיבי מאוד וגם סקופוני למדי. אחזק את ידיך, המשך להביא לנו נצורות וכל טוב ממלחה-האולם ובכלל. ורוב תודות על המחמאה באשר לאייטון של נבארו. אכן הושקעה שם עבודת הקלדה נמרצת, ולא רק.

שלום,

בהמשך לסיפורי נדב הנפלד הממלאים את האתר בתקופה האחרונה, הנה התרומה שלי.

והימים ימי פיני גרשון עונת סופרו-לוליו. הזדמן לי להגיע לאימון מכבי ביום שלישי, היום הפתוח לקהל. עוד בכניסה אני קולט את אלי סהר בשורה השלישית ועדת נערים מסביבו. אמרתי, נתמקם ליד הבחור. משעמם לא יהיה.

פתחתי עימו בשיחה ערה (משהו על נאומסקי), כשנדב בגבו למצלמה על הספסל. לא חלפה לה חצי דקה ובסיבוב ראש ובקול רועם: "בחורצ'יק, יותר בשקט. אתה מפריע!".

תוך כדי הלם צועד ונכנס לו דורון ג'מצ'י האלילי, אז בעל תפקיד במכבי. לא עמדתי בפיתוי וצעקתי: דורון!

"מה אתה עושה?!" היסה אותי אלי סהר. ג'מצ'י עמד חיוור, מסתכל על נדב בעודו צועד לכיווני: "בחורצ'יק, החוצה!".

עברתי שתי שורות אחורה. הסתיים האימון. באתי לצאת מההיכל ולפתע צעקה: "בחורצ'יק, בוא הנה, לא מפריעים באמצע אימון, סליחה שצעקתי", התנצל.

אליל, אמרתי בליבי.

"תמונה אפשר", שאלתי?

"אפשר", ענה נדב. "וחולצה קיבלת?", שאל.

אליל היה.

אגב, בהמשך לאייטמון על נבארו וה-20 מ-20 מהקשת, אמיר כץ עשה באימון פעם (גם היום הוא יכול)
37 מ-37 מחוץ לקשת.

משה

עוד סיפור נאה כרפאל בכיכובו של היונה ההנפלדית הנערצת. שלישי שמגיע בשבוע האחרון מטעם העם וזוכה לפרסום.

הצעתי אגב לרב"ס, רן בורוכוב-סוקולוב, יו נואו, החולק אהדה משותפת ליונה, לפתוח בלוג בשם "השובך". בבלוג הזה יקובצו סיפורים, אגדות, כינויים, לינק ליונים צחות ומובחרות בכדורסל העולמי.

אלא שרב"ס, כמה שפסיכוטי והוזה הינו במובנים הטובים של המלים האלה (אם קיימים מובנים טובים למלים האלה), הוא איש מעשה. קראטיסט ערמומי, אין לו זמן, יו נואו.

מן הסתם, רעיון השובך ייגמר מתישהו בלינק נוסף בכדורסלע-האתר. כן כן, תוך כדי כתיבה על העניין אני נדלק על הנושא יותר ויותר. צפו פגיעה מתישהו.

וזהו להפעם, קילו טקסט בלבד. יום קצר, מה לעשות, עמוס בענייני דיומא ודלילא שגרתיים ונשיאותיים כאחד.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.