שלומות לעם, לבניו ולבנותיו אשר בתפוצות ובגלות,
עד כמה משכיל הוא העם הפוקד את כדורסלע-האתר נוכל לראות בעוד "רגע", או אולי בעוד "דקה" כאשר שני מיילים שממתינים זמן רב לתורם יראו אור.
שניהם מתייחסים לאייטמון הלצתי-היתולי-נרגז שהנחתי כאן אחר כבוד לפני פיינל פור היורוליג, ובו קוננתי מרה, או סתם בעצבנות, בעצם, על אובדן המשמעות המוגדרת של המושג רגע.
כמעט כל כלי תקשורת יצא אז עם ידיעות, ראיונות או כתבות, שהוגדרו כ"רגע לפני הפיינל פור" בשעה שעד לפתיחת האירוע עצמו נותרו לעיתים גם שבועיים-שלושה או חודש שלם ויותר.
הגדיל לעשות העיתון "ישראל היום", כאשר בכותרת המשנה לראיון שפורסם בחודש מרץ עם דריק שארפ חסר התקדים, נכתב משהו בנוסח "רגע לפני הפיינל פור ושני רגעים לפני יום הולדתו ה-40". רבאק, זה תפס לי את העין, זה תפס לי, שהרי יום הולדתו חל באוקטובר. והבאתי את הדברים בפני העם.
צורי ויותם, שני נתינים משובחים ביותר, לקחו את העניין צעד או שניים קדימה.
הנה דבריו של הראשון.
כשהיינו ילדים גדלנו עם התפיסה (השגויה) ש"רגע" הוא "זמן בלתי מוגבל". זו כמובן היתה טעות, וההגדרה שנאמרה לנו, ושלא עיכלנוה כהלכה, היא ש"רגע" הוא "זמן בלתי מוגדר", וכוונת הדברים היתה, כמובן, לזמן קצר בלתי מוגדר.
אכן, ההגדרה המילונית העיקרית היא שהרגע הוא לא קצר, אלא קצרצר (שנייה, הרף עין, דקה), ואצל הדור הקודם-לקודם רווח השימוש בו במקום "דקה" (השעה שבע ועשרה רגעים, ומכאן "שבע ועשרה" במקום "שבע ועשר" (דקות).
אלא, שבשימוש רווח (ולא שגוי), מקבלת המילה "רגע" משמעות של זמן קצר, יחסית להקשר. כגון: "אורח לרגע רואה כל פגע" - אין הכוונה לאורח שנכנס וכהרף עין יצא, אלא לאורח שבא לזמן קצר, ואינו משתקע, ועל כן אינו מתרגל לפגעים שמסביב, ומבחין בהם.
אמור מעתה: אירוע שחיכינו לו זמן רב, ועתה, או טו טו, הוא עומד מעבר לפינה, הרי שאנו עתה "רגע לפני..."; מה לי שבוע, מה לי שבועיים. נכון הוא, ש-2 רגעים לחצי שנה זו גוזמה, אולם מהי חצי שנה לעומת 40 שנה? ותוך ניצול הרגע, נעשה שימוש גם בשני רגעים.
ואיי, איי, איי, שארפ הקשיש עודנו צעיר ממני בכמה וכמה (וכמה!) שנים (אם כי לא כל כך הרבה, כן?)
צורי
ועכשיו תור יותם.
כיוון שאלוהים הוא הראשון להשתמש במילה רגע: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף--רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ, וְכִלִּיתִיךָ; וְעַתָּה, הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, וְאֵדְעָה, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ" (שמות לג, ה), אין הפתעה בכך שלמילה אין פירוש אחד ברור ומוחלט (אגב, אני מניח שגם אצל הילדים הפלאיים שלך שהוזכרו באייטמון, לדקה יש גמישות יוצאת דופן).
נראה שמאליעזר בן יהודה, האיש והמילון, הגיעה ההגדרה שרגע הוא "חלק קטן של הזמן". לטענתו השורש רגע משמעותו - שוב, חזר, ומכאן גם הים רגע, כלומר שב מסערו, חזר לשקוט. השימוש בצירוף "חוזר וחוזר", בחינת משהו מתמיד בהתרחשותו, מקביל על פי רעיון זה ל"בכל רגע ורגע שבזמן", וזהו אכן מקטע בלתי מוגדר בזמן.
שלום,
לעניין האייטמון שעסק במאמנים גבוהים, הנה כמה שמות שנשמטו מהרשימה:
1. הכי מלוכלך שיש - ביל ליימביר, האיש והמרפקים והבכיות, שעשה קריירה נאה ביותר כמאמן ב- WNBA, כולל 3 זכיות באליפויות עם דטרויט שוק.
2. ריק מהורן, השותף של ליימביר לבאד-בויז, החליף אותו בקצרה כמאמן הדטרויט שוק.
3. אמנם עדיין רק עוזר מאמן, אבל גם הוא לוטש עיניים לעבר קריירת אימון נאה כרפאל - פטריק יואינג, הוא ולא שרף.
4. מי שלימד את יואינג, מוטומבו, מורנינג ושאר החברייה איך מרביצים בשקט בלי שהשופטים יראו - ג'ון תומפסון, איש המגבת, שהיה מחליפו של ראסל בסלטיקס כסנטר.
שי פ.
נכון, תוספות מצוינות, ואני מזכיר שוב בהזדמנות זו לשלוח שאלות בעברית או אנגלית, איך שתרצו, לקונסטנטין פופה, המאמן הכי גבוה שיש, שהחל מהעונה הבאה ישמש כמאמן הראשי של קבוצת הנשים של אוניברסיטת אינדיאנפוליס. האיש ישב עמנו בביצה חמש שנים, כן? מהדורת שאלותשובות איתו תפורסם בקרוב בכדורסלע-האתר. היידה, להגביר קצב.
שלומות,
בהמשך לאייטמון לחץ הגואה של רב"ס: ריישית כל, מדהים כמה שהוא צודק. חיפוש קצר של הצירוף "הוא הברומטר" מעלה כבר בעמוד הראשון את שארפ, גל מקל וטים דאנקן, כל אחד מוזכר כברומטר של קבוצתו.
שיינית, אני מציע מקור אחר לשיבוש "ברומטר": רב"ס מסביר שפרשנינו משתמשים במילה הזו לתיאור של כוח מניע (אולי בהקשר הזה המקור לשיבוש הוא "קטליזטור"?). נדמה לי - אף שאינני - שהמקור לשיבוש הוא דווקא מה שרב"ס מזכיר ואז זונח: הניסיון לתאר את השחקן שכאשר הוא מצליח סימן שהקבוצה משחקת טוב, וכאשר הוא מציג נתונים גרועים, סימן שהקבוצה כולה שיחקה רע. בשורה התחתונה: הייתכן שהשימוש החורג במילה "ברומטר" הוא בכלל ניסיון משובש לומר "אינדיקטור"?
אמנון
אכן כי כן, לפני כמה וכמה (וכמה!) ימים נתקלתי בכתבה על ראסל ווסטברוק שגם בכותרתה הוזכרו המלים ברומטר להצלחה.
כך או אחרת, אחרת או כך, על סמך המייל הזה אני יכול לצרף אותך, אמנון, אל צורי ויותם, אנשי הדקויות, וגם אל שי שקדם לך בעניין המאמנים הגבוהים. רצף ידע כזה מפי אנשי מעשה ותיאורטיקנים בו-זמנית, לא נראה כאן זה מאז הדיון הארוך ההוא על משמעויות העצרת במתמטיקה.
ערן היי,
1. המייל שנשלח אליך מאחד המכובדים בהקשר לכך, שסנטרים כמעט שלא הופכים למאמנים, העלה בי תהיה נוספת. אומרים שמשחקים מנצחים במשחק פנים, אבל כמה פעמים סנטרים קלעו סלי ניצחון?
מבלי להתאמץ יותר מדי עולים לי לראש רק לבאן מרסר מול הפועל חיפה (ומעמדה רחוקה מהסל), שוב מרסר בסל פחות ידוע בגמר הגביע של 1990 מול גליל, וויצ'יץ' בסל ניצחון במדי וילרבאן.
יש בטח עוד הרבה דוגמאות, אבל אני די בטוח שעל כל סל ניצחון שקלע שחקן פנים יש לפחות 10 סלים שנקלעו על ידי גארד. הסיבה האמיתית היא כנראה שבשניות סיום מצופפים הגנות, ולכן הסלים הם מרחוק. אבל זה בעיקר סותר את הטענה שמשחקים מנצחים במשחק פנים.
2. עוד מישהו לרשימת השמאליים - ג'ואל אנתוני ממיאמי היט.
עומר ב.
לעניין הראשון, אני חושב שאתה צודק בקביעה שלך והייתי מוסיף, בלי קשר להגנה המצופפת, שמרבית סלי הניצחון נקלעים בידי גארדים גם משום שהכדור אצלם והם אלה שמקבלים את ההחלטות. רוב השחקנים שמחזיקים כדור בשניות האחרונות ינסו להכריע כדור בעצמם, לפני שהם מוותרים על הניסיון ומעבירים אותו לשחקן פנים.
בנוסף, יש לי תחושה עמומה שבחלק מהמקרים אין ממש תרגילים מסודרים למצב של כדור אחרון, וגם אם יש - הספונטניות והאלתור מנצחות בסופו של דבר.
אבל מעבר לכל זה, אני חושב שהקביעה לפיה "משחקים מנצחים במשחק פנים" כבר לא כל כך רלוונטית בהתחשב לכדורסל שאנחנו רואים בכמה וכמה (וכמה!) שנים האחרונות, והיא בפירוש התחלפה עם הזמן בקביעה "גארדים מנצחים משחקים".
ולגבי ג'ואל אנתוני – הייתכן ששכחנו אותו? מתברר שכן, תודה רבה. אנתוני הוא השחקן ה-25 ברשימת 'שמאל, ימין שמאל' באות א'.
ערן כדורסלע,
טוב היה לראות בבוקר הפיינל פור את הפאנל המיוחד ב-וואן. יפה. באמת ראוי. הרו"ח, הרב, הידית וכותב הטורים בדיון ענייני ומקורי על מה שיבוא.
פיני גרשון נראה כאילו הוא ממש נולד להנחות SPORTS SHOWS, אנקדוטות משעשעות מהעבר, ניתוחים סטטיסטים מבריקים, הפעלה פנטסטית של כל חברי הפאנל. מרשים, פשוט מרשים.
מבריק. נכון. בא בזמן. אינטליגנטי.
כה לחי.
חגי
וואלאק, לא נוכל להכחיש זאת, אף נסתיר את המייל בשוליים ובשיפולי העניין מפאת המעורבות האישית. כך או אחרת, אחרת או כך, רוב תודות ונצורות לך.
הי ערן,
פיינל פור היורוליג בעיצומו ועימו כמות די נכבדה של סיקור תקשורתי ספורטיבי. יש שיאמרו סיקור קצת מוגזם. עם הניתוחים המקצועיים הרבים אפשר להסתדר יופי, הרי לא אשמתו של ערוץ א' שבערוץ ב' כבר חרשו נושאים מסוימים לעומק; הבעיה היא עם כמויות המלל הכללי ובעיקר הסגנון המשתפך.
בוודאי זו היתה חוויה קשה למי שאינו רוצה בטובתה של מכבי במפעל הזה, אבל אפילו לאוהדים שלה באירופה זה אולי נראה מעט מוגזם ומכביד.
השידור של המשחק עצמו בערוץ 10 היה אחלה, חוץ מהחלטות מוזרות של הבמאי (שלא באשמת הערוץ) להראות הילוכים חוזרים ארוכים על חשבון מהלכים חיים שכבר החלו. לא יצא לי כל כך לשמוע את עומרי כספי מפרשן, זה נשמע מעניין ובעל פוטנציאל, אם כי לפי כמויות ה"לא יאה" שהצוות הזה הצליח לצבור, כנראה שיש מקום לשיפורים.
יצוין לטובה הפאנל בכיכוב הנשיאותי בערוץ 50, פאנל מקצועי נטו, לא כל כך קצר אבל בהחלט קולע. שאפו לגורמים הרלוונטיים (פיני, ג'מצ'י, שמיר והנשיא) על הפגיעה בול בנוגע לאליהו שאכן היה הראשון לשלם את המחיר על פתיחה מגומגמת; על פישר שפיני זיהה שיש סיכוי טוב שהוא "לא יופיע למשחק" (סיים בלי סל שדה ועם 3 איבודים); וגם הזיהוי שאפשר להמר על משחק השלשות הנרפה של הקבוצה הספרדית (7 מ-23 משלוש). בוודאי היו עוד. נאה, נאה!
שי ג.
גם לך אודה עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, ואקווה לפאנלים נוספים כאלה בעתיד. היה בהחלט נחמד ונעים לקחת חלק בעניין. אגב, כשאתה כותב הפיינל פור בעיצומו והדברים מתפרסמים כעת, זה רק מסגיר עד כמה גדול הפיגור בכל הקשור לפרסום הפניות שמשוגרות לתיבת המייל הנשיאותית. נכנסתי לבור, נכנסתי. עושה מאמץ, עם זאת.
הי,
רציתי לשאול לגבי טקס המצטיינים של היורוליג: זה תמיד נראה לי מוזר שהמצטיינים נקבעים לפני הפיינל פור, אמנם זה האירוע והזמן המתאים ביותר מבחינת יחסי ציבור וכהנה, אבל מה אם שחקן נותן פתאום 2 משחקים מפלצתיים בפיינל פור, לא נתחשב? (וכן אני יודע שיש גם תואר מצטיין פיינל פור). הרי את תואר מאמן העונה (ומנהל הקבוצה של העונה) נותנים בסוף העונה - לא עדיף שירכזו הכל ביחד?
שמעון
שמע, השאלה שלך נשאלה לא פעם בעבר. מן הסתם תישאל גם בעתיד. אני מניח שההזדמנות החד פעמית להעמיד על במה אחת את חמישיית העונה ושחקן העונה, לצלם אותם, לפרגן להם ולהריע להם, גוברת על כל שיקול אחר. בקיצור, שיקולי רייטינג, טיימינג ואולי גם נוחות, נינוחות ונוחיות מכריעים בקטע הזה. ואתה צודק – עדיף שירכזו את כל הבחירות יחד.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
מיילים שלא פורסמו עדיין, יפורסמו בהמשך הדרך. אכן כי כן, אודה כי לא כל המיילים זוכים לפרסום אבל בהערכה שמבוססת על תחושה בלבד אפשר להניח, ש-90% מכלל הפניות לאורך השנים עשו את דרכן, בסופו של דבר, לדפיו המיוחסים של כדורסלע-האתר.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד. |
