הליגה הלאומית יוצאת לדרך היום (שלישי). כלומר, היא היתה אמורה לצאת לדרך אתמול, אבל בצורה אופיינית עד מאוד לבלגן ולביזיון האופפים דרך קבע את הליגות העליונות, נדחה המשחק בין נס ציונה לנהריה, מאחר שהאחרונה לא עברה בבקרה התקציבית. מה שעצוב בכל העניין, הוא המקום הקטנטן שתפסה הידיעה הזו בכלי התקשורת השונים. עד כדי כך אף אחד לא הופתע ו/או התרגש.

בכל מקרה, לא על זה רציתי לדבר. אז הליגה הלאומית נפתחת, אבל מי שמבקש לצפות במכבי באר יעקב מארחת את עירוני רמת גן, בקרית טבעון/עמק יזרעאל מול יקנעם/מגידו או במי מהמשחקים האחרים ייאלץ להגיע בעצמו לאולם. שום שידור בטלוויזיה בשום ערוץ שהוא.

פשוט כך. הליגה המקצוענית הכי ישראלית, שבמקרים רבים מעניינת הרבה יותר ומושכת לאולמות יותר קהל מהליגה הבכירה, לא זוכה שאפילו אחד ממשחקיה ישודר ישירות. בערוץ הספורט, בעל הזכויות מהשנה שעברה, משדרים הערב את משחקה הקובע והדרמטי של נבחרת ישראל בענף-שאין-לנקוב-בשמו מול האימפריה ממלטה, לצד חצי הגמר מגביע צ'אנס. בצ'רלטון בוחרים להראות את הפועל תל אביב מול נפרדק רובין מסרביה במסגרת הליגה הבלקנית (וסליחה מראש אם טעיתי בשם הקבוצה. היא לא בדיוק מטרידה את מנוחתי, כמו הליגה הזו כולה), וזהו. לא לאומית ולא נעליים.

בושה, חרפה וכלימה הן, לא פחות, אבל היי - העיקר שיש לנו שידורים חיים מגביע צ'אנס. אפילו ערוץ 10 מיהר לשריין לעצמו את חצי הגמר בין הפועל ירושלים למכבי ת"א, ואת הגמר ביום חמישי. ויפה שכך. הלא טרם התאוששנו מהדרמות האדירות של אתמול, שנערכו לעיני משהו כמו 2,000 כיסאות ריקים נלהבים במלחה, וכבר אין לנו סבלנות לחכות למותחנים המצפים לנו הערב ובמוצאי החג.

ובאותו עניין, אני מצטט מלה במלה מתוך העיתון שפעם היתה לו מדינה: "החום הבלתי נסבל ששרר באולם ביומיים הראשונים של המשחקים, התיש גם את יו"ר המנהלת, אבנר קופל, ואנשיו, שהגיעו למסקנה כי לא ניתן לשחק בתקופה זו של השנה באולם בלתי ממוזג". הרי לכם שני סקופים במשפט אחד: במדינת ישראל יכול להיות חם מאוד באוקטובר, ובמלחה עדיין אין מזגנים. מי ידע? מי האמין? מי יכול היה להיערך מראש?

מה היה קורה, למשל, לו המשחקים היו נערכים, נאמר, בכפר בלום, או בנהריה, או שמא באשקלון (וישנן עוד הרבה אפשרויות אחרות בצפון, בדרום וגם במרכז אם ממש מתעקשים)? בסדר, אז לפעמים זה קצת יותר רחוק לנסוע, אבל יש מיזוג, ואני חותם לכם כאן ועכשיו שהיו באים יותר אנשים. עם או בלי החום.

כך שגם אם יקרה נס, והמשחקים שנותרו בגביע צ'אנס יספקו לפחות טיפונת מתח, סביר מאוד להניח שרוב העם יעדיף לחפש במקומות אחרים כדורסל ישראלי, מיזוג, עניין ועדיף כולם גם יחד. לא נתפלא אם את השילוש הקדוש הזה הוא ינסה לאתר באולמות הליגה הלאומית.

בנושא אחר, הפועל רמת גן חוזרת. כך שמענו וקראנו במקומות רבים. עוד מיזם אוהדים שמנסה להשיב עטרה ליושנה, ויבורכו כל העושים במלאכה. אימפריה גדולה היתה הפועל רמת גן, ואם תתקרב ולו במעט למה שהיתה - אבל האמת היא שגם אם לא - הכדורסל הישראלי רק ירוויח.

אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי קשורים להפועל ר"ג. הייתי בן תשע בערך, כשהם הגיעו למגרש הפתוח בגבת למשחק מול גבת/יגור אהובתי. קבוצה מצוינת זו היתה כבר אז, באמצע שנות ה-70', למרות שמדובר בשנים טרם הצטרפותם של שועי עולם כסטיב שלכטר, אביגדור מוסקוביץ', סטיב מאלוביק, ניל ווק ואחרים. מי כן שיחק שם אז? בראש ובראשונה סטיב קפלן האגדי, ועימו אריה מליניאק, אורי זילברמן, שלמה בלום, ג'ורג' אקוש ואני כמעט בטוח שגם חנוך מינץ. חנן קרן כבר עזב אז את מגידו לטובת ר"ג? יכול להיות. או שמא היה זה שנה אחר כך? לא זוכר. לא משנה.

המחצית הסתיימה ביתרון דו ספרתי לרמת גן, בעיקר בזכות קפלן, שהיה בלתי ניתן לעצירה, כרגיל. כדי להבין עד כמה בלתי ניתן לעצירה, חפשו ביוטיוב קטעים ממשחקיה של רמת גן. מכונת סלים מדהימה היה האיש. לא פחות. העניין הוא, שבמחצית השנייה נשלף מהספסל של גבת/יגור נשק יום הדין - יעקב בן יהודה. ילד צעיר הייתי, וטיבן של פרספקטיבות להשתנות עם השנים, אבל לעניות דעתי הלא קובעת היה בן יהודה אחד השחקנים הכי חזקים פיזית בליגה. מישהו שממש לא רצית לחטוף ממנו מרפק, או סתם מכה.

בן יהודה נכנס כדי לעצור את קפלן, ולא לשום מטרה אחרת. שלוש או ארבע פעמים ברציפות מהרגע שנכנס, ניסה קפלן לקחת אותו לסל. בכל המקרים זה נגמר במכה אדירה על היד השמאלית החזקה של קפלן. מאותה דקה, הרגישו את קפלן הרבה פחות. גם הוא הרגיש הרבה פחות - את יד שמאל. במקביל, השתלטו בוזי ינאי ואיתמר מרזל על המשחק, שהסתיים בניצחון משכנע למדי של כוחותינו.

אבל לא זו הנקודה החשובה ביותר בסיפור, אלא העובדה שלאותו משחק במגרש הפתוח בגבת, אי שם באחד מלילות שבת של שנות ה-70', הגיעו משהו כמו שבעה או שמונה אוטובוסים מר"ג, מלאים עד אפס מקום. 300 או 400 איש ליוו את אליליהם לעמק, בדיוק כמו שעשו אז לכל מקום אחר בארץ. על משחקי הבית בכלל אין מה לדבר. אם תגיע הפועל ר"ג אפילו לחמישים אחוז מההתלהבות והעניין שעוררה בשנותיה הגדולות - דיינו, ואני משוכנע שגם דיים.

shaharhermelin@gmail.com