הדעת אינה סובלת שלא אתייחס, ולו בקצרה, לפרישתו של שאקיל אוניל. אי לכך ובהתאם לזאת אתייחס, ולו בקצרה, לפרישתו של שאקיל אוניל: מוטב מאוחר, ואפילו מאוד-מאוד מאוחר, מאשר מאוד-מאוד-מאוד-והרבה-יותר-מדי מאוחר.

כאוהד מושבע ומסור של האיש, קשות היו עבורי חמש העונות האחרונות שלו. מאז הזכייה באליפות עם מיאמי, הוא החל לנוע בכיוון השקיעה. לא בבת אחת, כמובן, גם לא בשיא המהירות, אבל אי אפשר היה להתעלם מכך שהסנטר המפלצתי ביותר בתולדות הכדורסל - "השחקן הדומיננטי בכל הזמנים" לדעתו האישית, וגם לעניות דעתי הלא קובעת - הלך וירד בצורה משמעותית הן מבחינת המספרים, ובעיקר מבחינת נוכחותו וכוח ההרתעה שלו על המגרש.

נכון שעדיין נרשמו לזכותו כמה הופעות ראויות במדי פיניקס וקליבלנד, ופה ושם איזה דאנק מהדהד או הפגנת עוצמה פיזית רגעית (מי אמר רודני סטאקי ולא קיבל?). נכון גם שיכולתו הוורבלית והשואו שנתן מחוץ לקווים נותרו כשהיו, ויש האומרים כי השביחו עם הזמן, אבל כאן זה פחות או יותר הסתיים. הממוצעים צנחו מהר יותר ממניותיו של עודד קטש בירושלים, הפציעות וההיעדרויות הלכו והתרבו, ושאק עדיין היה שאק, אבל כבר ממש לא היה שאק, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

ולאלה שפחות מבינים, שלא זוכרים, או שהיו צעירים מדי בימים בהם שלט שאק שלט בצבע ביד רמה, והרוב המוחלט של שחקני ה-NBA העדיפו לעבור טיפול שורש בלי הרדמה מאשר להתעמת איתו על הפרקט - קבלו כאן כמה מובים, מתוך אלפים רבים שביצע לאורך הקריירה, הממחישים מה ומי היה הדיזל בגדולתו. למקרה שתתקשו בזיהוי, בין הנרמסים, נגרסים ונמעכים על ידו בקטע הקצר הזה תמצאו שועי עולם גדולים ושגיבי כוח כהאקים אולג'וואן, דייויד רובינסון, ארווידאס סאבוניס, יאו מינג, דיקמבה מטומבו וראשיד וואלאס.

בקיצור, יותר מכל דבר אחר חשתי הקלה כאשר שמעתי ששאקיל החליט להרפות מקרנות המזבח, וללכת למקומות אחרים. השורות האלו נכתבות עוד לפני מסיבת העיתונאים הרשמית, בה אולי יודיע מה תכניותיו, כך שלא ברור עדיין לאן יפנה.

על פי פרסומים בארה"ב, יש מצב ששאק יממש את איומו ויהפוך לשוטר מן המניין. במקרה שאמנם כך יקרה, נקדים ונשלח איחולי החלמה מהירה לכל הפושעים באזור מגוריו. או שמא יפתיע את כולנו ויפנה לקריירת אימון? מעניין ביותר זה יכול להיות. אפילו לא ננסה להכחיש זאת. יש מצב שיחזור לשחק בסרטים סוג ז', ו/או יתבזה כראפר, ואולי בכלל יקנה לו ולהמוני ילדיו איזה אי פרטי באוקיינוס השקט, שם יתרכז במנוחה ובשיפור שיאו האישי בבליסת צ'יזבורגרים. מי יודע?

לי, מכל פנים, ברור לחלוטין מה עליו לעשות: להצטרף לאלתר לצ'ארלס בארקלי ולקני סמית' ב-TNT, או בכל ערוץ שיחתים אותם, ובכך להשלים את פאנל הפרשנים הכי מצחיק והכי לא דופק חשבון בתולדות הענף. לא משנה על מה הם ידברו: NBA, כדורסל מכללות, שחקנים, מאמנים, שופטים, אוהדים, ג'נרל-מנג'רים, על החיים האישיים שלהם, גולף או על כל דבר אחר. זה יהיה כל כך שווה צפייה, שאם וכאשר זה ייצא אל הפועל, אני מתחייב להוביל מהלך לרכישת התכנית הזו על ידי אחד הערוצים בארץ. מלה של וארזה.

וגם אם לא יילך לטלוויזיה, אאחל לו הצלחה מכל הלב בכל אשר יפנה, אם כי יש להניח שהוא יוכל להצליח גם בלעדיי. כמו שאמר האיש הגדול עצמו: "אף אחד לא יכול להתעסק איתי. אני כמו נייר טואלט, טיטולים ומשחת שיניים: כבר הוכחתי מעל לכל ספק שאני אפקטיבי".

shaharhermelin@gmail.com