שלומות,

בהמשך לאייטמון שהופיע בלינק "כל מלה בסלע" בענייני קומבו פרשנים למיניהם.

קריירת הפרשנות של צביקה שרף דומה לקריירת האימון שלו. צעד קדימה, שניים אחורה סקובידו, או השד יודע.

יום אחד מאמן מכבי ונבחרת חמור סבר, יום אחד מאמן איזו אליצור ירושלים ומתנ"ס צהלה, שוב מאמן מכבי ונבחרת ושוב שפיץ לגבה.

אותו דבר: יום אחד יציע העיתונות/פרשן יורוליג/חמישיות, יום אחד טור קלוש ב-ONE (המשך המשפט צונזר מטעמים קולגיאליים כאלה ואחרים, העם ייאלץ לשאת ולהבין זאת).

"הוא אוטוריטה אבל לא מבריק", אמר פעם דדו על חיים בר לב ואולי הוא התכוון לצביקה שרף. כולם רוצים שיהיה מועמד לכל דבר מאימון עד מנכ''לות, וגם איזה מיניסטר בכיר, אבל אף אחד לא רוצה שיזכה. העיקר שיהיה תמיד בהיכון, אולי כי יודעים שהוא תמיד יהיה שם בשבילנו.

אני מתחבר מאוד לדברים שכתבת בעניין רון קופמן. הוא מפרשן פוטבול, כדוריד, כדורסל, שלא לדבר על ענייני עסקונה ופוליטיקה. הוא בעצם לא מפרשן, הוא בעצם הצופה הישראלי שיושב על הכורסה ויש לו דעה על הכל, רק שהספה שלו נמצאת באולפן.

אני רואה לפעמים את ירון טלפז ואת אביב לביא מדוושים להם ברחבי הכרך, שעדיין לא החליט אם הוא סאונה רטובה או סאונה יבשה, או מה שאנו מכנים תל אביב. ותהיתי לעצמי אם אראה פעם את הנשיא מדווש לו כך ואז נזכרתי שהמוטו הוא נוחות ונינוחות. ונוחות זה לא. יען כי תשאלו את חלציו האורגניים של אביב לביא, ונינוחות זה בטח לא. הרכב הנשיאותי אין דומה לכוחות הסוס שלו, וכל גלגל זה ירך של מייק מיצ'ל עליו השלום. אך תהיתי מה לא היה טוב להם? פרשנות כדורסל זה עבודת סטודנט שהם פרשו להם פתאום כנפיים לדבר האמיתי?.

האם לא יתכן שיום אחד יישב עפר שלח באיזו פגישת פיוס עם הטורקים שלצידו נתניהו, וממול יושב ארדואן, המתח גובר ואין פריצת דרך. ולפתע יאמר שלח לארדואן: "זוכר את היכל התרבוש . . . איזה ימים . . . גם זימברתם אותנו כהוגן כל שנה, וגם היינו נהנים מזה. אין כמו היכל התרבוש! ותר קצת, בחייאת". וארדואן ימחה את דמעותיו ויאמר: "צודק, כבר חטפתם את מה שמגיע לכם. אין כמו היכל התרבוש". לפתע יקומו נתניהו וארדואן, ילחצו ידיים וכולם יעמדו מסביב וימחאו וכף וימחו דמעה. כן, הכל התחיל בעקבות הכדורסל. לא שווה?

משה שוורדי