"שמע", מדווח לי מ.י. ממקום שבתו הארעי בווילנה, "מצאתי את אוהד הכדורסל האולטימטיבי. אין דברים כאלה". אבל עוד לפני שניכנס לפרטי הדיווח המסעיר - כן, מ' נמצא בווילנה. עוקב מקרוב אחרי השלב השני של היורובאסקט. לא, זה לא מעניין אותו או מזיז לו שנבחרת ישראל כבר לא בליטא. הוא אמנם תמך בהם במלוא מאודו בכל אחד מחמשת משחקיהם בטורניר, אבל יש לו תובנות ברורות ונחרצות לגבי מה שקרה לאחר מכן: הנבחרת הודחה מהמשך המשחקים, הוא ממש לא.

בקיצור, מ' בווילנה. משהו כמו תשע שעות ביום מעבירים הוא ופול בהיכל הכדורסל המקומי בצפייה בשלושת משחקי אותו יום, ובשאר הזמן הם מבלים עם אוהדים מכל רחבי היבשת. פול הוא המארח שלו. נולד וגדל בקובנה, בגיל 22 הגיע לווילנה לצרכי עבודה ונשאר. הוא ו-מ' חברים טובים כבר עשרים שנה לפחות. לא חושב שיש עיר מרכזית על מפת הכדורסל האירופאי, בה אין ל-מ' חברים שרק מחכים שיבוא להתארח אצלם. הפעם האחרונה בה הוא נאלץ לממן מכיסו שהייה בחו"ל היתה בשנות ה-60' המוקדמות, אם בכלל.

"בקיצור", מרחיב מ' ומספר, "אתמול בערב, אחרי שנגמר יום המשחקים, ישבנו באיזה בית קפה, ואחרי שסיימנו לדון בכל העניינים המקצועיים - הגענו לאוהדים. ניצלנו את העובדה שמסביב לשולחן ישבו שלושה ליטאים, שני סלובנים, רוסי, יווני, צרפתי, סרבי וישראלי, והעלינו על הפרק את שאלת השאלות: מיהם הטובים ביותר שבין שוכני היציעים?

"טומי וארווידאס, שני הליטאים האחרים (יש רגעים שנדמה לי שלכל ליטאי שני קוראים ארווידאס. יכול מאוד להיות שזה בגלל שלכל ליטאי שני קוראים ארווידאס), קפצו ואמרו שחבל על הזמן ועל הוויכוח, כי תצוגת התכלית שלהם בכל אחד ואחד מימי האליפות מדברת בעד עצמה. שימו לב, הם אמרו לנו, כמה מאיתנו מגיעים לאולם דווקא בימים בהם ליטא לא משחקת, ועד כמה אנחנו פעילים במהלך אותם משחקים. שלא לדבר, כמובן, על מה שקורה כשליטא עולה על הפרקט. גם המדינה, גם הנבחרת וגם כדורסל בכלל הם בדם שלנו, הם טענו בלהט אופייני, מי מכם כאן יכול להתמודד מול נתונים כאלה?

"תרגיעו", אמר להם יאניס, מהוותיקים והפנאטים באוהדי אריס סלוניקי ונבחרת יוון. "איש לא יחלוק על כך שאתם אוהדים נפלאים ומסורים, אבל אל תשכחו שכאן אתם הרוב המוחלט. זוכרים את תצוגות התכלית שלנו כשהאליפויות היו ביוון? איי רסט מיי קייס.

"בכל מקרה, המשיך יאניס ושטח את משנתו, בנקודה אחת אתם, הליטאים, נופלים מאיתנו בהרבה: אתם לא מספיק 'רעים'. אף אחד לא מפחד מכם. אישית, אני נהנה מאוד לראות אתכם בפעולה, אבל מתי שמעתם לאחרונה על איזה קבוצה או שחקן, שלא ממש מתלהבים מהרעיון להגיע למשחק חוץ בקובנה או בווילנה? לא עקב סיפורים פוליטיים-מדיניים-ביטחוניים. רק מהאווירה שיוצרים האוהדים. איפה אתם, ואיפה החבר'ה שלי ב'אלכסנדריו'. הנה, יושב כאן דראגו. גם החברים שלו בבלגרד אוכלים אתכם בלי מלח, וגם בתל אביב לא תמיד כזה כיף. יש לכם הרבה מה ללמוד, יש לכם".

"בנקודה זו", מספר מ', "התערבו הסלובנים, הרוסי, הצרפתי, כולם. גם אני. כל אחד מסנגר על בני עמו, כל אחד טוען שהוא ורק הוא האוהד האולטימטיבי ושלאחרים אין מושג. בקיצור, שולחן שלם באקסטזה של ויכוחים. לא עוברות שתי דקות, וכל בית הקפה בעסק. לא בקטע רע, חלילה. איך נאמר, מין רב-שיח ער ואסרטיבי, כולל מיליון ירידות ועקיצות שעפות מכל הכיוונים ולכל הכיוונים.

"ורק פול יושב בשקט, מסתכל על כל האחרים ומחייך. הדקות חולפות, הוויכוח מתעצם, אנשים כבר מביאים כל מיני סימוכין ממשחקים בהם נכחו לפני מאתיים שנה - ופול עדיין במצב של דום שתיקה. מה נהיה? אני שואל אותו, בדרך כלל כשמתעורר דיון מהסוג הזה צריך מכשיר ריתוך כדי לסתום לך את הפה, ועכשיו אתה שותק? אבל הוא בשלו.

"אתם כולכם ילדים קטנים, פול אומר לבסוף, כששאר הנוכחים מרגישים שמיצו את העניין וחוזרים להתמקד בכוסות הבירה שלהם. אתם מדברים איתי על אוהד כדורסל אולטימטיבי? קבלו את דאריוש, שמשפחתו גרה שלושה בתים מאיתנו. הוא נולד, גדל ושיחק בנערים של ז'לגיריס, נסע ללמוד ביוון והתחתן עם בת של אחד מחברי ההנהלה של פאו, אחרי כמה שנים היגר לארה"ב וכיום הוא משהו בכיר בצוות של ה"אסמבלי הול", האולם הביתי של האינדיאנה הוז'רס ב-NCAA. ליטאי בדם, שמקורב לפנתינאייקוס ועובד עם ההוז'רס - מישהו בעולם הכדורסל רוצה להתחרות בזה?".

shaharhermelin@gmail.com