שבוע שלם פמפמו לנו כלי התקשורת השונים על משחק העונה ההולך וקרב בין הפועל ירושלים המתחדשת למכבי תל אביב הישנה והטובה. אכן, מן הראוי הוא שהכדורסל יקבל לשם שינוי יחס מועדף ורציני ועמודים יוקדשו גם לפרי-גיים. היה נפלא לראות אתמול את מהדורת החדשות פותחת בכדורסל ורק אז פונה לראיין את מאמני הפועל תל אביב ומכבי חיפה מהענף ההוא (לפחות חיפה ניצחה, אבל בראשון הקרוב יהיה המפגש האמיתי בין שני המועדונים, ברוממה).

כל זה טוב ויפה ונכון, אלא שבלהט הכתיבה והדיבור על משחק העונה מחקו טובי פרשנינו ושדרינו את מכבי חיפה, אלופת מדינה גאה ומכהנת לטובת כל מי ששכח, מתמונת המאבק על התואר והכדורסל המוצלח. ברגע ששתי היריבות הוותיקות התייצבו לקרב הענקים (ירושלים כבר שנים עושה קולות ומבטיחה, אבל מתקשה לקיים), מיהרו כולם להכריז כי זוהי יריית הפתיחה למשחקי הגמר.

הן הפועל ירושלים והן מכבי תל אביב הן טוענות טובות וראויות לכתר ולשם שינוי באמת יש תחושה של פייט אמיתי, אבל מאבק הוא ממש לא דו-ראשי ולא נגמר על כביש מספר 1, שכן מעל שתי הטוענות לכתר, יש גם אלופה מכהנת והיא חיה, בועטת ומשחקת יופי של כדורסל (לפחות כשכל שחקניה מצוידים בברכיים שלמות). חיפה אמנם הודחה מהיורוקאפ באופן טראגי ואכזרי, אך אל לנו לשכוח שהובסה במשחקי החוץ מול נימברוק וסיינה עם זר חסר (אופייבו גמר את העונה והנינג לא הורשה להירשם במקומו) וניצחה את נימבורק ברוממה ללא מורן רוט. סביר להניח שאלמלא נעדרו, היה הניצחון גבוה בשלוש-ארבע נקודות, וכל אחד מן ההפסדים היה קטן בארבע-חמש נקודות, מה שהיה שולח את חיפה למפגש עם קאזאן החזקה בשלב הבא.

גם הגרלה מעט סימפטית יותר לא הייתה מזיקה לחיפה שהיתה יכולה להתקדם לפחות כמו ירושלים, אם לא למעלה מכך. ומה לגבי הליגה אתם שואלים? גם כאן, למעט מכת פציעות, שפגשה את חיפה בזמן הכי לא נכון (משחקים מול מכבי והפועל תל אביב ומול ירושלים), הקבוצה דוהרת בקצב כמעט מושלם כל העונה. לא נרחיב את הדיבור אודות דונטה סמית' האלילי ובראיין רנדל האגדי, שכן מעצם חביבותם הם נערצים על בני ובנות האתר, אך גם רוט, דוגי, רייס, עידו ואלכס נותנים יופי של עונה ואפילו קוביאן המושמץ עושה דברים יפים מול הקבוצות הפחות פיזיות ואתלטיות של ליגת קזינו.

לאחר המשחק החד צדדי אתמול שהחזיר את הסדר על כנו (עם כל הכבוד לירושלים ויש לי לא מעט כבוד לפרויקט שלהם השנה - מכבי תל אביב עדין עולה עליהם ויש גבול לניצחונות הדחוקים והממוזלים) הולך ונעשה ברור שירושלים צריכה לא רק להסתכל קדימה ולחשוב איך היא מנצחת את הצהובים, אלא גם להסתכל אחורה ולחשוב איך היא לא נותנת לירוקים מן הכרמל לעבור אותה. אגב, חיפה של השנה היא כל מה שירושלים מתיימרת להיות ולא מצליחה: קבוצה בה משחקים ישראלים תפקיד מרכזי ושחקנים ישראלים צעירים וצעירים פחות פורחים ומשגשגים.

רק לפני עשרה חודשים חזו עיניי בסדרה אפית בין חיפה לאילת, שהיתה תעודת כבוד לכדורסל הישראלי. נדמה לכם שאתם מחכים לשני משחקי הגמר בין תל אביב וירושלים? עזבו את כביש מספר 1 וצאו ממדינת חדרה-גדרה. הסדרה בין חיפה לירושלים תהיה הרבה יותר טובה (יותר שקול והרבה יותר ארוך) ואל תוציאו מכלל אפשרות גמר שישחזר את זה של השנה שעברה בין חיפה לתל אביב.

אחרי הכל, ועם כל הכבוד וההערכה לקבוצה המקסימה של גרינברג, מישהו מכם מוכן להמר נגד דונטה סמית' האדיר? את התשובה לשאלה תקבלו בעוד שבועיים, במשחק העונה האמיתי במלחה. אני מהמר על חיפה.