הווווווווו מה זה יורוליג? נאנטר, בודיבלניק קייב, הכוכב האדום בלגרד, ז'ילונה גורה, שטרסבורג, לוקומוטיב קובאן, באיירן מינכן, אפילו גלטסראיי. זה יורוליג? צמצמו כבר ל-16 מובחרות-מסורתית וסגרו עניין לשנתיים-שלוש, שאפשר יהיה להבדיל בין הוווווו מה זה יורוליג להוווווו מה זה יורוקאפ. אחר כך נחשוב מחדש.

אמת, יש להיצמד לרוח הזמן, לשינויים במועדונים בליגות השונות באירופה. אבל רק האל הטוב יודע, ובעצם ספק אם גם הוא, איך הופכים את נאנטר וקייב למועדונים שגורמים לך לחשוב: 'וואלה, יש היום משחק יורוליג חזק בין נאנטר לקייב, אולי אפנה לי שעתיים ואצפה. כן, אני ממש חושב שאעשה את זה'.

הלאה והיידה גם יחד, לנושא הבא.

19 שחקנים עברו העונה במכבי אשדוד עוד לפני המחזור ה-10 בליגת קזינו. פציעות, החתמות לא מוצלחות ועוד כהנה וכשמה. אין לי מה להגיד על זה חוץ מדבר אחד: מישהו אולי מנסה להציל את הישבן שלו שם, אבל הצעדים האלה, טלאי על טלאי, בעיקר מבריחים עניין וקהל.

ואגב קהל, הסגל של אשדוד כולל את אור קהל, בוגר מחלקת הנוער של עירוני רמת גן, שחקן נבחרת הנוער האחרונה ושחקן מרכזי בתיכון "בליך" בשנים האחרונות. המאזן שלו: 26 דקות מצטברות בשלושה משחקים. בעוד כמה שנים זה ישתנה ודאי יען האיש בהחלט יכול להיות שחקן מוביל יום אחד, אבל כאן מתחילה הבעיה העיקרית של הכדורסל בישראל: העדפת זרים כמעט עיוורת על פני כישרונות ישראלים. במקום לרוץ עם אור קהל ולבנות אותו בכל מחיר, כולל מעידות, החלקות וטעויות טבעיות שיילקחו בחשבון בשל חוסר ניסיונו, הולכים באשדוד עם זרים ושחקנים מקומיים שלקהל יש פוטנציאל גדול מהם. יש לי תחושה עמומה שאם היו משחקים איתו מהרגע הראשון, השורה התחתונה לא היתה גרועה מהנוכחית. יכול מאוד להיות שאשדוד היו מרוויחים שחקן משופשף יותר למחצית השנייה של העונה, במקום עוד אחד שמתייבש על הספסל ומוחא כפיים לזר התורן, או לישראלי שעבר זמנו.

פיני גרשון מרים את העסק, לא נכחיש זאת. אחרי שניקה עצמו מפליטות פה מיותרות במהלך אליפות אירופה (ודאי חטף על הראשל'ה) ועשה כיוון הגה ומנוע, כיף לשמוע אותו (כולל את הטונים הפדגוגיים כשהוא מכריז: צעדים. עבירה. כולנו ראינו ואין צורך בהכרזה, אבל אפילו כשהוא אומר את המובן מאליו התחושה היא שהוא מבין דברים שאנחנו לא, או יודע מה עומד לקרות במהלך הבא).

להתיישבות שלו ב"יציע העיתונות" יש יתרון גדול. הוא כריזמטי מספיק כדי לנטרל את אנשי הביפ המיותר היושבים סביבו, ואנחנו מקבלים יותר ויותר תוכניות שאייטמים של כדורסל עומדים במרכזן (או כך נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא).

הדאגה היחידה היא, שגם החבר גרשון ילך בדרך כל קודמיו ויהפוך מאיש כדורסל נטו לאחד שיודע כל, מדבר על הכל וחושב שהוא מצוי בכל. למעשה, הוא כבר בדרך לשם מדסקס את ענייני אלי טביב ושקוע בהם עד צוואר. חבל.

כך או אחרת, אחרת או כך, בתוכנית האחרונה של היציע התלבש הרב בגרשוניות טיפוסית על שמואל פרנקל, מנכ"ל מנהלת ליגת העל, שנראה מעט כפוף ומכונס בעצמו נוכח המתקפה, ואולי לנוכח השעה המאוחרת (גם את ההוא מהביפ, לו היה מגיע להתארח בתוכנית, הייתם משבצים כאייטם כמעט אחרון בשעה חצות וחצי?). היה מהנה לצפייה, נתקשה להכחיש.

בהמשך, או שמא לפני כן, פנה הגרשוני לשני אנשי הביפ סביבו והטיח בהם כי הם-הם אלו שצריכים להוביל קבוצה מעמדה ניהולית-מקצועית במקום לשבת באולפן תמורת שקל וחצי ולשאול למה, כמה ומדוע.

ואני חושב: הפועל שוב הפסידה.

לא, בעצם מה שאני חושב הוא: רגע, זה לא אותו גרשון שניסה לקחת את הפועל חולון קדימה מהעמדה הזו בדיוק, ופרש צ'יק-צ'אקה למען אותם אולפנים מוגנים ומגוננים?

והנה גם שקל וחצי על מכבי ת"א נגד קובאן: ישבתי, ראיתי, צפיתי. פעם עניין שבשגרה, והיום לא עניין של מה בכך. למען האמת, אם רעיית הנשיא העיייפה היתה נעתרת להצעתי לסור לבית הקולנוע הסמוך, הייתי שם איקס על המשחק הזה בקלות. והיות שלא הסתייע, ישבתי לראות בנוחות, נינוחות ונוחיות עם הפלאי בסלון הבית. משהו כמו 4 מטר פרושים על שתי ספות.

נוחות-נינוחות-נוחיות אומר, אגב, שמצטרפים שלוש דקות בכל המשחק, ומפסידים עוד שתי דקות מפתיחת הרבע השלישי ודקה וחצי נוספת ברבע הרביעי. והכל בסדר, איכשהו. בגיל 24 זה עבד אחרת.

היו כמה דקות לא רעות בכלל, רובן במעורבות של אינגלס או בלו. ובכל זאת, העובדה שדייויד בלו, בגיל 33 פלוס ואחרי שלא שיחק עונה שלמה, הוא עדיין אחד שקשה מאוד לצעוד בלעדיו, לא מסייעת לי לחבב את הקבוצה הזו יותר. את בלו אני רואה מ-2002.

ומצד שני, ההיכל מלא והקטע המסחרי משגשג, מן הסתם. אף פעם לא הבנתי אוהדים, ואני ממשיך לא להבין אותם גם עכשיו. אם כולם שם מתלהבים ונהנים מהחיים מול קבוצה כל כך בינונית, אני יכול לחשוב על שלוש אפשרויות: או שכולם מעדיפים לעצום עיניים, או שהם לא מבינים מהחיים שלהם, או שאני טועה ומכבי ת"א מאתגרת, מרתקת, נוגעת ללב ומציתה את הדמיון שמתבקש לאייש את כל הכסאות ביציעים.

אקח אחריות ואקבע כי ייתכן שנפלה עלי העלטה, יען כבר שנתיים שאני לא מצליח לחבר שתי פסקאות חיוביות על הקבוצה הזו.