אחד המאמנים המוערכים ביותר בביצת הכדורסל המקומית. נדיר למצוא מאמן שנמצא בקונצנזוס חיובי רחב כמו זה שמתקיים במקרה של חרוש: כל מי שמכיר אותו יגיד עליו רק מילים טובות, ויאשר כי מדובר באיש ספר חביב על הבריות, נאור כמתן. שחלק אף ירחיקו לכת ויאמרו גם מקסים כקרופאצ'ב.

בחור יסודי, חרוש. תמיד נראה שליו ורגוע – מילות תואר די חריגות בנוף המאמנים. מי שהתאמן תחתיו מציין בדרך-כלל את יחסי האנוש המעולים שלו ואת התקשורת המצוינת עם שחקניו. אימן בהצלחה שנים רבות את הפועל ירושלים, והתבשל מספר עונות בתפקיד עוזר המאמן במכבי תל-אביב, כהכנה לדבר האמיתי.

קיבל את המושכות כדי לבצע דיו-הויסה בעונת 1998/99, אבל הפסדים וכדורסל לא מחובר הביאו לפיטוריו די במיידי. מי שהתמנה במקומו היה רבי פנחס הגרשוני, והשאר, כמו שאומרים, היסטריה.

בין הישגיו הגדולים ניתן למנות מקום שני באליפות אירופה ב-2000 עם נבחרת העתודה, וחצי גמר גביע ספורטה ז"ל עם הפועל ירושלים. למרות הצלחותיו הגדולות עם הנבחרות הצעירות למיניהן, הוא לא זכה להיות מאמן נבחרת ישראל, ואולי דווקא זה סוג של פספוס מבחינתו – ומבחינתנו.

לימים פרש מכל פעילות בקבוצות, יען כי נשבר לו הזובון, התיישב על כסא ראש אגף הספורט בעיר הרעננה ביותר בישראל ובו-זמנית משמש כמאמן העל של הנבחרות הצעירות באיגוד הכדורסל.