במציאות הישראלית הלא מרנינה של הספורט בכלל ושל הכדורסל בפרט, משמח מאוד היה לקרוא בבוקר יום שני על החלטתם של חברי עמותת הפועל תל אביב להישאר עוד עונה בליגה הלאומית, ולנסות להעפיל לליגת העל רק דרך המגרש. זאת, במקום לקבל את הצעתה (שלא לומר, תחינתה) של המינהלת, ולהצטרף לליגה הבכירה באמצעות העמדת התקציב הדרוש לכך.

החלטת חברי העמותה, שהתקבלה כמעט פה אחד, היא קודם כל תעודת כבוד להם, אולם במקביל גם לרוח הספורט, שלפחות בכל הקשור לעליות ולירידות לא ממש קיימת כאן מזה זמן. כבר שנים שבסיומה של עונה אי אפשר להכריז מיד על הרכב שתי הליגות הבכירות. מי שמסיים ראשון - לא תמיד עולה, מי שמסיים אחרון - לא תמיד יורד, וכבר היו מקרים דוגמת מכבי אשדוד, של קבוצה שלא סיימה את העונה אפילו בין ארבע הראשונות - אבל קפצה כיתה היישר לליגת העל.

ככה זה כאן: הכל אפשרי, ולעזאזל עם הדבר הקטן והשולי הזה שנקרא ספורטיביות. אבנר קופל ותומכיו יכולים לספר סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה על בעיות תקציביות של קבוצות, על הרצון לשמור על מספר מינימלי של קבוצות בליגה, על קבוצות ש"ליגת העל צריכה אותן והן צריכות את ליגת העל", או כל תירוץ אחר. אם רוצים שבאיזשהו מקום הכדורסל יהיה מה שביסודו הוא תמיד אמור להיות, כלומר ספורט, כל האמירות הללו בטלות בששים.

מדובר בעניין מאוד פשוט: מי שהרוויח ביושר, כלומר על הפרקט, את זכותו לשחק בליגת העל - ישחק בליגת העל. מי שלא - לא. קבוצות מסוימות לא יכולות להעמיד את התקציב המינימלי הדרוש? יתכבדו ויירדו לליגה השנייה וינסו להתאושש שם, אבל בלי שמישהו אחר יועלה מלאכותית במקומם. יש רק תשע קבוצות עם תקציב ראוי בליגה הראשונה? ישחקו תשע. שמונה? שמונה. כנ"ל לגבי כל הליגות, ולא חשוב מי, מה וכמה. שפעם אחת ולתמיד ניראה כמו מדינה מתוקנת, לפחות בתחום המוגבל אך החשוב הזה.

לכן, לעניות דעתי הלא קובעת צודקים לחלוטין אנשי הפועל ת"א, שהחליטו לדחות את הצעת המינהלת. ברור שליגת העל היתה מרוויחה לו היתה הקבוצה מצטרפת כבר בעונה הבאה. הלא אין בנמצא בארץ יותר מדי מועדונים עם פוטנציאל כזה ואוהדים כאלה. אבל אם חפצי חיים ספורטיביים אנו, רוח הספורט חייבת לבוא לפני הכל, אפילו לפני רצונות מינהלת הליגה והצרכים השיווקיים שלה. כעת, לא נותר אלא לקוות שכל הקבוצות האחרות, אליהן תפנה המינהלת בבקשה להצטרף לליגת העל, ישיבו אף הן את פניה ריקם, ואז באמת ייעשה צעד אמיתי בכיוון הנכון.

אפרופו מינהלת הליגה, יותר מפעם אחת כבר חלקנו בעבר מחמאות לאתר האינטרנט המשודרג שלה, פרי עמלם של שלומי פרי וכל מי שמסייע בידו. אלא שבין כל הדברים הטובים שיש באתר, ויש, גיליתי הבוקר במקרה משהו לא יאה בעליל.

למרות שרק לפני זמן קצר הסתיימה לה עונת 2010/11, הזדרזו באתר המינהלת והעמידו לרשות הגולשים את לוח השנה תשע"ב - 2011/12, ועליו מסומנים, פרט לחגי ומועדי ישראל, כל אירועי הכדורסל החשובים הצפויים בעונה הבאה. תמצאו שם את כל התאריכים של מחזורי ליגת העל, מהראשון ועד הפיינל פור המאוס, אליפות אירופה לגברים, יורוליג, יורוקאפ, גביע המדינה וכן הלאה. כל מפעל מסומן בצבע אחר, כך שייקל על הקורא לזהות, והכל מסודר, ברור ומובן.

איפה הבעיה, אתם שואלים? אם תתבוננו היטב, תבחינו כי בין שלל האירועים מודגשים, בנפרד ובצבע ייחודי להם, גם כמה וכמה תאריכים שאין להם דבר וחצי דבר עם כדורסל, פשוט משום שהם שייכים לענף-שאין-לנקוב-בשמו. ממש כך. ממשחק איזוטרי של הנבחרת הלאומית בביפ, ועד חצאי הגמר והגמר של ליגת האלופות ההיא. וזה בלוח האירועים הרשמי של מינהלת ליגת העל בכדורסל, כן? מה נאמר ומה נגיד - צֶלֶם בהיכל.

מכאן יוצאת קריאה נרגשת לחברנו שלומי פרי, האגדה והאיש, להסיר לאלתר את האירועים הללו מהלוח. בין כה ובין כה יקבלו הביפאים שטח בלתי מוגבל בתקשורת לכל אירועיהם וענייניהם, גדולים וקטנים כאחד. לפחות באתר העוסק אך ורק בכדורסל על פי הגדרתו - ייחסך מאיתנו לפגוש בהם בכל פעם בו ניכנס לבקר בו.

shaharhermelin@gmail.com