זה כבר הופך לסוג של ריטואל כאן, אולם מאחר שהשנים חולפות ושום דבר לא משתנה, אין מנוס מלשוב ולהציף את השאלה, בתקווה שביום מן הימים תתקבל תשובה הגיונית: בשביל מה צריכות הפועל גלבוע/גליל והפועל תל אביב את העניין הזה שנקרא הליגה הבלקנית?

בכל הרצינות, למה להן את זה? אני לא מחשיב את עצמי כמאור הגולה בכדורסל ובמה שמסביבו. ממש לא. אני אפילו לא נר חנוכה. אבל הבנה בסיסית ומעט היגיון אני דווקא חושב שיש לי, ולמרות שגייסתי אותם במלואם כדי לפצח את התעלומה, מעולם לא הצלחתי למצוא בשום מקום תשובה שתניח את דעתי לשאלה מה יוצא להן, לקבוצות הישראליות, מההשתתפות במפעלים שכאלה.

מאחר שלא ידעתי כלום על הליגה הבלקנית, פרט לכך שאחד מהעומדים בראשה הוא שופט העבר הישראלי שי שטריקס, יצאתי לחפש הסברים בכתובים. אם כן, בליגה הבלקנית, יודע אתר האינטרנט הרשמי (והנאה, יש לומר) של הליגה לספר, ישתתפו השנה 12 קבוצות, שיחולקו לשני בתים של שש. גלבוע/גליל תשחק בבית 1, יחד עם לבסקי סופיה (בולגריה), אולצ'יני ממונטנגרו, רובין קרוסבאץ' (סרביה), טימישוארה (רומניה) ופני קאדאברצ'י (מקדוניה). הפועל תל אביב תשחק בבית 2, ועימה גם או.קי.קיי בלגרד (סרביה), טורוס סקופיה (מקדוניה), ז'רינצ'קי (בוסניה), רילסקי סמוקוב (בולגריה) ו-ק.ק. מורנאר באר (מונטנגרו).

באתרי אינטרנט ישראלים דווקא מדברים על חלוקה מעט אחרת של הקבוצות בין הבתים, אבל לענייננו זה לא משנה כרגע. כמו כן, סליחה ומחילה מכל הקבוצות הזרות ששיבשתי את שמותיהן, או שמא אף טעיתי בארץ מוצאן. פשוט אין לי מושג מי הן, לפחות רובן (פרט לישראליות, לבסקי וטימישוארה הם השמות היחידים שמצלצלים בפעמון קטן מהעבר), ועד שלא יקום בר סמכא וי נחה אותי איך לבטא כל הברה והברה, כנראה שנגזר עליי לטעות.

לגבי הליגה עצמה, הרי שבתום שני סיבובים בהם יתמודדו כל הקבוצות בינן לבין עצמן בבית ובחוץ - יעלו ארבע הראשונות מכל בית לרבע הגמר, ושם יתמודדו מול הקבוצות בבית השני - אני משער שעל פי עיקרון ההצלבה - בשיטת הטוב משלושה משחקים. ארבע המנצחות, יעפילו לפיינל פור.

ואחרי שהבהרנו את כל אלה, הבה נחזור לשאלתנו המקורית: למה להן את זה? פרט ליכולתן להצהיר קבל עם ועדה: "אנחנו משתתפות במפעל אירופי" - הצהרה שזה מכבר הפסיקה לרגש ו/או לעשות רושם על מישהו בארץ או בחו"ל - איזה יתרון מקצועי, חברתי או השד יודע מה הן ישיגו מכך?

הלא בחישוב פשוט צפויים לכל אחת מהקבוצות הישראליות בין 10 ל-15 משחקים (תלוי במידת הצלחתן במפעל), מתוכם בין חמש לשמונה נסיעות לחו"ל, כאשר לפי מה שהבנתי, הן ישלמו על כל ההוצאות הכרוכות בכל יציאה למשחק חוץ.

באיזה אופן בדיוק תורמים הטלטלות בדרכים (שלעתים יכולות לקחת כמעט יום שלם בכל כיוון) ומשחקים מול אותן קבוצות - רובן אלמוניות-למחצה ואף לחלוטין - למטרותיהן העיקריות של ג"ג והפועל ת"א, הלא הן העפלה לפיינל-פור הישראלי והעפלה לליגת קזינו, בהתאמה?

ומה עם מה שעובר על השחקנים והמאמנים בכל הנסיעות האלו? לא רק ההתשה הפיזית, גם ההתנתקות מהבית ומהמשפחות ליומיים עד ארבעה בכל פעם. בעזרתו האדיבה של החבר גוגל, העליתי שוב מהאוב מגוון עדויות של אנשי מכבי תל אביב מהסיבוב הקודם שלהם בליגה האדריאטית, וגם של שחקני קבוצות אחרות מהרפתקאותיהם בכל מיני יורוצ'אלנג'ים ויורוקאפים למיניהם. למרות שניסיתי, לא הצלחתי למצוא אפילו משפט אחד, שמתאר את החוויה באור חיובי וממליץ עליה בחום לכדורסלנים נוספים.

אם כבר הזכרנו את האדריאטית, הרי שלו היו גלבוע/גליל והפועל ת"א מקבלות תשלום נאות עבור השתתפותן בליגה הבלקנית, בדומה למכבי, ואף מנצלות אותה כדי לרצות, ולו במעט, את ה"מקופחים" שבין שחקני הסגל האינסופי שלהן - בסדר. הייתי מבין, גם אם עדיין לא מקבל לחלוטין. אבל כאשר ברור שבמקרה שלפנינו - שתי האפשרויות הללו הן על גבול הדימיוני, נותרת התעלומה בעינה.

סבב מהיר בין חבריי ומכריי, כולם אנשי ואוהדי כדורסל מזה שנים רבות, העלה כלום אחד גדול מבחינת תשובה מוסמכת לעניין, או אפילו תשובה מתקבלת על הדעת. נודה ובכלל לא נבוש: אין לנו מושג למה מתעקשות שתי הקבוצות הללו לעשות את זה לעצמן. כל היודע דבר על מקום הימצאו של הסבר מניח את הדעת לסוגיה, מתבקש לפנות למדור בהקדם האפשרי.

shaharhermelin@gmail.com