מ.י, האגדה והאיש, התקשר אתמול לספר כי בשעה טובה ומוצלחת - נסגרו כל פרטי שהותו בליטא בסוף החודש. הכל מתואם: כרטיסי הטיסה, ההסעה משדה התעופה, המלון, המוזיאונים, אפילו כמה מסעדות, וכמובן כרטיסי הכניסה למשחקים. שהרי, בחוקת פיב"א, בסעיף 178.5.2 ג', כתוב במפורש: "בשום מצב שהוא, ותהיינה הנסיבות אשר תהיינה, לא יתאפשר קיומה של אליפות אירופה בכדורסל ללא נוכחותו של מ' ביציע".

בימים כתיקונם, שיחת הטלפון ממנו היתה מתקבלת אצלי כדבר שבשגרה וללא שום התרגשות. עולם כמנהגו נוהג: השמש זורחת במזרח, השמש שוקעת במערב, ו-מ' נוסע לאליפות אירופה. יש סדר והיגיון בטבע. כך היה מאז שאני זוכר את עצמי ואת עצמו, וכך מן הסתם יהיה כל עוד כוחם של השמש ושל מ' יהיה במתניהם, ובואו לא ניכנס לוויכוח מי משניהם יישבר קודם.

כי עם כל אהבתי העזה לענף, באיזשהו מקום עברו הימים, בהם הייתי משנה את כל סדר העדיפויות שלי כדי לנסוע לצפות במשחקים. לא שלא הייתי נהנה עד מאוד לו נסעתי, ודאי שכן, אבל במצב הצבירה בו אני מצוי כיום - זה בסדר גמור מבחינתי לצפות במשחקים בטלוויזיה. מ', בניגוד אליי, פשוט חייב להיות שם פיזית, וזה בסדר גמור מבחינתי. אני כאן, הוא שם, וכל אחד מאיתנו שמח בחלקו.

אלא שהפעם, בניגוד לרוב האליפויות הקודמות, אני מקנא בו. לא רק שליטא מדינה יפהפייה, בעלת טבע מרשים וכפרים ציוריים, לא רק שמזג האוויר בה בימים אלה הוא גן עדן של ממש לעומת גיהנום החום והלחות שלנו, לא רק שרוב תושביה הינם אנשים חמים ומסבירי פנים לתיירים. הפעם, מ' נוסע למדינה, בה הכדורסל הוא ערך עליון, וזו חוויה שאין דרך אמיתית להעריכה במלואה אלא באופן אישי.

לא רבים הם המקומות בעולמנו, בהם ניצב הכדורסל רשמית ובגאון בראש פירמידת החשיבות והפופולריות, או לכל הפחות חולק את המקום הראשון עם ענף נוסף. גם במדינות הידועות באוהדי הכדורסל הפנאטיים שלהם, כמו סרביה, יוון, קרואטיה ואחרות, לעולם יתחרה הכדורסל, ובמקרים רבים יפסיד, מול הענף-שאין-לנקוב-בשמו, ולעתים אף טניס, שחייה או השד יודע מה. ליטא, כמו צפון קרוליינה ואינדיאנה, מתייחסת לכדורסל כאל משהו בדרגת קדושה. לא פחות.

לכן אני מקנא ב-מ'. קנאה פשוטה וטהורה. כמי שזכה לבקר במקום או שניים שכאלה, אני יודע בדיוק איזו חוויה צפויה לו ביציע, ודאי אם יצליח (והוא יצליח, סמכו על מ') להשיג כרטיס למשחקיה של ליטא, שלא לדבר על משחק של ליטא במסגרת שלבי הנוק-אאוט. אבל לא רק באולמות עצמם. בכל מקום בו ישהה, מהמלון ועד דוכן העיתונים בו יחפש מגזין כדורסל מקומי לאוסף, יוכל לדבר, לאכול, לשתות ולנשום כדורסל בצוותא עם אנשים, שזהו לחם חוקם.

ומי כמו מ' יידע להוציא מכך את המקסימום. בדמיוני אני כבר רואה אותו פוגש ברחובות קובנה כמה מחבריו הוותיקים מספרד, איטליה, צרפת ויוון - אשר כמוהו, לא החמיצו אף אליפות ב-20 השנה האחרונות לפחות - ואחרי החלפת חיבוקים, חוויות ורשמים מהשנתיים שחלפו מאז התראו לאחרונה, חוברים תוך דקות לחבורת ליטאים לובשי ירוק וזהב.

יחד, יישבו לפני תחילת המשחקים וינתחו לפרטים ולפרטי פרטים כל נבחרת ושחקן שהגיע לטורניר, ומן הסתם גם כאלה שלא יגיעו. יחד, יעריכו מי, מה, כמה ולמה, יתערבו על תוצאות ועל קלעים בולטים ויקניטו זה את זה, במיוחד אם ייצא לנבחרותיהם להתמודד ישירות. יחד, גם יישבו בכל ערב, עם סיום המשחקים, לפוסט-מורטם שלא ייפול משום ניתוח מקצועי של טובי מאמני היבשת ופרשניה.

כך בכל אחד ואחד מימי האליפות, מהראשון ועד האחרון, כשברקע שולט הכדורסל בכיפה, פותח את כל מהדורות החדשות ומרוח בכותרות הראשיות של העיתונים ואתרי האינטרנט. שלושה שבועות של שכרון חושים. על כך אני מקנא ב-מ', אך בה בעת מפרגן לו. שייהנה, יימח שמו.

shaharhermelin@gmail.com