תומרינגו סטאר המלבב הגיע להתארח במיטת הוריו אמש והשעה היתה 2 וחצי, אולי 3, מי יודע. התעורר לפתע.

שנתו של הנשיא נדדה בלאו הכי. לא הצליח להירדם, לא הצליח. ואפילו לא היה חם במיוחד נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.

כל כך הרבה ענייני דיומא ודלילה על הפרק, שאני לא יודע מאיפה להתחיל. אישיים, משפחתיים, מקצועיים. אז אולי לא אתחיל וזהו. לא הכל העם חייב לדעת.

עם זאת אני מרגיש חובה, בהזדמנות זו, לקלל נמרצות את השכן מהבניין הקרוב ששלט המכונית שלו מזכיר אזעקה בזמן שרכב נפרץ. הנ"ל, חתיכת אידיוט אמיתי כנראה, בכל פעם שהוא מגיע וסוגר את דלתות הרכב נשמעת כאילו-אזעקה שנמשכת משהו כמו 20 שניות.

בכל פעם שהוא מגיע, כן? ו-20 שניות זה המון זמן כשמתרגזים. וכשלילה. וכשצהריים והילד הקטן והחולה שלך, נניח, בדיוק נרדם. בעצם, אולי זה 12 שניות אבל מרגיש כמו 20. בדומה למדד הלחות המודרני, או איך שקוראים לזה, כאשר החזאים מציגים את מעלות החם ומדברים על 31, אבל "מרגיש כמו 36" בשילוב הלחות.

על זה נאמר: מטומטם השכן הזה, מטומטם שלא ברא השטן. ויסלח לי העם על ההתבטאות החריפה והחריגה בנוף הנשיאותי.

כך או אחרת, אחרת או כך, הימים האחרונים הם ימי קיץ מר, נמהר ואכזר. הבורסות נופלות, העם מוחה, הלחות לא מרפה. וכל הזמן הזה הנמלים ממשיכות לצעוד בשבילים ואנחנו, בלי לשים לב אפילו, רומסים אותן בכפכף, סנדל, קרוקס ונעל גסים ובחוסר זהירות משווע.

תומרינגו, לעומת זאת, לבו לב זהב. לא רק שהוא מלטף את חתולת הבית שחיה בחצר בוקר וערב, הוא מגלה סקרנות לגבי הנמלים ונזהר שלא לדרוך עליהן. בכל פעם שהוא מזהה בית של נמלים בחריצי המדרכות הוא קופץ מעליו. בין לבין גם גילה חיפושיות וממתין לשובו של החורף, כדי להיתקל שוב בחלזונות. איזה אליל!

רגע, איך הגעתי לזה?

לא זוכר. לילה ארוך ומעט שינה. המחשבות מתפזרות.

נזכרתי פתאום שישנם מתים שמחכים לי, כועסים על שהפנינו להם גב ולא גילינו התחשבות. גרג קוק, למשל, ששיחק פעם במכבי חיפה וטרם כרינו לו חלקת קבר. קליף ווינדהאם שעבר במכבי חדרה וגם הוא לא התכבד עדיין. החברים המכובדים הללו מתו מזמן, יש לומר, וזהו בחו"כ משמעותי לנשיאות שטרם התפנתה לכבד את זכרם. רשמתי לי כוכבית: לבצע בקרוב מאוד.

בנוסף, החבר צוד בדיחי אשר על הטקסטים של המתים המוסיקליים מדווח כי המחשב שלו קרס והוא גונב פה ושם דקות אינטרנט ממחשבים מזדמנים. זו הסיבה יש להניח, ואף להניח יש, שהפרופיל של קארן קארפנטר מתעכב, כמו גם של הסולן מאינקסס, נו, מייקל האצ'ינס.

ומה עם רוי אורביסון הפלאי? וריק ג'יימס עם "סופר-פריק" הבלתי נשכח? כל כך הרבה עבודה לפנינו. פרופילים לרוב. ואומרים שקיץ, אוגוסט, והכל מת. בטח שמת. עובדה. וגם סוסון יאור חדש לא הכנסנו לביצה זה זמן מלבד לבאן מרסר. יש אחד בקנה אבל הוא כל כך כבד, שהוא צועד לכאן כבר שבועות ולא מתבשל לכדי פרופיל סוסוני.

היה לי קשה להתחבר לטורניר ההכנה של הנבחרת בקפריסין. ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, ברגע שכספי, בורשטיין, בלו והלפרין לא משחקים, כאילו קיבלת אישור רשמי לכך שגם אתה לא חייב להיות בעניין.

הם בחופש, כל אחד מסיבותיו? אוקיי, גם אני בחופש.

אחר כך היה העניין הזה של קיום שני משחקים בשישבת והשידורים בחמש פלוס לייב. שישבת באוגוסט? במלוא הכבוד, צריך להציב גבולות, כן? ולגבי הערוץ - מדי קיץ הנשיאות טורחת להתנתק ומתחברת מחדש רק כאשר יש באמת מה לראות, וכי צריך וכי חייבים. עבודה, יו נואו.

הטורניר בקפריסין עדיין לא נתן את התחושה הזו, ההרגשה הזו, שזהו, הפגרה תמה והגיע הזמן להרים את השאלטר.

לא, עדיין לא. תנו עוד קצת. עוד טיפה. חם עדיין, אוגוסט, חופש גדול וכולם פה מסביב. שלא יהיו לנו כמו אלה מהביפ, שמשחקים כבר חודש בחום ובלחות ואין זכר לפגרה שלהם.

הרגע מתקרב, עם זאת. הוא יבוא חד משמעית ורשמית והחלטית כשתחל כאן אליפות אירופה. ואז אומרים האומרים, מדווחים המדווחים וטוענים הטוענים, שהאליפות תשודר ברובה בצ'רלטון. אין מה לעשות – אם צריך גם לשם נגיע.

ולקינוח: רבות שמעתי לאורך השנים, כולל מנתינים מכובדים כאן בכדורסלע-האתר על קיומו של השייט ערן סלע, בן זוגו לצוות של גידי קליגר. ולפתע, היום, בעיתון "ישראל היום" אני קורא שנולד לו שותף חדש: גיל סלע.

גיל והתרגיל? שותפו שת קליגר? לא נכחיש זאת. או, בעצם, זו טענת העיתון. שמו של התרגיל עדיין נישא בפי כל, מתברר, גם שנים הרבה לאחר פרישתו ממשחק פעיל.

שלומות ונצורות בשלב זה.