בין מאורעות הימים האחרונים (22 הנקודות של פניני, המשחק הטוב של אליליהו בירושלים, התקרית בין בלו לבלאט ועוד שאר כהנה וכשמה) אני רוצה לספר לכם על שולי העניינים. תרשו לי, כן? בכל זאת, אתר שלי.

וכמו שכל אחד בוכה מאיפה שכואב לו, אני כותב מאיפה שהגוף נמצא. ואחרי שנפלו בזה אחר זה שידורי הלאומית, הנשים, המכללות והבלקנית, הגוף נמצא בתיכונים.

בקיצור, על דניאל דנינו שמעתם?

אם לא, הנה: גארד חמקמק ופתלתל, גאנר בלתי רגיל, שלוקח את הקבוצה שלו לרבע גמר ליגת התיכונים. ביטחון עצמי גבוה, קרדיט בלתי רגיל מצד המאמנים, סיפורים על ילד טוב ומחובר לקרקע שלא נותן לאף אחד לפרק אותו - לא על המגרש ולא בראש.

דנינו הרביץ השבוע 36 נקודות, 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים בשידור חי נגד מטרווסט רעננה. לקח 31 זריקות בסך הכל, ופתח את המשחק עם 1 מ-9 בשמונה הדקות הראשונות. הוא המשיך לזרוק, לסחוף, להלהיב, לדרבן – גם את עצמו וגם את האחרים. והוא מוסר, כן. כלומר, כשהוא מרים את הראש, ישנה אופציה כזו. והוא עושה את זה לא רע בכלל. אגב, המספרים האלה, פלוס-מינוס, יוצאים לו מהידיים כל הזמן.

שחקני ליגת על אפשר לראות ביום בהיר כבר בכתה י' במסגרת הליגה הזו. אם לא תהיה התפתחות מפתיעה לרעה, הוא יהיה שם. למעשה, הוא כבר נרשם, אפילו שיחק קצת. שייך לברק נתניה. לאחרונה במסגרת התייעצויות משפחתיות-קבוצתיות-מקצועיות הוחלט לאפשר לו לשוב למסגרת של התיכונים, יען כי לא פתח שם את העונה.

יצא לי לראות ולשדר אותו מספר פעמים בעונות האחרונות. הוא מוכשר, נראה מהצד כמו חתול רחוב שיכול לספוג משמעת והנדוס מבחוץ, ולשלב אותן בתכונות הטבעיות שלו. יודע לשנות קצב תוך כדי מהלך, מגביר תנועה במפתיע תוך כדי כדרור. ילד-ילד. בגיל הזה הם עדיין ילדים, להבדיל מהילדים בני ה-25 שמספרים לכם עליהם בטלוויזיה.

הכי טוב לו במגרש הפתוח, כמובן. רצים, שועטים, ואת המגרש הקטן בנתניה אפשר לגמוע בארבע שניות. בכלל, כדורסל נערים ונוער מתאפיין באנרגיות עצומות שלא רואים במשחק המסודר והטקטי של הבוגרים. רצים ורצים ורצים, קופצים וקופצים וקופצים, ולקינוח רצים וגם קופצים או מנתרים ודוהרים. העוצמות יוצאות דופן. הוא גם מאוד מודע לעצמו ומוחצן, מסמן בהתמדה תנועות ניצחון קטנות לעצמו, שמופנות לא פחות מזה לחבריו ויריביו ולקהל.

ושוב עולה המחשבה לגבי העתיד. האם בגיל 21, שלב שבו הוא אמור לבלוט בבוגרים בליגת כדורסל מתוקנת, דנינו יוכל לעשות דברים דומים לאלו שהוא עושה כיום בנוער? או שגם אותו יסרסו, יגידו שהוא סוליסט, שכונתי, מגזים ומוגזם, וחייב להסתגל למציאות חדשה? כלומר, כזו שבה יש פועל די-ליג במדים מתחלפים שמרוויח יותר ממנו ולכן, בין השאר, צריך לשחק יותר ממנו, יען מי שהחתים גם צריך להצדיק את ההחתמה.

האם ישנו סיכוי שמאמני העתיד של דנינו יאפשרו לו להיות מי שהוא באמת, ולהסתפק בליטושים ושיופים קלים בלבד בפינות? האם, כמו רביב לימונד, הוא יזכה להכרה ופרגון מלאים רק בגיל 29 ברמת הבוגרים בליגת העל? או שכמו אפיק נסים ואורי יצחקי ירגיש שמקצצים לו בכנפיים, ואולי ימצא דרכון צרפתי להתהדר בו ולעשות קריירה בחו"ל בו יהיה גאנר בן גאנרים בלי נקיפות מצפון?

אם נחיה גם נראה. בינתיים, במעט שנשאר מעונת התיכונים הזו, מומלץ לחפש את ההזדמנות הבאה לראות אותו משחק.