שלום,
הלכה הברך הלכה. ביום שאחרי הפציעה של פרקינס, כמוך חזרתי אל הפציעה שלי.
ACL, צולבת מיניסקוס ופיקה, כתוצאה מסבסוב במהירות מופרזת עם נעליים חדשות על פרקט שטוף טרי (לא ידוע מה עבר לי בראש, עוד לא ראיתי סמי טריילר שעושה סיבוב במקום ונשאר עומד לספר על זה).
להבדיל מפרקינס, אני לא הייתי אף פעם שחקן גדול (מבחינת האיכות לפחות), ולכן כאב לי בשבילו כל כך ברגע שרגע שראיתי את הברך תופסת זווית לא טבעית. זה היה משולב בידיעה שהחיים שלו ככדורסלן מקצועי לא ישובו להיות כפי שהיו.
גם אחרי שנה שלמה של פיזיותרפיה אתה לא חוזר להיות מה שהיית. המיניסקוס ממשיך לכאוב, הפחד בנחיתה תמיד קיים, הכיפוף בברכיים בהגנה קצת מרמה, אתה כבר לא קופץ להציל חוץ מבלי לראות מראש שיש מספיק מקום לנחיתה על כל כף הרגל.
וכל זה אני - עלוב נפש שמשחק בשביל הכיף עם חבורת חובבנים (יחסית אלי כל אחד מהם הוא כמובן מקצוען על).
מה פרקינס מרגיש? האם הוא מסוגל להגיד לעצמו "תנשוך את השפתיים ותחזור לעבודה כי הכל יסתדר"? האם נזכה לראותו מרחף כפרפר, עוקץ כדבורה וקולע כ...קלע בינוני לפחות כפי שהיה? אם הוא אכן יעשה זאת, יהיה מקומו שמור בין גדולי ושועי עולם לנצח נצחים.
על כן נשיא יקר, אני מציע בזאת לפתוח לינק המאדיר, מרומם, מקלס ומשבח את כל אותם יחידי הסגולה שהצליחו לחזור מפציעות קשות אלו ואחרות (וגיא גודס, הלא הוא ג"ג המקורי בראשם).
דבר עם המעצב, דבר, הורה לו הוראה נשיאותית להעמיד ציור והבה נצמיד לכל חלק בגוף את נפגעיו המהוללים. יידע העם לכבד ולהוקיר גם את מתי המעט אשר יכלו לה, לאלילת המזל.
רק בסריקה ראשונה אני מצליח להיזכר בקטועי אצבעות, נטולי כליה, משוחזרי ברך, ירך מרפק, בוגרי תאונות דרכים ואפילו פציעות מעשה ידי אויב, משוקמי מחלות ושאר אריות.
אנא ממך נשיא יקר, ייסד את "בית הלוחם" במהרה בימינו ותהי ברכה ביד רופאיו של פ' ויצטרף אל לינק מפואר זה.
אין מתאים מהלוחם הבא לפתיחת הלינק.
לכל אותם משקי ממטרות ומלחכי מהדקים - פעם היו כאן כדורסלנים (שלא קוראים להם ברק פלג וירדן שוורצמן) שנלחמו על כל דקה. גם בצבא.
בברכת ברך צלחה,
איתמר
שלומות איתמר,
ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום שהחודש ימלאו שמונה שנים לפטירתה, הרעיון שלך פנטסטי. באמת. כולל השם שהצעת ללינק. בכל מה שקשור לכדורסלע-האתר אני משתדל להיות פרפקציוניסט ולא פשוט לקלוע לטעם שלי, אבל הצלחת וזה נאה ומכובד.
שיינית, אתה כותב מאוד יפה. למה אתה לא מגיח יותר? אם לא למען הנפש ואם לא למעני, אז למען העם?
אני אשקול את הרעיון שלך. ייתכן מאוד שאלך עליו, אבל לא מבטיח. כרגע, לתחושתי, כדורסלע-האתר עמוס בלינקים לעייפה. נהיה פה צפוף מאוד. יכול להיות שצריך לתת זמן לרעיון להבשיל וליפול טוב. אגלגל את זה ביני לבין עצמי בלי לחץ. ואם נחיה גם נראה.
וואי ערן,
רק מלקרוא את הפרק מהספר שפרסמת באתר, עשה לי כאבים בגוף. אתה לא חושב שיהיה נחמד אם אוהדי מכבי ילכו לבקר את פרקינס בבית חולים? (כמובן שכמו תמיד יותר קל להציע להם מאשר ללכת בעצמי... :) )
נדב
לא יודע אם לקבל את זה כמחמאה, אבל אני מניח שלזה התכוונת. עזוב אותך מביקור בבית החולים, כשהבן אדם יתאושש ויחזור לשבת במגרש ולראות משחקים (עשה את זה כבר נגד מכבי חיפה אתמול) אפשר יהיה להגיע אליו די בקלות, לעודד אותו ולחזק את רוחו.
רוב ברכות, ובריאות אין קץ!
חשבתי בתחילה לחלוק מעט סיפורי פציעות קלילות שלי, אבל קשה לומר הרבה יותר מאשר וואו אחד גדול, בעיקר של השתתפות בכאב שחשתי למקרא הפרק על פציעתך שלך. אני רוצה לכתוב יותר, אבל מרגיש שנכון יותר לאמר וואו, כאב על תוכן הפרק. וואוו, התפעלות על הצורה בה הוא נכתב. ועוד וואוו נוסף, שאחרי כל-כך הרבה שנים זה מה שיצא ממך למראה פציעתו של פרקינס. כלומר, זה עדיין איתך.
רוב שלומות, ושלמות הגוף והנפש!
מייקי
מאוד מודה לך, כיף לשמוע.
שלום,
התרגשתי לקרוא על פציעתך. מסתבר שאתה מעט צעיר ממני וגדלנו (כמעט) בפ"ת (מטלון היתה אקס טריטוריה). מקווה שהיום זו רק היסטוריה.
שמעון
אכן כי כן, היום זו רק היסטוריה, אבל עדיין ישנם מצבים שאתה נזכר, שאתה מרגיש. במשחקי הטניס השבועיים שלי, למשל, יש תנועות מסוימות שאין סיכוי שאוכל לבצע. יותר נכון, אין טעם להסתכן בביצוע שלהן. הדבר האחרון שאני רוצה הוא קרע נוסף אחרי הניתוח, אז אני פשוט מוותר על ניסיון להגיע לכדור, נו. נחיה עם זה.
האם זכורים לך שחקנים שהצליחו לשוב מפציעות ברך סטייל פרקינס? מניח כי היתה לך תשומת לב ייחודית לאירועים שכאלה במהלך השנים, לאור פציעתך שלך. זוכר כאלה ששבו לימיהם כקדם? (נעזוב רגע את התפתחות הרפואה).
רן בורוכוב
וגם:
איזה כיף לקרוא את הפרק מ"דאנק בפרצוף". בחו"כ שאין ברשותי את הספר. אגב, אם אחד העיתונים (או אחד האתרים) היה מרים פרויקט שירכז שחקנים שעברו פציעות דומות לפציעה של פרקינס ומה קורה איתם היום, במי היינו נתקלים?
אני זוכר את גודס (בשתי הרגליים כמובן) ולמיטב זכרוני גם פייזר עבר פציעה דומה. אני זוכר עוד איזה מקרה מליגת מנש, אולי ליווינגסטון? או שאצלו היה משהו אחר? בכל מקרה, הייתי רוצה לקרוא איזו סקירה כזאת.
גל
שמע, סקירה או כתבה או רשימה של שחקנים כאלה – לא בא לי להכין. מודה. סתם לא בא לי, נו, בלי סיבות מיוחדות.
כן, רנדי ליווינגסטון עבר פציעה קשה בברך. סתם בשליפה אני אציין גם את פפי תורג'מן שלדעתי גם הוא עבר קרע ברצועה צולבת ונותח באירופה, אחרי שמאיר טפירו נפל עליו במשחק באוסישקין. גם ג'קי רובינזון, ששיחק פעם במכבי דרום ומוטי דניאל ירד עליו במלוא הכובד. יכול להיות שגם אחד הבלולים? מנצנץ לי משהו בזיכרון בעניין הזה.
בוא נגיד ככה: בתקופה שאני נפצעתי ונותחתי, השם שהכי דיברו עליו בהקשר הזה היה ברנרד קינג. אני זוכר שדיברו אז סביבי רק עליו ועל דני מאנינג כל הזמן. ושניהם חזרו לשחק. הפציעה של קינג היתה רצינית מאוד והמיומנות של הרופאים באותה תקופה לא היתה קרובה אפילו לזו של היום. בזמנו זה נחשב להישג גדול אם חזרת לשחק.
אהה, ואפילו שחקן ביפ אחד, כן. היה בלם במכבי פ"ת בשם גדי בן דרור. שיחק גם בנבחרת. גם הוא קרע רצועה צולבת נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, אבל לא הצליח לחזור ופרש מתישהו. זוכר את זה טוב, יען כי הייתי אוהד ביפ נלהב מאוד בגיל העשרה, תאמינו או לא. ככה זה כשאין בעיר שלך או במועדון שלך קבוצת כדורסל בליגה בכירה.
לנשיאנו שלום רב,
יש רגעים שבהם נסגר מעגל, יש רגעים שצמרמורת בגב עושה לך קר, יש רגעים שאותם לא יבין זר, ויש רגעים שהברך, אחרי הרגל, מגיבה קצת מאוחר (שירו של פצוע ברך, עת הוא רואה עוד משהו מצטרף לאגודת הפצועים).
קראתי בשקיקה את סיפור פציעתך והייתי רוצה לעדכן אותך איך נראית פציעת ברך מודל 2010.
ראשית ייאמר, כי ישנה אוכלוסיה שלמה של אנשים שלא נתת דעתך עליהם בסיפורך האישי ואלה הם "החובבנים". אנחנו, אנשי המעמד הבינוני, עם מסלול החיים הרגיל: שירות קרבי, 30 ימי מילואים בשנה, לימודים, עבודה, אישה, ילדים ומיסים (לא תמיד בסדר הזה, יו נואו) ולא פחות חשוב, כדורסל כל יום שישי עם החבר'ה בספורטק. 15 שנה. אותם חברים, אותן מריבות, אותם רגעי אושר קבועים.
אנחנו, שיודעים בדיוק מה מאמננו האדמוני לשעבר מתכוון כשהוא אומר בטלוויזיה משפט שלם של מושגי כדורסל באנגלית, אבל לא תמיד יש לנו מושג איך מסיימים צעד וחצי.
אנחנו, שנקום באמצע הלילה לראות סדרת גמר של ליגת מנש אבל כשנשחק, לא תמיד נראה את הכדור מתקרב אלינו במהירות והוא יעקם לנו את האצבע.
אנחנו, שקבוצת הנוער היחידה ששיחקנו בה היתה "קדרים באים" בתנועת הנוער.
אנחנו, החובבנים.
אז גם אנחנו נפצעים בדיוק את אותן הפציעות. הן פשוט מצטלמות פחות טוב משל המקצוענים. יותר נכון לא מצטלמות בכלל.
ואני? ערב אחד לפני כשנה, מתקשר חבר טוב הידוע בכינויו שמעל'ה ממודיעין ומזמין אותי למשחק כדורסל באולם (כן, אני הכרתי לו את האתר. יש הנחה לחבר מביא חבר? מחשבון? משהו?). מבט מהיר ברעייתי שתחייה מתכוננת בדריכות לצפיה בגמר של "רוקדים עם כוכבים" – אין דילמות. יאללה כדורסל!
מתחיל המשחק. ברור שלא עשינו שום חימום. חובבנים, לא? אני חוטף כדור, רץ למתפרצת, רודפים אחרי, מנסה לעשות צעד וחצי ולברוח מהגג הבלתי נמנע וכל השאר היסטוריה. קליק, הכאב, ההבנה שזה משהו רציני והגג. בנוסף לכל גם חטפתי גג.
ואיך ממשיך ההליך הרפואי אצל חובבן שנפצע? האם גם אני כמו פרקינס עובר צילומים כמה שעות אחרי הפציעה וניתוח ביום שלמחרת? נסה יותר בכיוון של שלושה חודשים.
אגב, חשוב שתדע שהשתנו כמה דברים ב-25 שנים האחרונות בתחום. כיום, כשאתה עובר ניתוח לשחזור רצועה קדמית + הוצאת המינסקוס עובדים עליך בחדר ניתוח "רק" שעה וחצי ותאמין או לא, משתחררים כבר למחרת מבית החולים.
והשיקום? לא מונית ולא נעליים. לך תעבור שיקום כמו שצריך כשאתה עסוק בעבודה, משפחה וכו'.
וכך עומד החובבן, שנה אחרי הניתוח עם תחושה שלא בטוח שאפילו חיובים פעם בחצי שנה הוא יצליח לשחק.
ושמעל'ה, אתה ודאי שואל? מה איתו? רק היום אני מבין שהוא בעצם הדרוקר שלי.
בברכת "שאלה יהיו הצרות שלנו".
אלעד
כן, מודה שלא חשבתי עליכם "החובבנים". אגב, גם אני שמתי לב לעניין הזה של פציעה היום, ניתוח מחר. זה שמור לפרוטקציונרים, יו נואו. למכבי ת"א יש מהלכים, למכבי פ"ת קצת פחות מה גם שחשבנו בזמנו לבדוק אפשרות לעבור את הסיפור הזה על ידי חיזוק שרירי הברך ובלי ניתוח, עניין שהתברר כבזבוז זמן.
מימנו לי מונית, מימנו לי. אכן כי כן. כל הכבוד למכבי פ"ת. נפצעתי במהלך משחק, הייתי שחקן מרכזי, אני מניח שהם גם קיוו שמעבר לעניין של להיות בני אדם גם קיוו שאחזור לשחק וההשקעה תשתלם בעתיד. לא יצא.
ועד כאן ענייני ברכיים.
מי שפספס את הפרק מתוך "דאנק בפרצוף", שבמקור, אגב, נקרא "איך לא נעשיתי שחקן" ופורסם כאן לפני מספר ימים בעקבות הפציעה של דורון פרקינס, יכול לקרוא אותו כאן (חלק א') וכאן (חלק ב').
וגל, איך יכול להיות שאין לך את הספר עד היום? איך, איך אתה מסביר מחדל כזה? להשיג במסדרונות הנשיאות, צור קשר אם תרצה.
שלומות ונצורות בשלב זה.
