שלומות,

אני זוכר שראיתי כתבה השנה על כך שיאן מרטין סבל בספרד מהשוואה בלתי פוסקת לאביו, פרננדו המנוח, שלשחק בצילו היה קשה לו מאוד.

אודה ולא אבוש ואף לא אבוש ואודה גם יחד, שאני לא מוצא אפילו סיבה אחת לתת ליאן מרטין את תואר תגלית העונה בשעה שדן גרונפלד באזור. הייתי מתווכח גם לגבי סילבן לנדסברג בעדיפות משנית.

מספרית, ברור לגמרי שגרונפלד עדיף. גם לנדסברג, שלגביו עוד אפשר לטעון, נניח, שבגלל שמכבי חיפה לא הגיעה למקומות 8-1 והאיש הסתובב בסדרת הישרדות נגד הירידה, יש למרטין עדיפות על פניו. נניח, כן? אבל כך או אחרת, אחרת או כך, זו בחירה לא לעניין עם מלוא ההערכה למרטין, שהראה פה ושם ניצוצות לאורך העונה ולפעמים גם יותר מזה.

אגב, העובדה ששלושה המועמדים ששמותיהם עלו כאן כולם מיובאים, מאירה באור נואש את עונת 2010/11 וגם הבחירה בשלושה שחקנים ישראלים לחמישיית העונה (מקל, רוט ואליהו) לא מחפה על כך שבכל מה שקשור לפנים חדשות אין פה אף שחקן צעיר ומקומי שעשה התקדמות ויכול להיחשב כתגלית.

לא יודע אם הבחירה במרטין נוגעת ב"הקשרים משפחתיים" כמו שהגדרת, או לעובדה שהיה קיים רצון לחלק תארים בין כל הקבוצות. אגב, לגבי הסעיף השני אשדוד לא יצא מקופחת יען כי מאירק'ה גיבור קשוח קיבל פרס על תרומה מיוחדת, או משהו כזה, כך דווחנו.

מעבר לזה אני לא רוצה להיכנס למלכודת הצפויה של לזה לא מגיע ולהוא כן, אבל יש עניין אחד שבכל זאת מצדיק התייחסות נשיאותית: לא ברור לי איך תיישון ג'יימס אינו מופיע בחמישיית העונה עם הישגים אישיים כמו הראשון בליגה במדד משוקלל, הראשון בליגה בריבאונדים והראשון בליגה בחסימות (עם 3.2 בממוצע – אחד הנתונים הטובים בעולם, ממש ככה).

קראתי גם שתואר מלך הריבאונדים שאמור היה להיות מחולק בטקס רשמי לא חולק בסופו של דבר, אולי כי התיש לא הגיע לטקס ועזב את הארץ. במצב כזה יש מקום לזמן מישהו מהאגודה כדי שיקבל את הפרס בשמו, או אפילו להעניק אותו ללי ניילון, מלך הסלים של הליגה, שנכח באירוע בכל מקרה. אכן כי כן, בחו"כ! לא נכחיש זאת.

ואחשוף סקופון: אי-שם ב-2005, כשאורגן טקס "היכל התהילה" בגעש-הקיבוץ, עמלנו קשות על הבאתו לאירוע של עדי גורדון. הוא היה אחד הנבחרים וכידוע לכל מנהל אורח חיים אחר לגמרי כיום, שלכדורסל אין בו חלק ממשי. אפילו לא לאירועיו וימיו ככדורסלן בעבר הוא לא משאיר מקום כנראה בלו"ז העכשווי.

ביקשנו, 'תחננו – וכלום. גורדון, טלפונית, פשוט לא היה מוכן לבוא. הבין, כיבד, שיבח, פירגן, אבל לבוא – הבן אדם לא בא. 40 דקות בטלפון, תיפח רוחי. וכלום.

יכולנו באותו רגע לומר לעצמנו: פיייייי קיבינימט, שיילך לקיבינימט בעצמו ושלום על ישראל. ברם אולם אין פה עניין של אגו או כבוד עצמי, האיש נבחר על ידי 170 איש – משאל ענק, מקיף ונאה כרפאל – כאחד השחקנים הישראלים הטובים בכל הזמנים ואת הפרס יש להעניק לו.

ככל הזכור לי כשהגיע המקום השביעי הכריז המנחה עודד עורף על עדי גורדון, סיפר שהוא לא הגיע והקריא כמה משפטים שגורדון ביקש למסור, או שאולי חיברנו על דעתו. משהו כזה. הקליפ עם ביצועיו הוקרן על מסך כמו אצל כל אחד מהאחרים. אחר כך - שוב, לא מתחייב כי לא זוכר ב-100 אחוז - ניסינו להעביר לאמו, או אולי העברנו, את הפרסים שמגיעים לו כמו לכל אחד אחר.

כך יאה וכך נאה לדעתי, ולא שאני מציע לנציגי מנהלת הליגה לבקש שוב ושוב מג'יימס בלשון יפה וחלקלקה להגיע (לא רוצה? לא צריך), אבל היו צריכים לכבד את תיישון עד הסוף הגם שלא הגיע לטקס.

שלומות ונצורות בשלב זה.