דברים קורים, דברים מתפרסמים, דברים מתקדמים, דברים מתגלגלים ואני כפיי ארימה, ספק בייאוש: הזמנים אינם כתמול שלשום, ובעיקר אינם פנויים, משל הייתי סר ש. הרמלין הנוסע במסדרונות הנגב המאובקים בפעם ה-731, וסביבו אמריקאים נרגשים ומאובקים לא פחות מצאת החמה ועד (כמעט) צאת הנשמה.

ולפיכך, ובעקבות זאת ועל סמך הדברים, הנה התייחסויות נשיאותיות-פרטיות קצרות לאירועי השעה, היום והרגע. כביכול, כל אחד מהם ראוי לאייטמון מלא בפני עצמו. ברם אולם ואף על פי כן - לא כעת.

ובכן כי כן:

סחור-סחור למכבי ת"א

אני מתקשה להתרגש ממחזורים למיניהם. כשג'מצ'י וגודס וצ'ורה חזרו למכבי ת"א זה לא היה זה. הפלוס הכי גדול בחזרתו הוא כמובן שובו של הסלענג המצוין סחור-סחור אל האייטמונים. מעשית ומקצועית? מחליף לתיישון ג'יימס, כנראה. על פניו, לא רע, בתנאי שלא מכניס את הקבוצה כולה אל מסדרונות נפשו המאובקים. כך או אחרת, אחרת או כך, עצם נוכחותו ודמותו הייחודית הופכים מיידית את מכבי ת"א למעניינת הרבה יותר בהשוואה לקבוצה של העונה שעברה.

העברות בליגת קזינו

המון דיסאינפורמציה בתקשורת. רגע הוא פה, רגע הוא שם, עכשיו ההוא כי זה הלך. חוזר על הצעה ישנה-נושנה שלי שלדעתי תעשה טוב לכולם כולם כל-כולם: שקט תקשורתי מוחלט במשך חודש. שני עמודים בלבד במקום מדור ספורט, ובהם תוצאות בלבד. כן, גם אתרי אינטרנט. חופשה מרוכזת לכל העובדים מלבד תורנים מתחלפים שיישארו במקומותיהם. זה יכול להיות תוצאות של כל ענף ספורט כולל ביפ מזורגג, כמובן, ובלבד שהעיסוק יהיה ספורט. לא מי עבר ומי בדרך, לא מי מועמד ומי רכש את מי. על כל הרכישות והמועמדויות אפשר לדעת בדיעבד. תנו טבלאות וקלעים-מלא של משחקי נבחרות העתודה, תנו קצת WNBA, תנו אתלטיקה, תנו אגרוף מצדי. תנו ספורט קצר ותמציתי נטו, בלי מגפת בלבלת המוח. כל זה לא יקרה, כמובן, מה שלא משנה את דעתי: מקיץ לקיץ אני יותר ויותר צודק.

הפועל ירושלים מתחילה מאוחר

על פניו, מתכון לכישלון. בפועל, מי יודע? כבר ראינו הכל: קבוצה שמקצצת משמעותית את התקציב וזוכה ביורוליג (אולימפיאקוס), קבוצה שטרודה בענייני חוזים כפולים ובתי משפט ומתעלה במשחק על התואר (מכבי חיפה). קבוצות שמוכנות טיפ-טופ לעונה זמן רב לפני הפתיחה ולא מגיעות לכלום (רובן, בעצם).

ככה שגם אם הפועל ירושלים מתחילה מאוחר ועסוקה בעניינים טכניים של החלפת בעלות ושאר ברדקים של יוני-יולי, זה לא אומר כלום. הם ניסו שם כל כך הרבה דברים לאורך השנים, שספק אם עוד דרך חתחתים בואכה התייצבות תגרום רע. מהפועל ירושלים של 2013/14, עם או בלי ארן טלם ואמארה סטודמאייר, כבר אי אפשר להיות מאוכזבים. הדרך היחידה היא למעלה.

דורון שפר ב-NBA

כלומר, גל מקל. לא בהכרח ראינו את זה בא, כאן, בכדורסלע-האתר, אבל מקל נבחר לחביב סיפרה בזמנו בזכות כמה וכמה (וכמה!) נתונים מרשימים. אחד מהם הוא קור הרוח שמאפיין אותו בדרך כלל ועבד גם עבור שפר בזמנו. הדיבור, הטונים, העיניים, הרקע – הכל דומה מאוד. מקל רצה הרבה-הרבה יותר, שפר פחות, ולכן גל שם ודורון לא הגיע. כלי התקשורת דיווחו על הישראלי השני ב-NBA, אבל כמובן שכולם פקששו ולא שמו את הדגש הנכון: ממתי מדווחים ומבליטים את סגנו של בר כוכבא? לא עדיף להציג את מקל כחביב הסיפרה הישראלי הראשון שעשה זאת?

ההתפרקות של בוסטון

כלומר, העזיבה של דמויות המפתח. מרגש, מעורר את הבלוטות, את המחשבות, את הכרת התודה, את ההבנה מהו ספורט במיטבו ואיך אמורים להיפרד מגיבורי תרבות. דוק ריברס, קווין גארנט, פול פירס. במיוחד האחרון. אנשים שעשו דברים גדולים למען העיר והקבוצה, וקיבלו מהם בחזרה את כל מה שאפשר היה להעניק. תיק-תק, השעון מתקדם ובקרוב יישארו רק זיכרונות וקטעי וידיאו ואירועי לוח העונה החדשה יכבשו את מלוא תשומת הלב. מה יש להגיד, אין כמו ספורט.

לא קשור לכלום, אבל תמיד צילום-צילום

שלונ"צ בשלב זה.