משחק מספר 3 בין נס ציונה להוד השרון התארך ל-60 דקות ורק עכשיו, עדיין מותש ורעב מאותו ערב, הגעתי אליו. עד שתגיעו לקריאת האייטמון הזה ייתכן שמשחק מספר 4 כבר הסתיים.

הנה כמה דברים שצצים במחשבה אחרי משחק כזה.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, שהשנה מלא עשור לפטירתה, כדאי מאוד לאכול טוב לפני משחק. לבוא מוכן, שבע. רעב רציני שכמותו לא ידעו אפילו בני ישראל במדבר אי-אז בימים תקף אותי במהלך ההארכה השנייה פתאום, ולא הרפה בדקות הבאות. לדעתי, באיזשהו שלב פשוט לא יכולתי לדבר יותר. ולא מעייפות. מרעב. לקח לעתיד לכל מי שניגש לאיזושהי עבודה שאין לה בהכרח סוף מוגדר ותחום בזמן. ולרוע המזל, הסנדביצ'ים בניידת נגמרו מזמן.

שיינית, מיכאל זלמנוביץ'. שחקן מקצה הספסל בהוד השרון. החבוב הצעיר אמנם שיחק כבר בליגה הלאומית בקבוצות אחרות, אבל לא ממש יצא לי לראות אותו. בחמש הדקות וחצי האחרונות של המשחק הוא נשלח פנימה לנוכח ריבוי עבירות ופתאום סוג של וואו קטנטן: תנועות יפות, רעיונות מהנים, מהלכים טובים. אמנם רק 1 מ-4 מהעונשין, אבל זה לא העניין. אם לא העבירות והעייפות של האחרים, ספק אם היינו מגיעים לזלמנוביץ'. ו"לא יאה" אחד לעצמי: פעמיים קראתי לו זלמנסון, אולי מתוך אינסטינקט שמוביל אל עידן ממכבי ת"א. פעמיים תיקנתי, כך שלא יירשם לחובתי "לא יאה". כך או אחרת, אחרת או כך, שחקן מעניין מאוד.

שלישית, הכל פתוח, עוד לא מאוחר: בילאל בן מנס ציונה לא התאמן בכלל למיטב הבנתי בין משחק מספר 2 למשחק מספר 3 אחרי אותה פציעה בברך במהלך ההפסד בהוד השרון. הוא התחמם כמו כולם לפני המשחק, ובסופו של דבר יצא ששיחק 58 דקות, יותר מכל אחד על המגרש. בסוף גם נבחר ל-MVP של המשחק. איך אמר פעם מישהו: אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם בעיניים. מה שכן תתנו הוא קרדיט גדול לשחקן עצמו, ולצוות הרפואי שהכשיר אותו למשחק בטיפולים אינטנסיביים.

קרדיט גדול בהזדמנות זו לאתר 'ספסל' שמסקר את הליגה הלאומית כאילו היא היורוליג לפחות

רביעית, התגובות במהלך ואחרי המשחק המדובר היו שונות ממשחק רגיל, זה ברור. דיברו על המשחק ועל השידור יותר מהרגיל, הגיעו סמסים למכשיר הנשיאותי יותר מהרגיל, ואנשים הראו יותר ויותר תגובות בנוסח: יאאא אולוהיייים! לא להאמין! מה זה? דבר כזה לא ראינו הרבה זמן, נו כבר, מתי זה ייגמר.

והיו כמובן המבטים לשמיים, הצחוקים שהביעו עייפות והשתאות גם יחד והרבה מבטים סחוטים. אנשים נהנו מהרגע, הרגיש שהם חלק ממשהו שלא קורה כל יום, ולפעמים רק פעם בכמה שנים. נדב זילברשטיין, מאמן נס ציונה, בחור די תובעני וקשוח לפרקים, אמר בסיום ששחקנים נהנו לשחק.

לא יודע. אולי. אני, למשל, רק רציתי ללכת הביתה, לשים את זה מאחוריי ולחמם איזה משהו מהיר במיקרו כמו שעושים גברים מבוגרים ורעבים באמצע הלילה, שכבר מזמן לא חסים על הפיגורה.