עוד קצת יותר מחודש. ואליפות אירופה נגמרה. וספרד אכזבה. ויש עוד קצת יותר מחודש. כבר כתבתי את זה. סוג של קריז. אז אני אכתוב. והזמן יעבור. רק קצת יותר מחודש.

והאייטמון של היום יעסוק באחד הבתים החמים לאורך ההיסטוריה, וכנראה שגם השנה, כשהוא מכיל את המאבק על המקום השני במזרח – Central Divison.

שיקאגו

הצטרפו: מייק דאנליבי, נאזר מוחמד (FREE), אריק מרפי וטוני סנל (ROOKIES).

עזבו: מרקו בלינלי ונייט רובינסון (FREE).

מה זה אומר? זה נראה כמו הפסד בנקודות: קריפטונייט ובלינלי היו שחקנים משלימים חשובים בבולס של השנה שעברה, לעומת מייק דאנליבי ונאזר מוחמד – שלא שינו אף פעם שום דבר בשום מקום. למה בנקודות? כי מרקו בלינלי הוא לא שחקן שהפסד שלו יכול להיחשב כנוק אאוט, ונייט רובינסון, עם כל הכבוד (ויש כבוד), הוא בסופו של יום נייט רובינסון ולא יותר מזה: שחקן טוב, עם ימים גדולים, שחושב שהוא ענק (וזה פוגע בו בערך ברמה שזה גם עוזר לו); והבולס היא קבוצה מספיק עמוקה כדי להסתפק בדאנליבי ומוחמד כדי לסגור את החור פחות או יותר. אז למה בכל זאת זה רק נראה כמו הפסד? כי ברשימה למעלה של מי בא ומי הלך חסר שם אחד חשוב. מאוד חשוב. את העונה שעברה העבירו אוהדי הבולס בציפייה שיחזור לשחק (ולו רק לפלייאוף) ויסחוף את 'עיר הרוחות' למלחמה צודקת נגד מיאמי במזרח.

דריק רוז, ה-MVP הצעיר אי פעם או-טו-טו בן 25, יחזור לשחק כבר בטרום העונה, כשהמשחק הראשון הוא נגד אינדיאנה, היריבה האמיתית של שיקאגו העונה – סמלי; וביום הולדתו ה-25. בכל מקרה – לא קרה הרבה לטובת שיקאגו הקיץ בתחום ההעברות, אבל ההחלמה של רוז הקיץ, אחרי ההחלטה המאכזבת כל כך שלו לא לשחק בפלייאוף 2013, היא אולי האירוע המשמעותי של הקיץ לגבי כל קבוצה שהיא. אם רוז יחזור בכוח מלא – הוא יכול להיות משמעותי יותר לבולס מאשר התוספת של הווארד לרוקטס או איגודאלה לווריירס.

מה יצא מזה? הלב רוצה לכתוב אליפות. השכל מזכיר את לברון, פול ג'ורג', כריס פול ודוראנט. התשובה שלי לשניהם: תהיה עונה גדולה בשיקאגו. כזו שחשבו כבר 3 שנים שעומדת לבוא. שיקאגו הוכיחה בפלייאוף השנה, כשהיא היתה מוכת פציעות, שיש בקבוצה הזו לב ענק. השנה כולה תוכרע עבור הבולס במשחק מס' 7 נגד אינדיאנה, ואם ירצה דריק רוז, אז אחר כך במשחק מס' 7 נגד מיאמי. אבל שם זה יגמר.

אינדיאנה

הצטרפו: לואיס סקולה (TRADE), כריס קופלנד, רון הווארד, דונאלד סלואן, דארנל ג'קסון וסי ג'יי ווטסון (FREE), סולומון היל (ROOKIES).

עזבו: ג'ראלד גרין ומיילס פלאמלי (TRADE) טיילר הנסבורו, די ג'יי אוגוסטין וג'ף פנדרגרף (FREE).

מה זה אומר? ככה צריך להיראות קיץ של כל קבוצה. בפייסרס השנה יש רוסטר שמאפשר כמה חמישיות שונות על המגרש – וכולן נראות חזקות ומתאימות. על הבנייה המחושבת שנעשתה שם הקיץ מגיעה להנהלה של אינדיאנה טפיחה על השכם: במקום טיילר הנסברו (מוכשר, אבל מאוד רך) הביאו את לואיס סקולה, שיחזק עם משחק הפיק אנד רול המשובח שלו את העמדה מס' 4 מאחורי דיוויד ווסט (שהשארתו גם היא לא טריוויאלית, ומאוד חשובה לקבוצה), סי ג'יי ווטסון ייגבה את ג'ורג' היל בעמדת הרכז במקום די ג'יי אוגוסטין, וכריס קופלנד ימלא את מקומו של ג'ראלד גרין; מעל כל אלה מרחפת בפייסרס ההבנה שהחזרה של גריינג'ר לרוטציה תספיק כמעט לבדה לשדרג מאוד את עמדת הסווינג מן, שגם ככה לא נראתה חסרה בעונה האחרונה.

לאינדיאנה קרה מה שכל קבוצה חולמת שיקרה לה כשכוכב נפצע – שחקן צעיר ומבטיח נשאב לוואקום שנוצר, ומקיים. פול ג'ורג' קיים בענק (וזכה לפני כמה ימים לחתום על חוזה ענק בתמורה), ואינדיאנה כמעט שניפצה את כל החלומות של מיאמי בפלייאוף האחרון. השנה היא תקווה לעשות את הצעד הקטן הנוסף והכל כך משמעותי בזכות הניהול הנכון, וזה יקרה אם כל החלקים יפלו למקום. בעיקר החלקים שקוראים להם סקולה וגריינג'ר, שמבחינת אגו דווקא מסוגלים לקחת נכון את התפקיד החדש שמייעדים להם בפייסרס של 2013/14.

מה יצא מזה? אינדיאנה התכוננה מעולה בשנה שעברה למאבק במיאמי כאנדר דוג. השנה הם יגיעו לכל משחק כשכולם יודעים כמה הם גדולים. והם יהיו גדולים. רק שמחכה לאינדיאנה פלייאוף הרבה יותר קשה – המזרח של השנה לא דומה למזרח של השנה שעברה. שיקאגו, ברוקלין וניו יורק חולמות על אליפות, ומיאמי לא מדמיינת אפילו שמישהו ייקח ממנה את האפשרות לThree-peat. אינדיאנה תגיע מותשת לגמר המזרח, והלוואי שהם לא יפסידו בו. בשביל שזה יקרה, אני אכתוב את זה שוב, הם צריכים שכל החלקים יפלו למקום.

דטרויט

הצטרפו: ברנדון ג'נינגס (TRADE), צ'ונסי בילאפס, ג'וש סמית' וג'וש הארלסון (FREE), לואיג'י דאטומה, טוני מיטשל, קנטאביוס קולדוול-פופ ופייטון סיווה (ROOKIES).

עזבו: ברנדון נייט, כריס מידלטון, ויאצ'סלב קראבצוב (TRADE), חוזה קלדרון וג'ייסון מאקסיל (FREE).

מה זה אומר? הקיץ הפיסטונס לקחו כמה הימורים, ונכון לעכשיו זה נראה מבטיח: עמדת הרכז נראתה לא רע עם ברנדון נייט בתור העתיד וחוזה קלדרון בתור הקלף הבטוח. שניהם עזבו, ובמקומם הובא לדטרויט אחד הרכזים הצעירים המוכשרים שנראו בליגה בעשור האחרון – ברנדון ג'נינגס; כדי לחזק את ההימור עליו החזירו את צ'ונסי בילאפס, שאמור לשמש לו כמנטור. לפני 10 עונות בדיוק בילאפס לקח את דטרויט כל הדרך לטבעת, ויש לו את הידע להעביר, כך שאם ג'נינגס יקשיב וילמד – זה יכול לעבוד מצוין. ג'ייסון מקסיל, על אף שמדובר בגבוה יעיל, לא יחסר כשג'וש סמית' מצטרף למונרו-את-דראמונד – צמד גבוהים שיכולים תוך שנים מעטות להתייצב במעמד של הצמד הגבוה החזק בליגה להרבה שנים.

מצד שני – עם צעירים כמו עם צעירים YOU NEVER KNOW – ובדטרויט יודעים את זה טוב מאוד אחרי האכזבה שנחלו מווילנואבה, ממנו ציפו להיות אחד מהגדולים ביותר, וזה, כידוע, כבר לא יקרה.

סטנלי שן זהב ברנדי. לא קשור לאייטמון, אבל אין שום סיבה בעולם שלא יופיע פה. יש חוק נגד זה?

מה יצא מזה? מאז 2008 הפיסטונס לא לקחו את הבית שלהם (אחרי שליטה כמעט מוחלטת של 7 שנים), וזה לא יקרה גם השנה. אבל מאז 2009 הפיסטונס לא היו בפלייאוף, ורצף כזה לא זכור בדטרויט בשלושים שנים האחרונות. It's playoff time! אבל כמו שכבר אמרנו – הפלייאוף במזרח השנה יהיה קשוח, ודטרויט תצטרך לעבוד מאוד קשה כדי לעבור אפילו סיבוב אחד. בצד הבהיר של החיים – מונרו-את-דראמונד יחד עם ג'נינגס יכולים להרים שושלת מוצלחת בדטרויט להרבה שנים. לצערם, לא נראה לי שיש לפיסטונס עוד הרבה סבלנות לחוסר הצלחות, כך שאם זה לא יעבוד ודטרויט לא יגיעו לפלייאוף – יש את מי למסור בטרייד בקיץ הבא.

קליבלנד

הצטרפו: אנדרו ביינום, ארל קלארק וג'רט ג'ק (FREE), אנתוני בנט, קריק פליקס וסרגיי קראסב (ROOKIES).

עזבו: עומרי כספי, שון ליווינגסטון, מאריס ספייטס, וויין אלינגטון, קווין ג'ונס, כריס קווין ולוק וולטון (FREE).

מה זה אומר? נראה שאפשר כבר עכשיו להעניק ל-Central Divison את התואר הבית המצטיין של הקיץ. אמנם קשה לי להגיד את זה על קבוצה ששיחררה את כספי (למרות שאחרי שנתיים רעות ומייבשות היא עשתה לו טובה גדולה), אבל קליבלנד שיחררה הקיץ שורה ארוכה של שחקנים שלא הועילו לה יותר מדי (בהנחה שמאריס ספייטס לא יחסר – תיכף נגיע לסוגיית הגבוהים של הקאבס). במקומם הגיעו ארל קלארק שהפתיע לטובה השנה בלייקרס, ג'ארט ג'ק הנהדר, אנתוני בנט (מועמד רציני לרוקי השנה) ואנדרו ביינום (שבאופן הזוי לחלוטין ירוויח השנה יותר מ-12 מיליון דולר, ולא ברור אם יתרום דבר).

בהחלט ניכר שיפור לטובה לעומת שורת העוזבים, ובדיוק במקומות הנכונים כדי לתמוך את השלד הצעיר והחזק שנבנה בקליבלנד בשלוש השנים מאז שלברון עזב: אירווינג-ווייטרס-ג'י-תומפסון-זלר, זה השלד וזו החמישייה בקבוצה שכרגע יש לה את הסגל הצעיר בליגה – ממוצע גילאים של מתחת ל-24 (לשם השוואה, במיאמי הממוצע הוא מעל 30). בנוסף על כל השינויים האלה – אנדרסון ורז'או חוזר מפציעה, ובקליבלנד מקווים שאפשר יהיה להגיד אותו דבר גם על אנדרו ביינום. ורז'או נראה כמו אול סטאר בתחילת העונה הקודמת, לפני שנפצע ופגע בסיכויים של קליבלנד לעשות עונה סבירה. ביינום לא שיחק כמו עצמו כבר למעלה משנה, וגם אם יחזור, ספק אם יראה כמו עצמו מימיו הטובים לצד קובי ופאו בלייקרס. אם רק אחד מהם יחזור ב-80% ממה שהיה בשיאו – בקליבלנד יהיו מרוצים. אם שניהם יחזרו לשיאם (וזה אם ענק) – קליבלנד תהיה כוח משמעותי בעונה הסדירה ובפלייאוף.

מה יצא מזה? ורז'או יהיה מצוין, ביינום יספור את הדולרים על הספסל (או ביציע), קיירי אירווינג יהיה ענק, והקאבלירס יגיעו לפלייאוף סוף סוף (ב-15 השנה האחרונות קליבלנד הצליחה לעלות לפלייאוף רק כשג'יימס היה בקבוצה). לא בטוח אם זה ישמח את האוהדים מאוהיו או לא – אבל הם יפגשו את מיאמי כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף, ויקבלו הזדמנות חד פעמית להשפיל את אויב הציבור מספר אחת של העיר קליבלנד. כמה חבל שזה לא יקרה.

מילווקי

הצטרפו: ברנדון נייט, קארון באטלר, כריס מידלטון ולוק רידנאור (TRADE), קרלוס דלפינו, או.ג'יי. מאיו, גארי ניל, זאזה פאצ'וליה (FREE), יאניס אנטטוקונמפו ונייט וולטרס (ROOKIES).

עזבו: ברנדון ג'נינגס, ויאצ'סלב קראבצוב, לוק מ'בה א-מוטה, ג'יי ג'יי רדיק, איש סמית' (TRADE), סם דלאמברט, מייק דאנליבי ומונטה אליס (FREE), דרו גודן (AMNESTY).

מה זה אומר? כמו שנהוג לומר במצעד הלהיטים של גלגל"צ, מילווקי היא "הירידה הגדולה". אחרי עונה רגילה טובה שנגמרה באיומים לסוויפ על מיאמי (אכן היה סוויפ, רק הפוך, גוטה, הפוך), במילווקי שברו את הכלים ופתחו תחנת רכבת. לא ברור למי ברנדון ג'נינגס עלה שם על העצבים ולמה, אבל הסמל העתידי של הבאקס נשלח לדטרויט, תמורת ברנדון מבטיח אחר (נייט) ועוד שני שחקנים לא משמעותיים. יכול להיות שג'נינגס, שסיים חוזה בשנה שעברה, לא היה מסכים לחתום על חוזה חדש בלי הטרייד, ואם זה כך אז הבאקס יכולים להתנחם בכך שהם הרוויחו משהו מהעזיבה שלו. נייט יצטרך לעלות על כל הציפיות ממנו כדי למלא את החור שג'נינגס משאיר אחריו, ואתם יודעים מה? בעיני הוא עוד מסוגל לעשות את זה.

לגבי תחנת הרכבת החדשה במילווקי: עזבו קלעים (אליס, רדיק, דאנליבי, ג'נינגס) והגיעו קלעים (דלפינו, מאיו, ניל, נייט, באטלר) – אבל זה לא נראה מספיק. הלכו דלאמברט ומב'ה א-מוטה, הגיע פאצ'וליה – גם זה לא נראה מספיק. ובעיקר – הלכו יותר מדי שחקנים חשובים, והגיעו יותר מדי שחקנים מחוץ למערכת.

לא מצאתי את נייט, אז שיעמוד פה פארקר

מה יצא מזה? ככה לא בונים חומה. הבאקס צריכים לשמוח שיש במזרח קבוצות חלשות כמו אורלנדו ופילדלפיה שכנראה יסיימו את העונה עם מאזן גרוע עוד יותר. ובנימה אישית, כולי תקווה שבעונה כזו יתנו במילווקי צ'אנס אמיתי לרוקיס, ולו רק בכדי לשמוע את השדרים האמריקאים נאבקים בשם של היווני אנטטוקונמפו.

עוד חודש בדיוק לתחילת העונה. עוד 2 בתים TO GO. נתראה.