מספר מחשבות ותובנות בעקבות המשחק בין פאו למכבי באואקה, משחק בו ישב אי שם במרומי היציע אוהד אחד חצוי באהבתו, אני, אם אינני טועה. אין כאן סדר הגיוני כלשהו, מה שעלה לראש ירד לכתב וזה מה שיצא:
דבר ראשון ששמתי לב אליו זה שהכפר האולימפי נראה מוזנח, שומם, עצוב ועזוב. שטח נרחב עם אצטדיוני ענק ותחנת רכבת שכמעט ואין בהם צורך, בטח לא באותו סדר גודל שהיה שם לפני עשר שנים.
הדבר הבא היה ללא ספק בנייתו המסורבלת של אואקה. רבאק, בנו את האולם מלבני ולכן נוצרו ביציע פינות שמהן אי אפשר לראות את המגרש, אלא אם ממש מתאמצים. אחרי הביקור באואקה אני עמוס תשבחות להיכל נוקיה, הפשוט, המובן, עם 10 כניסות בלבד, כולן במפלס אחד ויציעים עם תצפית ישירה. יציעים במגרש כדורסל צריכים להיות אובליים או לא להיות בכלל.
כבוד הנשיא הזכיר כמה וכמה (וכמה!) פעמים את חוסר הרצינות של התקשורת היוונית, שבמשך 5 שנים שיחק שם אינגרם ורק כשהגיע לכאן הוא חזר להיות אנקראם, כמו שהוא באמת. לדעתי זה בגלל המבטא שלהם והגאווה הלאומית שלא מוכנים להשתנות ולהתקפל אל מול שפות זרות. רוצה להיות אנקראם? לך הביתה לאמריקה. משחק אצלנו ביוון? תהיה אינגרם ותשתוק. גם את אייסי לואו הם מכנים פשוט לא. או לו.
בעל הכינוי טנק דאנק צריך להצטרף לקבוצה הירוקה ולאחיו התאומים מאצ'יוליס ובראמוס השועטים ודורסים כל מי שנקרה בדרכם.
הכותש: מכבי ופאו? הייתי פה, הייתי גם שם
הניצחון בחצי גמר הגביע היווני מול אולימפיאקוס הוכיח שאם משחקים כדורסל ולא מיידים בלוקים מחוץ לקשת, אפשר לקלוע יותר מ-55 נקודות בבית ולנצח את אלופת אירופה.
יש להם באואקה חנות מוצרים של הקבוצה, שלפי אתר האינטרנט שלה, זאת חנות לא קטנה בכלל והומה אדם. בפועל, החנות היא בסדר גודל של פיצוציה או קצת יותר והמוכרת הייתה מאושרת שסוף-סוף מישהו בא לקנות משהו (בגד לילד וחולצה לאבא שלו, אם שאלתם).
פעם ירדו עלי שני אוהדים ירוקים שאמרו שאוהדי מכבי לא יודעים להרעיש ולכן הם צריכים תופים, בניגוד אליהם שמרעישים עם הגרון. יש להם שם מישהו עם תוף באמצע היציע שמחזק את הרעש ומכתיב את הקצב. הלך היתרון שלהם על פני.
גיליתי גם שאוהדי פאו הולכים לפני סוף המשחק כשנמאס להם, ממש כמו אצלנו בנוקיה. הבנתי שלהיות שם כשהאולם מלא זאת חוויה מעולם אחר ושאם נוסעים עם חבר או שותף, החוויה חיובית עוד יותר.
או במילים אחרות, מישהו רוצה לחבור אליי לדרבי היווני בעונה הבאה?
