אברהם הופמן, יליד 1938, הוא איש יקר. הכרתי אותו כשהייתי רכז הסטטיסטיקה ואחר כך עורך התוכנית "צעד וחצי" בגל"צ, ולמעשה גייסתי אותו אז (סוף השמונים) לצוות הפרשנים של התוכנית. כתושב ראשון לציון הוא שידר רוב הזמן ממשחקי מכבי ראשל"צ ופה ושם נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, גם מהאולם בחולון. יען כי תושב ראשל"צ הוא, ולא רציתי לתזז אותו בדרכים משל היה צעיר בן 22.
איש יקר הוא הופמן. קולו הצרוד במיוחד היה נעים לי מאוד כמאזין, שעה שניתח את תכונותיהם של מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, ריצ'י רלפורד, מייקל קנדי, רוני בוסאני ושאר שחקני ראשון לציון באותם זמנים.
לימים, ב-2005, לקראת פרסום "היכל התהילה" בהוצאת מודן וקיום הערב המכובד במיוחד בקיבוץ געש, הוזמן גם הופמן שנבחר במקום ה-42 בכל הזמנים על ידי 170 שועי עולם מקומיים.
עם 54 הופעות בנבחרת ישראל ו-223 משחקים בליגת קזינו, הופמן היה מראשוני הקלעים המובחרים של הכדורסל הישראלי. אומרים היה צלף-צלף, אומרים. החל את דרכו במכבי ירושלים ושיחק שם שש עונות. ב-1963 הגיע למכבי ת"א וגם בה שיחק שש עונות. היה שותף לעלייה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע ולגמר הכפול נגד איניס וארזה.
ונס בדאלונה? זה הוא. כלומר, גם הוא. הטוענים טוענים, שהיה לו חלק מרכזי ביכולת של מכבי ת"א לקום מהתבוסה ב-32 הפרש ולעמוד על הרגליים מחדש, לקראת הגומלין והנס. האיש שיחק בארבע אליפויות אירופה, הרביץ פעם 24 נקודות נגד ריאל מדריד. דפק פעם 27 נקודות עם נבחרת ישראל בהפסד ליוגוסלביה בבלגרד. אל תראו אותו ככה. אני אומר לכם באופן הכי פשוט וברור שאפשר: האיש יקר.
אחרי שפרש עבר לאימון ולחינוך גופני במכללה למינהל בירושלים.
זוהי תרומתו הצנועה של כדורסלע-האתר למען הנצחת פועלם של גדולי הגדולים, למען לא יישכחו לעולם. ואכן כי כן, נתקשה מאוד להכחיש זאת, כבוד גדול הוא לנו להקדיש ערך לאברהם הופמן.