אם המשחק בין מכבי חיפה להפועל ירושלים היה נערך בענף ההוא שאין לנקוב בשמו, היו אולי מכנים אותו "משחק העונה". בליגה שלנו אפשר לכנות משחק בין שתיים מהקבוצות היותר טובות בליגה בשם "משחק עונת החורף" - כי אצלנו באביב יש משחקי עונה חשובים באמת (סדרות פלייאוף, יו נואו). לפני חודש-חודשיים שתי הקבוצות היו במצב הפוך - חיפה הייתה בעיצומה של ריצת נצחונות שוברת שיאים, ואילו ירושלים נטולת אליהו עדיין חיפשה את עצמה. בצהריים נעימים-יחסית-לתקופה של יום שישי, הגיעה דווקא ירושלים כקבוצה החזקה בליגה, בעוד חיפה הפצועה ניסתה למצוא ניצחון שיוציא אותה מרצף של שלושה הפסדי ליגה.

המשחק עצמו, מול היכל רוממה מלא כמעט לחלוטין בתצוגת קהל מרשימה, הביא לידי ביטוי את הניגודים בין הקבוצות. ירושלים ניצלה את העומק שלה כאשר מרבית מ-9 שחקני הרוטציה שלה עלו על לוח הסטטיסטיקה כבר במחצית הראשונה, לעומת 4 קלעים בלבד בחיפה. בהיעדר מורן רוט והמסירות שלו, לחיפה היו שני מהלכים שחזרו על עצמם שוב ושוב: באחד דונטה סמית' חודר לסל ומסיים בסחיטת עבירה ו/או סל (סמית' סחט 11 עבירות והגיע 13 פעמים לקו); בשני דונטה סמית' חודר לסל ונתקל בחומה ירושלמית. הבעיה מבחינת חיפה היא שלא היה מספיק ריווח במהלכים הללו. שחקני הפנים של חיפה לא פינו את השטח לסמית' - שכידוע מסוגל לקחת כל שחקן בליגה בכדרור לתוך הסל - וכך נוצר מצב שבו סמית' נתקל בקיר של ממש (גם אם עידו קיר-בטון לובש כבר מזמן ירוק). קצת מאכזב שיבזורי ורייס לא ניצלו מספיק את העובדה שההגנה של ירושלים מתכווצת על סמית', למעט דקות טובות לפרקי זמן מסוימים של כל אחד מהם.

מי שהרשים מאוד הוא אלכס צ'וברביץ', שניצל את 20 הדקות שקיבל והנפיק תוצרת של 6 ריבאונדים, 4 חסימות ומדד פלוס-מינוס של פלוס 8. אלכס עדיין נראה בוסר בחלק ההתקפי, אך בצד ההגנתי הוא השתפר משמעותית והקבוצה כולה ניזונה מההתלהבות שיוצרים המהלכים שלו. שם המשחק במקרה שלו הוא יציבות, יען כי זוהי הפעם השנייה בלבד העונה שהוא מקבל מספר דו-ספרתי של דקות במשחק ליגה.

בירושלים התבססו פחות על חדירות-כוח ויותר על קליעה מחצי מרחק ומתפרצות. חמישייה של קיצ'ן-הלפרין-דופרי-אליהו-דאנקן מכילה 4 קלעי שלוש פוטנציאליים ומסוגלת לרוץ מהר מאוד להתקפה, כפי שעשתה לא מעט בשישי. קיצ'ן, כשמו כן הוא, הוא מטבח-שף המכיל כלים מגוונים מאוד. העובדה שהוא אינו בהכרח רושם מספרים גבוהים בנקודות גורמת להתעלמות מסוימת מהתרומה שלו - אך בפועל בשאר הקטגוריות הוא אינו נופל מדונטה סמית', למשל. בשישי היו לו 14 נק', 11 ריב', 7 אס', 4 חט' ו-9 סחיטות עבירות, וניהול משחק שגורם לתהות האם הוא למעשה הרכז הטוב בארץ (חבל שמורן רוט לא היה כשיר להתמודד עם טענה זו).

מעניין מאוד לעקוב אחרי ליאור אליהו במשחק מסוג זה, ללא ספק הלחם והחמאה שלו. אליהו עדיין מתבסס באופן כמעט מוחלט על השלכת פירות הדר למיניהם מטווח של חצי מרחק ומטה מהסל ביעילות מרשימה. כשמכבי ת"א שיחררה אותו, הדעות היו חלוקות האם המהלך היה נכון או לא. לצד העיסוק בהשלכות המהלך על הצביון הישראלי של הקבוצה, ישנו גם עניין מקצועי ובבסיסו ההערכה שאליהו בליגה שלנו הוא כנראה אחד הכלים ההתקפיים המשמעותיים ביותר. בעונה שעברה, גם כשהיכולת שלו ביורוליג הייתה פחות טובה (גם עקב פחות הזדמנויות לשחק), בליגה הוא המשיך להיות פקטור והגדיל לעשות כשבשבעת משחקי הפלייאוף הוא היה שני בקבוצה בנקודות ובמדד. הויתור על אליהו אינו רק גורע במשהו מהצביון הישראלי של הצהובים - הוא מסמן גם סוג של הורדת הילוך משמעותית ומודעת כלפי הליגה עצמה. הזוכה הגדולה היא ירושלים, שבהרכב הנוכחי אמורה להתמודד על האליפות השנה.

שי

כבוד הנשיא,

לפני מספר שעות חזרתי מאוכזב מן המשחק מול הפועל ירושלים. אחרי הכל, גם בהרכב חסר לא נעים להפסיד ובטח כאשר המאזן והמצב בטבלה מתחילים להיות לא נעימים. כפית הסוכר (ויש לומר שהייתה זו כפית גדושה מעל ומעבר) שהמתיקה את ההפסד המעיק, היתה הופעה מדהימה של אלכס צ'וברביץ' בהגנה. עשרים משחקים מייבש אותו פרנקו על הספסל. שלוש דקות כאן, חמש דקות שם. הוא לא סומך על אלכס ולא מאמין בו ועידו, קוקיה, רנדל ואופייבו עושים מלאכתם נאמנה. היום, בהעדרו של רנדל ובלחץ ההרכב הגבוה שהעלה גרינברג, נשלף אלכס מן הנפתלין ונתן תצוגת הגנה של איש אחד, כמוה לא ראיתי כבר מספר שנים.

זה לא רק ארבע חסימות, שתי חטיפות וששה כדורים חוזרים ב-20 דקות בלבד (ואני בטוח שהסטטיסטיקה לא מדייקת). ראית את האימה על פני שחקני ירושלים החודרים לסל. ההגנה של אלכס תקעה לירושלמים התקפה אחרי התקפה והובילה אותם להעיף כדורים לחוץ, לקחת זריקות רעות, למסור לשחקני חיפה, או סתם לאיבודים בגין 24 שניות. האיש היה בכל מקום ועבד כמו תמנון. חמש חסימות הן נקודה אוטומטית. במקרה זה, נדמה לי שאפשר להסתפק בארבע (ואם לא, אתה תמיד מוזמן לראות את השידור החוזר ולחפש את הגג שגזלו ממנו אנשי הסטטיסטיקה, ההנאה מובטחת).

אביעד