לפני כל דבר אחר, אלי סהר הנכבד מבקש להבהיר כי בניגוד למה שכתבתי כאן אך לפני ימים אחדים, הוא מעולם לא השווה את מדליית הכסף של נבחרת ישראל בטורינו להישג של המקדונים ביורובאסקט האחרון. הציטוט המדויק שלו היה: "זו הסנסציה הגדולה ביותר מאז מדליית הכסף שלנו בטורינו". מכאן, מדגיש סהר, אין להסיק שהמקדונים עשו הישג גדול משלנו.

צודק האיש במלוא מאת האחוזים, ולא נותר אלא להתנצל בפניו על השיבוש (להגנתי צריך לומר, כי יש גבול למה שאני מסוגל לשמוע, לקלוט, להבין ועוד לזכור כשהשעון מראה קרוב לחצות), אך במקביל גם להודות לו על שכך או כך - תרם טריגר נאה מאין כמוהו לטור שלם.

ומכאן, לפניות אחרות שהגיעו למערכת ביממה האחרונה.

יאללה, לעשות השוואה בין ספרד הנוכחית ליוגוסלביה הגדולה.

אחד על אחד: קלדרון מול ג'ורג'ביץ', נבארו - פטרוביץ', רודי חמודי - קוקוץ', גאסול אחד מול סאביץ' / ראדג'ה / פספאל, גאסול שני מול דיבאץ' וכו'. הרשימה כמובן לא מחייבת, אני יותר מסומך עליך שתמצא את הסגלים המלאים, כולל חמישיות, שחקני ספסל ומאמנים.

אודי כהנים

אכן כי כן, שאלה מעניינת היא זו, המגיעה בדיוק למקום הנכון, שבו כל התמודדות דמיונית מתקבלת בברכה. מי גדולה יותר: ספרד הזו, או יוגוסלביה ההיא, של שלהי שנות ה-80' ותחילת ה-90'? בהחלט שווה בדיקה, ולו בסיסית ביותר.

לצורך העניין, ניקח את ספרד של 2011-2006, לעומת יוגוסלביה של 1991-1986. מבחינת ההישגים, המאזן של שתי הנבחרות דומה מאוד: אליפות עולם אחת, שתי אליפויות אירופה ומדליית כסף אולימפית. לספרדים נוסיף עוד סגנות אחת מיורו 2007, וליוגוסלבים שתי מדליות ארד (אליפות העולם 86', יורו 87'), אבל בסך הכל נרשם כאן שוויון.

עד כאן, קל ופשוט, וגם בקטגוריית המאמנים לא נרשמות בעיות מבחינתי. את כל תאריה באותן שנים, השיגה יוגוסלביה תחת שרביטו של דושאן איבקוביץ' האגדי. עם כל הכבוד לחבר סקאריולו, הוא לא ניצב על אותה מדרגה עם איבקוביץ' בשיאו. גם לא על אותו גרם מדרגות, בניין, עיר או אזור חיוג. נקסט.

שחקנים? כאן זה כבר קשה. קשה מאוד. עשרים שנה הן נצח בכדורסל. אופי המשחק השתנה, וגם לא פשוט להעמיד כך סתם שחקן מול שחקן, מאחר ששתי הנבחרות נהגו לבצע הרבה מאוד חילופים (יוגוסלביה אולי טיפה פחות, אבל לא באופן דרמטי). ברם אולם, לא אתחמק מהמטלה.

על מנת שזה יהיה הוגן ככל האפשר, מן הראוי שאבחר סגל ספציפי אחד של יוגוסלביה, שיתייצב מול ספרד שזה עתה סיימה לקרוע את היבשת. אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי פה אחד ללכת על הנבחרת מודל 1990, זו שזכתה בזהב באליפות העולם. למה דווקא את זו? לא רק בזכות אליפות העולם, אלא גם משום שזו היתה הפעם האחרונה בה לבש דראז'ן פטרוביץ' את מדי הנבחרת המאוחדת, ובמקביל - כבר הבשיל למדי הדור של קוקוץ', ראדג'ה וחבריהם. נכון שמשמעות ההחלטה הינה ויתור מרצון על אושיות כג'ורג'ביץ', דנילוביץ', וראנקוביץ' ואחרים, אבל מי אמר שהחיים קלים?

אם כך, מי ומי בסגל היוגוסלבי המפואר של 1990: דראז'ן פטרוביץ', ולאדי דיבאץ', טוני קוקוץ', דינו ראדג'ה, יורי זדובץ', זארקו פספאל, זוראן סאביץ', ולימיר פראסוביץ', זוראן צ'וטורה, אריאן קומאזץ', ז'ליקו אוברדוביץ' ורדיסאב צ'ורצ'יץ'. לו הייתי יו"ר הדירקטוריון, מן הסתם הייתי משלב כאן "יאאאאאאאאאאא אולוהייייייים" אחד לפחות. איזו נבחרת!

חמישיות - קלדרון, נבארו, רודי והגאסולים מכאן, מול (אם זיכרוני הרעוע אינו מהתל בי) פטרוביץ', זדובץ', קוקוץ', סאביץ' ודיבאץ'. בקרב בין הגארדים, אני מעריך שזדובץ' היה מחסל בהגנה את נבארו או את קלדרון, אולם במקביל - היה השני חוגג מול פטרוביץ'. קוקוץ' הצעיר היה מסתדר לא רע עם רודי, אבל לדיבאץ' וסאביץ' (או ראדג'ה, לצורך העניין) היה קשה מאוד מול האחים גאסול. בצד השני של המגרש, אין שום ספק שהספרדים היו אוכלים הרבה חצץ מול אחת ההתקפות הכישרוניות, החכמות, הקטלניות והמתואמות בהיסטוריה.

ספסלים - שוב, כאן וגם כאן עולים לסייע כלים הגנתיים והתקפיים מרשימים. קבלו דוגמה אחת מני רבות לקושי שבבחירת מנצח בעימות הזה: ליוגוסלבים אמנם לא היתה מטרייה הגנתית כמו איבקה, אבל לך תנסה להתחמק מאוברדוביץ', בלי להשאיר אחריך חצי מטר עור וכליה אחת לפחות.

בשורה התחתונה - אם אני חייב, אני הולך על יוגוסלביה. נכון שספרד הנוכחית אדירה, אבל לעניות דעתי הלא קובעת ליוגוסלביה היו יותר כישרון, יותר כלים, וכמובן הלוקסוס שאין ולא יהיה לספרדים: האפשרות בעת צרה, או בכל רגע נתון אחר, לתת את הכדור לפטרוביץ' ולרדת להגנה.

הנה כאן וגם כאן קטעים מגמר אליפות העולם 1990, בו עשו היוגוסלבים צחוק מברית המועצות (כולל שלשה של אוברדוביץ'!). נסו ותיהנו.

אבל כשאני חושב על זה, למה ללכת דווקא ליוגוסלביה ההיא? מה עם יוגוסלביה האדירה של סוף שנות ה-70', ההיא שהפסידה לנו בגוריציה 79'. דליפאגיץ', קיצ'אנוביץ', דליבאשיץ', צ'וסיץ', סלאבניץ', ראדובנוביץ', וילפאן, ואראיץ', יארקוב ונאקיץ'? אין לי כוח להיכנס להשוואה מפורטת מי היה מנצח בהתמודדות ראש בראש מול היורשים, אבל הייתי משלם לא מעט כדי לצפות במשחק כזה.

סר ש. שלום,

לאחר שראינו את דיוויד בלאט לוקח מדליית ארד עם קירילנקו ואוסף בחורים גבוהים מוזרים, האם הוא כבר מדגדג את ראשות דירוג המאמנים הישראלים הטובים בכל הזמנים?

ואם כבר, אחרי השואו של לה בומבה, כולל ה-19 נקודות ברבע השלישי מול מקדוניה, היכן הוא ברשימת כל הזמנים? הוא עוד לא פטרוביץ', זה ברור, אבל האם הוא כבר כמו בודירוגה? דנילוביץ'? והאם הוא הספרדי הגדול מכולם? לא ראיתי את קורבלאן במציאות, אל נא באפך.

רן בורוכוב-נבארוב

אני די משוחד בעניין של בלאט, אבל לטעמי הוא כבר די מזמן בין רשימת המאמנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, וזאת בלי שום קשר למדליית הארד האחרונה. פשוט מאמן מעולה. נקודה וסימן קריאה גם יחד.

נבארו ענק, אבל פטרוביץ' הוא כמובן לא היה וגם לא יהיה. כמו בודירוגה ודנילוביץ'? יכול להיות. כל אחד מהם בשיאו עשה - ונבארו עדיין עושה והלוואי שימשיך לעשות עוד הרבה זמן - דברים גדולים.

איפה הייתי מדרג אותו ברשימת הספרדים של כל הזמנים? ודאי שלא ראשון. הנה כמה שמות, רק מתוך אלה שראיתי: וויין ברבנדר, קורבלאן, סן אפיפאניו, פרננדו מרטין, אנדרס חימנז, ג'ורדי ויאקאמפה, פאו גאסול. מבוגרים ממני יוסיפו מן הסתם שמות אחרים, ובכל מקרה נבארו לא עולה על כולם.

הבה נסכם ונאמר שהוא בין הספרדים הגדולים בכל הזמנים. אחרי מה שראינו בשנים האחרונות, זו מחמאה מספקת בהחלט.

שלום,

אני לא מבין באמת. סר שחר הרמלין לא הזכיר במאומה את העובדה שבזכות ניצחונה של ברה''מ על איטליה 84-90 ישראל עלתה לגמר בטורינו 79', ולא בזכות שום דבר אחר.

אני מצטט מתוך ספרו של
מיקי ברקוביץ', עמוד 110: "מעולם לא שמחה מדינת ישראל בעקבות ניצחון סובייטי כמו באותו לילה..". עם כל הכבוד, כל תחושת ה"מדהים, לא ייאמן" קצת מוגזמת. הנבחרת ב-79' היתה נבחרת טובה ומוכשרת, עם מזל גדול. ואני מצטט שוב מדבריו של מיקי, עמוד 109: "גם למזל היה חלק בניצחון הגדול".

הנבחרת המוגבלת של קצורין, שלקחה מקום שביעי, עשתה הישג יותר גדול בהתאם ליכולותיה.

משה שוורדי

לא הזכיר במאומה? הריני לצטט את עצמי מתוך האייטמון הרלוונטי: "ההפסד במשחק האחרון, 92:71 לבריה"מ (בלוב, מישקין, אדשקו, טקצ'נקו, טראקאנוב, ירמין, חומיצ'וס, בלושטני והשחקן עם אחד השמות הכי מדליקים בתולדות הענף - אלז'אן ז'ארמוחמדוב), לא מנע העפלה לגמר, וזאת בזכות ניצחון של הסובייטים על איטליה". נכון, לא ציינתי את התוצאה המפורשת, אבל הזכר הזכרתי.

לגבי יתר הדברים, זכותך כמובן לחשוב מה שבא לך, אבל לא תשכנע אותי. מזל מה מזל, זו היתה נבחרת נהדרת, שעשתה הישג שאין להגדירו אלא כלא ייאמן. עובדה, נסה לברר מי האמין בזה לפני האליפות, וגם אחריה, לצורך העניין.

shaharhermelin@gmail.com