למרות כל רואי השחורות והמפקפקים, שלא נתנו סיכוי, לפרויקט האוהדים של הפועל ת"א, הוא סיים בצורה מוצלחת, את עונתו הראשונה בליגת העל. כידוע, זו קבוצה שהוקמה רק לפני 6 על-ידי אוהדיה, ולא עומדת מאחוריה עירייה שמממנת אותה מכספי הארנונה,או במטרה שתשמש צעצוע לפוליטיקאי, שמחפש פרסום עצמי. היא מנוהלת על ידי אוהדים בצורה נכונה ונבונה, אשר פועלים מאהבה ומקדישים הכל למענה, ולא על ידי עסקנים מושחתים ועושי קומבינות.

הפועל ת"א העפילה לליגת העל בצורה ספורטיבית, בזכות הישגיה, ולא בקומבינות הרגילות של העסקנים. עם כל המחמאות להנהלתה, בנושא אחד היא פישלה בגדול וזה יכול היה להוביל לירידת ליגה: ההתנהלות האיומה בכל הנוגע לשחקנים הזרים, כאשר הקבוצה נותרה תקופה ארוכה עם 2 זרים צעירים בעונתם הראשונה בליגת העל. התנהלות שלא מתאימה לקבוצה בליגת העל, והיא מיוחסת בעיקר לאופיו ולעקשנותו של ארז אדלשטיין.

היא נתנה פייט אדיר ברבע גמר הפלייאוף למכבי ת"א, שתקציבה מוערך ב-20 מיליון דולר. בסיכום 3 המשחקים מכבי ניצחה ב-23 הפרש בסך הכל, למרות יתרון הביתיות שלה. הפועל יכולה היתה לנצח את שלושתם, והיא מרגישה מאוכזבת ובצדק. הפועל פראיירית שלא ניצחה, אבל זה אמור לתת להנהלתה תמריץ לפעול להשבתה לצמרת הכדורסל הישראלי.

בהחלט יש בעיה עם קבוצה קטנה בתוך קהל הפועל, שבשם חופש הביטוי מרשה לעצמה להפר כל נורמה. יש ביניהם אנשים עם טירוף בעיניים, מלאי שנאה, שגורמים לקבוצתם נזק מקצועי, כלכלי ותדמיתי.

לצערי, זה גם קורה בחיי היום יום ולא רק במגרשי הספורט. האנשים הפכו קיצוניים בדעות ובתגובות שלהם. אם אתה מעיר לאדם על התנהגות לא נאותה שלו, אז דוקרים ומכים אותך במקרה הטוב, ובמקרה הרע אתה משלם בחייך.

רק מערכת האכיפה והמשפט יכולה לטפל בזה. הנהלת הקבוצה מוגבלת בסמכותה ובצעדים שהיא יכולה לנקוט.

אני אוהד כדורסל ותיק, מהמעטים שעוד נותרו, שחוויתי את ימי הזוהר של הענף. נכון שכבר שנים רבות הכדורסל נמצא במצב גסיסה כתוצאה ממעשי העסקנים המושחתים, וזה לא קרה רק עכשיו. אבל השנה הזאת הגדישה את הסאה, ולא יכולתי יותר להבליג.

המינוי של שמואל פרנקל ליו"ר המנהלת, הברדק באיגוד הכדורסל, התנהלות העסקנים במהלך שביתת השחקנים והאיומים כלפיהם, ה"מינוי" של שמעון מזרחי ליו"ר האיגוד.

אבי רצון כתב זאת בצורה גלויה לפני שבועיים, על העסקנים המושחתים, ועל "עיתונאים", שהם נערי ליווי של אותם עסקנים. שלא לדבר על חלק מהתקשורת שמסית ומלבה את האש, במקום להוביל פעולה להפחתת האלימות והגזענות באולמות הכדורסל ובספורט הישראלי בכלל.

קבוצת האוהדים של הפועל ת"א היא דבר מרענן ומבורך בכדורסל שלנו. כמות הקהל שהיא הביאה למשחקי חוץ, לאורך כל העונה, הייתה מרשימה. גם במשחקיה הביתיים בראשון לציון, האולם היה מלא, כאשר מכבי ראשל"צ שמשחקת באותו אולם לא מצליחה למלא אותו, מה עוד שמדובר בעיר של רבע מיליון תושבים.

האם בכלל האיגוד, המנהלת והקבוצות עושים מהלכים להבאת קהל לאולמות?

ואגב, קבוצת האוהדים של הפועל ר"ג העפילה לליגה הארצית לאחר משחקי המבחן. מה שעלול להפריע לה הוא, שגם הפועל גבעתיים העפילה לארצית. מה הטעם מבחינה כלכלית-מקצועית, ופוטנציאל קהל, לשתי קבוצות באותה ליגה ומאותו אזור גאוגרפי?

אמש, מכבי ראשון לציון אירחה את הפועל אילת למשחק קריטי, והאולם היה ריק למחצה. הקהל המועט שהגיע היה אדיש, למעט 20 חבר'ה מגוש ד'. להזכיר, ראשון לציון ממומנת על-ידי העירייה ב-4 מיליון שקלים מכספי הארנונה בכל שנה, בנוסף למתקן שהיא לא משלמת עליו דמי שימוש.

ראשון לציון היא עיר של רבע מליון תושבים, שלא מזדהים עם הקבוצות המקומיות בכדורסל ובכדורגל. לאורך כל העונה ראשון לציון לא מילאה את האולם, גם כאשר אירחה את מכבי ת"א. מחירי הכרטיסים מסובסדים, אבל גם זה לא מביא אוהדים לקבוצה. ולמשחקי החוץ בחולון, מגיעים עשרות אוהדים בודדות מראשון לציון.

במקביל לה, גם הפועל ת"א מארחת את משחקיה הביתיים באותו אולם, וההבדל הוא בין שמיים וארץ. הפועל הצליחה למלא את האולם לאורך כל העונה. האווירה במגרש, מבחינה הקהל שמעודד בצורה נפלאה, ודוחף את הקבוצה שלו, היא מרשימה וחמה. למעט קבוצה קטנה בקהל, שמתנהגת בצורה לא נאותה ולא מקובלת.

גם כאשר משווים את המחויבות לקבוצה בין השחקנים של הפועל ת"א לשכירי החרב באילת, שאין להם מחויבות, ורק בנויים על הכישרון שלהם, ההבדל הוא תהומי. בלי תמיכה כלכלית עירונית, הקבוצות האלו לא היו קיימות.

ובלי קהל, אין זכות קיום לספורט.