זמן לדווח לעם, כי הטניסלע השבועי קיבל מכה קשה וכבר כחודש שלא התקיים. הסיבה: ימי רביעי שהיו פנויים בעבר כדי לשחק מול השכן, תפוסים כעת יען כי איתי סלע הפלאי וקבוצת הנערים של עירוני רמת גן מקיימים את משחקיהם דווקא ביום הזה. שאר הימים תפוסים מבחינתי או מבחינתו, וכך יוצא שאם פעם היה רק השכן רופס מבין שנינו, כעת גם אני כזה.

בחו"כ!

כך או אחרת, אחרת או כך, ביום רביעי הבא, אומרים האומרים, יש שבוע הפסקה. תרשו לי רגע להרים טלפון לטניס שם, ולהזמין מגרש אם כי לנוכח המזל הרע שלנו יירד ודאי גשם ויהרוס הכל.

תיכף חוזר.

חזרתי. עם קפה. ועם מגרש לשבוע הבא. וגשם בחוץ. ואפור יחסית. יאאא אולוהייים! זה קורה, זה אמיתי.

אוקיי, העברתי 120 גרם על שום-כלום. מה הלאה? בואו נתמקד.

הנערים של רמת גן ניצחו אתמול את הפועל חולון 70:72 במשחק גביע, שהיו בו משהו כמו 120-150 צופים שעשו רעש כמו 400. נשבע לכם, יש פה כדורסל שאין בו שמות כמו וינסנט קאונסיל. לקח לי הרבה מאוד שנים להגיע אליו, אבל הנה, הגעתי. או כמו ששרה פעם "קילר הלוהטת": "עכשיו, אני, עכשיו אני כבר כאן".

חולון לחצו כמעט כל המשחק. זה מרענן, זה מלהיב, זה מאתגר ויוצר בלבולים, פאניקה, בלאגן ואי סדר כללי אצל היריבה. אלא אם היא מאומנת פרפקט ויש לה אוויר לשרוד, וגם אז המשחק יהיה מעניין ומלא תהפוכות מהרגיל.

קשה לצפות מחבר'ה בני 14-15 להיות מאומנים פרפקט, לשלוט בעצבים ולא לאבד כדורים בסיטונות. לרגליים טריות דווקא אפשר לצפות, וזה בדיוק מה שקרה על המגרש: חבורה של טיסנים שמתעופפים מצד לצד, נופלים, קמים, נאבקים, מתמודדים עם טעויות ומתקנים. ושופטים שנתקלים בהרבה יותר מצבים לא חד משמעיים מאשר במשחק רגיל, יותר פוזשנים וזקוקים לריכוז מלא. כדורסל בתיבול אלמנטים מענפים אחרים.

אבל מה – כיף לראות.

ובהזדמנות זו אני קורא, מתוקף מעמדי הרם, לכל מי שקשור לאימון קבוצות נערים ונוער: יש להנהיג יותר שמירות לחץ למיניהן. אם לא למשחקים שלמים, לפחות לחלקים יותר נרחבים. כל כך יותר מעניין ומרתק לראות כדורסל כזה מאשר בידודים ופיקנרול. גם הקהל המנומנם לא יכול להירדם, אפילו אם הוא מנסה.

ואגב מנומנם, שיסבירו לי אחת ולתמיד למה משחקים מתחילים ב-20.30 בליגה לנערים? מה, אין בית ספר למחרת? עד שפה ועד ששם, לפני אחת בלילה הסוסון לא נרדם, ובבוקר אין לחבר'ה האלה כוח לקום מוקדם.

מתוקף מעמדי הרם אני קורא שוב להקדים את שעת המשחקים. 19.00 זה לגמרי בסדר, ואין שום בעיה עם זה.

כמה מלים על הפלאי, שהרי לשם כך התכנסנו. הבחור הולך ומתקדם. עומד כרגע על 1.90 מ', משהו כזה, ומשחק במגוון תפקידים. הכי חשוב, כידוע, שישמור על הבריאות ועל המפרקים ואחר כך נדבר. אבל לקצרי רוח וסבלנות שרוצים לקפוץ ל-2019, נניח, כבר עכשיו, הנה הערכה: הוא לא יהיה 1 ולא יהיה 5. אני מניח שזה יסתיים איפשהו בעמדות 3/4, יו נואו.

מעלותיו נכון להיום? קבוצתי, חכם, מפרגן, רואה משחק, מוריד כדור לרצפה, יד לא רעה בכלל מחצי מרחק ומעלה, אם כי לא לוקח שלשות וגם לא נדרש כרגע. ריבאונדר סביר, שומר לא רע, אם כי לא על גארדים שמנצחים בתחרות ריצה גם את השטן בכבודו ובעצמו. משרה איזשהו שקט, מהווה גורם מאזן בקבוצה. חתיכה חשובה בפאזל.

מגרעותיו נכון לעכשיו? לא אתלטי במיוחד, לא מהיר מאוד, אבל בהחלט נייד. הרגליים לא מספיק זריזות בהגנה. קצת-קצת איטי, אם כי לא ביחס לגובהו. עדיין לא מספיק אגרסיבי, אם כי השתפר בתחום הזה עם הזמן. התנועות לא מספיק חדות ונחושות. מתקשה להביס יריב בכדרור. לא סקורר, וגם לא מחפש להיות. אולי צריך לחפש יותר? זה כבר עניין של דרישות המאמן ושל הרכב השחקנים סביבו, ולא רק אופי. ובכל מקרה, לא כולם נועדו לקלוע 20 נקודות במשחק, יו נואו.

בהתחשב בזה שאני הייתי מאלה שקלעו 20 נקודות במשחק ולא יצא מהם כלום בסופו של דבר (אף שהקמת כדורסלע-האתר וניהולו שקולים בעיניי לנתוני קריירה של 17.6 נקודות ו-6.7 ריבאונדים על פני עשור) – יש לפלאי סיכוי סביר מאוד להצליח יותר ממני. קודם כל, שיגיע. ושיהיה בריא כאמור.

היידה עירוני רמת גן ברבע הגמר נגד ירושלים, וזה יקרה מתישהו במהלך ינואר, מדווחים המדווחים. ירושלים המושלגת, נשמח לבוא בשערייך. אם נחיה, כמובן.

ואם נחיה גם נראה.