המייל מליטא הגיע סמוך לכניסת השבת. "חוץ מהתוצאות של הנבחרת, הכל נהדר כאן", כתב מ.י., האגדה והאיש, "כמו שכתבת בעצמך לפני שבוע, הכל וכולם כאן סביב הכדורסל, ואני עושה חיים משוגעים. העניין הוא, שמצב הנבחרת לא משהו, למרבה הצער. עקרונית, אין לי בעיה עם הפסדים. הם חלק אינטגרלי מהספורט. מה שמרגיז ומתסכל אותי, הוא שבמקרה הזה אנחנו שווים יותר. לא היינו אמורים לעמוד עכשיו על אפס משלוש".

"עזוב את המשחקים נגד גרמניה וצרפת. סתם התפרקנו ועשינו במכנסיים מולן, אבל סרביה? היינו חייבים לנצח. כל כך יפה שיחקנו במשך שלושה רבעים פלוס, ואם לא השופטים החולירות וקצת חוסר אמונה בדקות האחרונות, אנחנו מנצחים וחוזרים בגדול לתמונת האליפות. אנחנו שווים יותר מאפס-שלוש. חד משמעית". עד כאן מ' בשידור חי וישיר מהיציע בשיאוליאי (או איך שלא מבטאים את שם העיר הזו), וכך גם כמה מאנשי הנבחרת בהתבטאויות שונות, גם אם בווריאציות מעט אחרות.

ואני אומר: לא ולא. טועה מ', וטועים כל האחרים, או לכל הפחות משלים את עצמם. למה שווים יותר? שווים יותר ממה? שווים יותר ממי? האם העובדה שחטפנו כמו שחטפנו מגרמניה ומצרפת - וגם שהפסדנו כפי שהפסדנו לסרביה (כולל, למרבה ה"הלם", השיפוט המביש) - מקפחים אותנו באיזושהי צורה? וגם אם נסיים את הבית המוקדם וניסע הביתה במאזן של 5:0, 4:1 או 3:2, האם יש למישהו מאיתנו זכות לבוא בכלל בטענות?

אם אנחנו רוצים להבהיר לעצמנו מה אנחנו באמת שווים, בואו נעשה תרגיל פשוט: ניקח את הנבחרות באליפות, ונשאל את עצמנו - תוך ניסיון לשמור על אובייקטיביות רבה ככל האפשר - מה היה קורה, לו התמודדנו עם כל אחת ואחת מהן עשר פעמים במגרש נייטרלי. סתם כך, בשביל הפרספקטיבה. ועל מנת שלאיש לא תהיה סיבה להיתלות באמירות בסגנון "טוב נו, עם עומרי כספי זה היה נראה אחרת", נוסיף למשוואה את כל הפצועים והחולים בשני הצדדים, שבימים כתיקונם היו אף הם לוקחים חלק במשחקים אלה.

הנה עולות ובאות הנבחרות בזו אחר זו, על פי הבתים המוקדמים בהן הן משובצות ביורובאסקט.

ספרד: קל מאוד. ייגמר 10:0. 9:1 במקרה חריג במיוחד. לא מעבר לזה.

ליטא: איפה שהוא בין 8:2 ל-7:3. קשה לי להאמין שיותר. אולי אף פחות.

טורקיה: כנ"ל. 6:4 להם יפתיע לטובה. מצד שני, 9:1 לא יתקבל בתדהמה.

פולין: ראינו אך לאחרונה. עם גורטאט ולאמפה יהיה אפילו קשה יותר. 4:6 לנו במאמץ.

בריטניה: 5:5 או 4:6 למי מהצדדים. לא סגור על זה.

פורטוגל: אחת הנאחסיות הידועות שלנו, אבל אפשר לסיים ב-3:7.

צרפת: למדנו על בשרנו בדרך הקשה. 8:2 לכל היותר.

סרביה: בימים כתיקונם לא מאמין שיהיה כל כך צמוד. 8:2 עד 7:3.

גרמניה: דווקא מההפסד להם הכי פחות התרגשתי. פשוט אחד הימים היותר מביכים של הנבחרת בשנים האחרונות. לא חושב שזה הפער האמיתי בין הנבחרות, אבל 6:4 נראה ריאלי.

איטליה: עקרונית, יותר מוכשרים מאיתנו. גם יותר קריזיונרים ומועדים לפורענות. 5:5 ישקף.

לטביה: לפי איך שאנחנו נראים עד עכשיו, ולפי איך שהם נראים עד עכשיו - לא בטוח שנכון להיום אנחנו עדיפים עליהם. אולי רק בקצת. 4:6 לנו, וגם זה על פי בית הלל.

יוון: 8:2 או 9:1. חד וחלק.

קרואטיה: דווקא מולם הולך לנו לא רע מדי פעם. חותם עכשיו על 5:5.

מונטנגרו: כמו בריטניה. צמוד מאוד, על גבול הכרעה דחוקה.

פינלנד: אוי ואבוי לנו אם לא ייגמר 2:8.

בוסניה-הרצוגובינה: עוד פייט צמוד. 4:6 לכאן או לכאן.

מקדוניה: נעבור אותם. בקושי רב, אבל נעבור. 4:6.

רוסיה: בואו לא ניתן לניצחון האחרון לבלבל אותנו. 7:3 להם.

סלובניה: כנ"ל, אם לא גרוע מכך.

גיאורגיה: די צמוד. בואו נאמר שהכי צמוד. 5:5.

בלגיה: 1:9 עד 2:8 לנו. חסר לחבר'ה שלא.

בולגריה: 4:6 לישראל. 3:7 בתקופה טובה במיוחד.

אוקראינה: חייבים לקחת אותם. 3:7.

סיכומו של דבר אנחנו אי שם בין המקום ה-11 ל-16. מעל הנבחרות שברור לנו שאנחנו מעליהן, מתחת לאלו שאין לנו יותר מדי סיכויים מולן, ובצמוד לאלו ש...ובכן, שאנחנו צמודים אליהן. לא שווים יותר ולא שווים פחות. שווים כמה ששווים, וגם הבלחות כאלו ואחרות, או חלילה ביזיונות כאלה ואחרים, לא ישנו את זה.

shaharhermelin@gmail.com