הקיץ כבר כאן, וזה אומר הרבה פחות כדורסל, לרבות אליפות אירופה לנשים. השורות האלו נכתבו לפני המשחק עם בריטניה, כך שבזמן שאתם קוראים אותן יכול להיות שהנבחרת השיגה את אותו ניצחון היסטורי מיוחל אחרי עשרים שנה, והעפילה לשלב הבא. בין אם כן ובין אם לא, והלוואי שכן, עד עכשיו מה שראינו מהנבחרת של אלי רבי היה הכל, חוץ מכדורסל.

כמו לכולנו, אני מניח, יש בי את מלוא ההערכה לכל אחת ואחת מהשחקניות על הרצון, ההשקעה, הלחימה וכל השאר, אבל עד לרגע זה כדורסל כמעט ולא היה שם. ושלא יספרו לנו שוב על הנחיתות בגובה, או על כך שהנבחרת התמודדה מול מעצמות כצ'כיה ובלארוס. העדיפות המקצועית והפיזית של שתי הנבחרות הללו, היא לא הסיבה לאחוזי הקליעה המחרידים, כולל ממצבים חופשיים לגמרי, לאיבודי הכדור ולטעויות המנטליות המוציאים מן הדעת, ולדקות ארוכות ללא שום סימן למשחק קבוצתי.

גם האווירה באולם השומם בבידגושץ לא תורמת מאום לתחושה שמדובר באירוע מסעיר מדי. זה נראה ונשמע כמו מקסימום משחק אימון. לא, לא עושה לי כמעט כלום בהקשר של כדורסל, ולכן נתקדם הלאה, לדברים נוספים שהם בשולי המשחק, או בכלל לא, כיאה לקיץ.

מאוד-מאוד, אבל מאוד נהניתי מהלינק הזה ששלחה שירה למהדורה האחרונה של שאלותשובות. הרי לכם משהו שלא רואים במחוזותינו כל יום, וגם לא פעם בחודש, או אפילו בשנה. למי שלא זיהה, מדובר ב"אלכסנדריו" המיתולוגי של אריס סלוניקי, אולם בו מיטב קבוצות היבשת, לרבות מכבי ת"א, אכלו קש וחצץ במשך שנים, במיוחד בתקופתם של גאליס וינאקיס.

אגב, כאן זה אולי מחזה נדיר, אבל בסלוניקי לא מדובר באירוע חד פעמי, אלא במסורת של ממש ב"אלכסנדריו". הקלידו ביוטיוב את המלים "Aris fans" ותיווכחו בעצמכם. יורגי, ידיד יווני שלי, המגיע מדי פעם לסלוניקי לרגל עסקיו, יודע לספר כי לפחות מפעל אחד בעיר לייצור נייר מתפרנס לא רע רק מאוהדי אריס. אותו יורגי אף יודע לספר, איך באותו אולם ממש ניצל פעם אחת מפגיעה פיזית קשה, אולי אף למעלה מכך.

יום אחד, בשלהי שנות ה-80', נשאר יורגי ללון בסלוניקי, בדיוק בערב בו התארחה במקום טרסר מילאנו הגדולה. להפתעתו, הציע לו מארחו לבוא עימו למשחק. "הוא לא רצה לומר לי איך השיג לי כרטיס, וגם לא שאלתי", מספר יורגי, "התקלחתי, זרקתי עליי את החולצה הראשונה שמצאתי בתיק ויצאנו לאולם".

השניים הגיעו ל"אלכסנדריו" בשעה מוקדמת יחסית, והתמקמו ביציע. כעבור מספר דקות, הגיע יורגי למסקנה שחם לו (מזגן? בשנות ה-80'?? ב"אלכסנדריו"???) והסיר את הז'קט. לא חלפה שנייה, ומארחו התנפל עליו, והפיל אותו לרצפה. "מפגר שכמוך!", לחש באוזנו של יורגי ההמום, "מי מגיע עם חולצה אדומה ל"אלכסנדריו"? בא לך למות, או סתם שישברו לך כמה עצמות מרכזיות? תוריד אותה מיד!". "לא היתה לי ברירה", סיפר לי יורגי שנים אחר כך, "תלשתי מעליי את החולצה, העפתי אותה מתחת לכסא ולאורך המשחק כולו עמדתי חצי עירום, משל הייתי אחרון האולטראס. לפחות תפסתי משחק גדול. 95:120 לאריס עם 50 נקודות של גאליס (כמה טוב שיש יוטיוב. הנה כאן הקונצרט של גאליס באותו משחק).

עד כאן בעניין הזה. נקסט. טורניר הטניס של ווימבלדון יוצא לדרך, מה שאומר הקמתה מחדש של עמותת "רק לא פדרר". לא רק משום שבאמת די כבר ממנו, אלא בעיקר משום שבאיזשהו מקום - צריך להישאר שיא אחד על שמו של פיט סמפראס האליל, שבעורפן של שבע הזכיות שלו בווימבלדון נושפות חזק השש של החבר רוז'ה. לכן, מצדי שייקח נדאל, שייקח ג'וקוביץ', שייקח מארי או שייקח דודי סלע. רק לא פדרר, ויסלח לי מראש יו"ר הדירקטוריון. או שלא.

חוץ מטניס, אליפות העולם בשחייה הולכת ומתקרבת, ואיתה, יש לקוות, עוד הצגה של מייקל פלפס. נכון לרגע זה, מצבו של האליל לא נראה מזהיר, ובתחרויות ההכנה הוא ספג כמה וכמה מפלות צורבות. עם זאת, לא נשכח את יכולתו הפלאית להתעלות ברגעים החשובים באמת, כך שנקווה למדליות זהב לרוב, ורק נקטר נמרצות על כך שהאליפות נערכת בסין, מה שאומר התנגשות עזה בין העבודה לבין השידורים הישירים ביורוספורט. נתמודד כבר.

לסיום, מאחר שהקיץ חובט בנו במלוא עוזו, משל היינו אחד מאלפי הכדורים חסרי המזל, שנקלעו למחבטיהם של אושיות ווימבלדון, מן הראוי שנלך על משהו קריר הרבה יותר לרווחת העם כולו. אני מציע את "סתיו נצחי" של ג'סטין הייוורד, מתוך "מלחמת העולמות" הנצחי לא פחות. הרי לכם גם רפרנס למלחמת העולמות שהלוואי ותתרגש במהרה בימינו בין פדרר לנדאל ולשאר טניסאי תבל (אגב, אם יש לכם שמונה וחצי דקות פנויות, תנו הצצה גם כאן, בביצוע המשובח של ג'ף וויין וחבריו, בהופעה חיה, ל"ערב המלחמה", הידוע גם כ"פלישת אנשי המאדים", מתוך אותו "מלחמת העולמות" ממש).

היידה, חם לי מדי. הולך לחפש צל ממוזג, או מזגן מוצל. מה שיבוא קודם.

shaharhermelin@gmail.com