הכדורסל הישראלי נמצא במגמת דעיכה כבר מספר שנים. שום אדמה לא תרעד לאחר קריאת המילים האלו, משום שכל מי שאוהב את הענף הזה מודע לכך היטב. נכון, יש פה ושם נקודות אור (לדוגמא: הפועל תל אביב המחודשת, אם ננסה לשים בצד את התנהגות האוהדים שלה), אבל בגדול המצב לא טוב. האיכות בליגת העל לא מתרוממת, הנבחרות השונות נמצאות בשפל שלא ידעו שנים וגם הקהל לא נוהר למגרשים. אבל אפשר לשנות את זה. הכלים כבר קיימים.

אם אתם רוצים דוגמא לפוטנציאל שיש כאן, אפשר בהחלט לשים את האצבע על המנהלת. מנהלת ליגת העל בכדורסל, עם כל התחלואים והבעיות שיש בה, הצליחה לעשות כאן מהפכה שיווקית לא קטנה. אז האיכות, כמו שאמרנו, לא משהו, אבל בכל הקשור לשיווק - המגמה בדיוק הפוכה. תשאלו את אנשי ההתאחדות לכדורגל ותבינו. הם ישמחו להקים מנהלת שתעמוד בסטנדרטים של האחות עם הכדור הכתום.

משום מה, את ההצלחה השיווקית הזו, גם אם יחסית, אף אחד לא מינף להצלחה כוללת. מה שלא קיים בענפים רבים אחרים בארץ דווקא קיים בכדורסל הישראלי, אבל אף אחד לא משכיל לעשות בו שימוש. והכוונה כאן היא לא רק למנהלת עצמה וליכולות השיווקיות והניהוליות שלה. היא מדברת גם על הווינר. ליגת ווינר סל.

בואו נעשה לכם כאן סדר מהיר: את משחקי הווינר מפעילה המועצה להסדר ההימורים בספורט, זו שהביאה לנו את הטוטו. ב-2002 יצאו לדרך המשחקים הראשונים בטופס הווינר - משחקים שנועדו להילחם בתופעת ההימורים הבלתי חוקיים. במילים אחרות: המועצה ביקשה להציע למי שמהמר בצורה לא חוקית, את אותה מתכונת ואותם ריגושים במסגרת ממלכתית ומוכרת. ככה, פחות אנשים יחפשו את הריגוש ההוא, האפל והבעייתי.

כחלק מהאפשרויות האלו, סוף סוף הציעה המועצה להסדר ההימורים בספורט אפיקים שבעבר לא היו קיימים: במקום כדורגל, כדורגל ועוד קצת כדורגל, נכנסו לתמונה משחקי הכדורסל ולאחר מכן גם הכדוריד והטניס. כבודם של האחרונים במקומם מונח, אבל הסיפור האמיתי כאן הוא הכדורסל.

במשחק הזה, שכולנו כל כך אוהבים לאהוב, יש כל כך הרבה נתונים, סטטיסטיקות, מספרים ופרטים, שיכולים להפוך בקלות לאפשרויות על טופס הווינר: שלשות, קליעות מהקו, הפרשים, נקודות של שחקן ספציפי - כל דבר שתחשבו עליו. הכדורסל הפך ללהיט בזכות הווינר. את העניין הזה אפשר בקלות לתרגם גם למציאות ולא להשאיר אותו כעובדה מוכחת ומוגמרת רק על גבי הטפסים.

השאלה הגדולה היא: איך? והתשובה: כסף. בשנת 2012 דיווחה המועצה על הכנסות שיא ממשחקי ההימורים הממלכתיים השונים. הסכומים עליהם מדברים הם 1.7 מיליארד שקלים, כאשר באופן מסורתי הווינר תורם הרבה יותר ממחצית ההכנסות האלו. משהו כמו 70 אחוז וצפונה. בערך 75% מהכספים הללו מוקצים להוצאות תפעול ולתשלום הפרסים למנחשים, מה שמשאיר לנו יותר מ-400 מיליון שקלים בשנה להשקעה בספורט הישראלי. וכאן נכנס לתמונה הכדורסל. כאן מופנה הזרקור לאיכות ההולכת ויורדת.

אותם 400 מיליון שקלים מושקעים מידי שנה בחזרה בספורט הישראלי: מתקני אימונים, מגרשים, אצטדיונים וכדומה. מדובר בהשקעה מבורכת, כאשר כל שקל שמופנה לספורט הוא חשוב ומשמעותי, אבל התחושה היא שהוא מושקע לא בכל המקומות הנכונים, ויש הרבה כאלו. הגיע הזמן שנתחיל להפנות את הכסף גם לדברים בעלי אופק ועומק רב שנים, כמו האקדמיה לכדורסל - מוסד מבורך שיכול להצעיד את הענף קדימה.

האקדמיה היא המקום ליצור את אח הדברים שחסרים לנו היום יותר מכל: כישרונות מקומיים, ברמה של כוכבים כמו הנפלד, קטש, שפר ודומיהם. היום, בר טימור הוא אולי כוכב העתיד היחיד שאני יכול לחשוב עליו.

זו רק הצעה אחת מיני רבות שאפשר ליישם בעזרת הכספים שנכנסים אל המועצה דרך טפסי ווינר ליין מדי יום, מדי שבוע ומידי שנה. ועדה מקצועית (כן, עוד אחת. אין מה לעשות, רק כך תבוא הישועה) שתבחן בדיוק כיצד לחלק את הכסף הזה נכון ותדאג לסיוע עבור הכדורסל הישראלי בהיקף שמקבל היום הכדורגל - שידוך במסגרתו 'נולדו' לא מעט אצטדיונים חדשים בשנים האחרונות - תעזור להרים כאן את הרמה.

הלוואי וזה יקרה. כולנו נרוויח מהעניין.