בת כמה את, איפה גדלת, איפה למדת, מה עשית ובמה עבדת לפני ONE?

"אני בת 26, גדלתי בתל אביב בשכונה שנקראת נחלת יצחק (גובלת בגבעתיים) למדתי בגימנסיה הרצליה ובצבא הייתי מדריכת גדנ"ע ובהמשך מפקדת ורספ"ית. אחרי הצבע עשיתי קורס מאמני חדר כושר ועבדתי בתחום, גם בחדר כושר וגם בתור מאמנת אישית".

מה הקשר האישי שלך לכדורסל?

"כל החיים שלי אהבתי כדורסל, אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה יושבת עם בן דוד שלי וצופה במשחקים של מכבי ת"א ביורוליג. בכיתה ה' התחלתי לשחק בקבוצת בת של בני יהודה, תחת מיכה שמבן ז"ל, ובכיתה ז' עברתי לשחק בהפועל גבעתיים תחת רועי ברקוביץ' יבדל"א. אפילו הייתי חלק ממה שהיום נקרא נבחרת טרום קדטיות. בכיתה י' החלטתי להקדיש את כולי לצופים ועזבתי את הכדורסל, דבר שאני עד היום מתחרטת עליו".

מי יזם ואיך נולד הרעיון שדווקא את תשמשי שדרית קווים בשידורי ONE?

"בגיל 22 הצטרפתי ל-ONE. כשנודע שאנחנו הולכים לשדר את ליגת הנשים ישבתי עם אנשי ההנהלה ששאלו לדעתי, איך אנחנו עוזרים לקדם ולפתח את הליגה. לא התביישתי וביקשתי להיות זאת שתשדר את הליגה, החלטנו ביחד שכדאי שאהיה שדרנית קווים מכיוון שאני מכירה את המאמנים והשחקניות ומשם הכל התחיל".

תארי מהו דיווח הקווים הכי זכור לך.

"הדיווח שהכי זכור לי הוא לאו דווקא אחד שזכור לטובה. במהלך אחת העונות הייתי בסכסוך עם מאמן/ת. הרגשתי שאני לא מוערכת מספיק וששמים לי רגליים בכל רגע שמזדמן. בשלב מסוים במשחק פלייאוף ראיתי שחקן/ית שירד/ה לספסל והעיף/ה בקבוק מים בעצבים לכיוון הספסל והמאמן/ת. כמובן שבאותו הרגע דיווחתי על זה. חשוב להגיד שגם בלי ההרגשה שנתנו לי הייתי מדווחת על האירוע, אבל בעקבות כל מה שקרה לפני כן הרגשתי סיפוק מסוים".

תארי מהו פסק הזמן הכי זכור לך.

"זה קרה השנה במשחק של קבוצת הנשים של גליל עליון נגד מכבי אשדוד. מאמן הגליל לא דובר אנגלית ויש לו מתורגמנית, כבר דבר מצחיק. המאמן השתמש ב-2 מילים, שתק 40 שניות, ושלח את השחקניות חזרה לפרקט. פסק זמן שכזה לא יצא לי לראות. כמובן שהיו פסקי זמן שהעיפו אותי מהם, זרקו עלי כמעט לוח מאמן, ואפילו יצא ולא פעם אחת שהמאמן התייעץ איתי".

מה המשחק הכי גדול שיצא לך לשדר בו עד עכשיו?

"אני חושבת שהייתי חלק מכמה משחקים גדולים, יש כמה שאני זוכרת במיוחד. הראשון זה משחק העלייה של הפועל תל אביב בכדורסל מהליגה הלאומית לליגת העל. אומנם אני לא נכללת עם אוהדי הפועל, אפילו די רחוק משם, אבל היה לי קשה לא להתרגש מהפרויקט שבאותו משחק פשוט קרם עור וגידים. אני זוכרת שהשמפניות נשפכו לכל עבר, אפשר להגיד שסיימתי את השידור כשכל כולי מים. ולמרות שמיהרתי לחתונה שהתרחשה באותו הערב, זאת היתה חוויה בלתי נשכחת. בנוסף אני מאוד מחוברת לליגת הנשים, האליפות הראשונה של רמלה ששידרתי היתה מרגשת במיוחד בשבילי, שידור אליפות ראשון. אני זוכרת שבסוף לקחתי לצד את שי דורון, ושאלתי אותה שאלות ושמעו את ההתרגשות בקול שלי".

האם יש איזשהו ביטוי או משפט שאת אוהבת להשתמש בו דרך קבע בדיווחים שלך?

"שמו לב בשבילי שאני אוהבת להשתמש במילה "ככה", כנראה שזה איזשהו סלנג שנדבק אלי. מאז שאמרו לי אני מנסה להוריד את המינון של המילה אבל כנראה שזה דבוק עמוק".

מבין כל הליגות שאת משדרת, איזו את הכי אוהבת? (דרגי על פי סדר יורד).

"זה לא סוד שאני מאוד מחוברת לכדורסל הנשים, גדלתי שם, ולכן החיבור שלי די טבעי. למדתי בשלוש השנים האחרונות להכיר טוב את ליגת התיכונים ויש משהו בליגה הזאת שהוא מאוד מיוחד, אני לא יודעת אם זה הגיל, או החיבור של בית הספר לקבוצה, אבל משהו שם מאוד קוסם. אני אוהבת כדורסל אז קשה לי לדרג את הליגה הלאומית בסוף, אבל זאת ליגה שאני לומדת ומכירה עם הזמן ומתחברת אליה יותר ויותר".

מי המאמן הכי נחמד ומשתף פעולה במהלך שידורים?

"אין לי איזה מאמן ספציפי שאני מעדיפה, אני יכולה לציין כמה. הראשון זה עמי נאווי, שכל ראיון איתו הוא חוויה. השני הוא עדני דגן, שהחיבור שלי איתו הוא יוצא דופן, והשלישי הוא עדן ענבר. לפני שלוש שנים לפני כל ראיון איתו היה לי פיק ברכיים, מכיוון שהייתי פוחדת להיתקע, הוא לא אחד שמדבר יותר מדי ובעיקר עונה בתשובות קצרות. לכל ראיון כזה הייתי מכינה 5-6 שאלות. היום הוא למד אותי ואני אותו וחייבת לציין שהוא נפתח מאוד".

ספרי קצת על מאחורי הקלעים של צילומי הפרומו המצוין לליגת הנשים, שאת זו שקידמת והפקת.

"במהלך האולימפיאדה האחרונה נחשפתי לקליפ שעשתה נבחרת ארה"ב בשחייה. הקליפ היה 'ליפ דאב' עם השיר call me baby. איך שראיתי את הקליפ בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שזה חייב להיות פרומו לליגת הנשים. התחלתי לקדם את הראיון יחד עם הבמאי, איתן אשכנזי, שכתב את התסריט, דיברנו עם השחקניות והחלטנו לקחת נציגות מכל קבוצה. לשמחתי ההיענות של הבנות היתה בשיאה והן גם נהנו מהתוצר הסופי. כל הזמן אומרים שלא מקדמים את הליגה, אני שמחה שהפרומו הזה אמר קצת אחרת".

איפה את רואה את עצמך בעוד עשור?

"קשה לדעת איפה אהיה. תמיד היה לי חלום לנסות ולהשתלב בתחום ההגשה והשידור אז מקווה שאהיה שם, אם זה בעולם הספורט או אם בעולמות אחרים".