שחקן של 83 הופעות בנבחרת ישראל, לא צחוק. חוזז אף פעם לא היה הכוכב הנוצץ שלקח על גבו קבוצות או נבחרות, אבל בכל מקום בו שיחק, ובכל שלב של הקריירה, הורגשה טביעת האצבע שלו. כן, זה ציטוט מתוך "היכל התהילה", למי שנראה לו מוכר.

היה בפיני משהו מאוד אחראי על המגרש. הוא שיחק את הכדורסל שכבר לא משחקים היום. עוד מסירה, עוד אחת, הנהון עם הראש, הבנה עיוורת עם האחרים. כדורסל שמתבסס על תרגול ואימונים ולא על הברקות של הרגע.

לחוזז היתה צ'אקונת לא רעה בכלל, אבל באותה מידה הוא לא חשש ללכת פנימה ולנצל את הניסיון שלו. הוא פשוט ידע איך לעבור שחקן, גם אם לא היו לו תכונות אתלטיות יוצאות דופן או מהירות חריגה. פשוט המון ניסיון בכל פעולה. והוא היה כזה כבר מגיל צעיר. פשוט נראה קצת ותיק מהרגע הראשון, יו נואו.

חוזז היה מין פורוורד שיכול לשמור בהגנה על גבוהים ועל נמוכים באותה מידת הצלחה. תמיד יהיה מזוהה עם הפועל ת"א והפועל חיפה, שם עשה את העונות הטובות יותר שלו. שיחק גם בבית"ר ת"א, קבוצה שאינה קיימת עוד.

קרוב לסיום הקריירה עוד הספיק להרשים בבני הרצליה כמעין שחקן ששי שעושה לקבוצה טוב. לא ברור אם היה זה אצל מולי קצורין או אפי בירנבוים יען כי הזיכרון הולך ומיטשטש ואף אחד מאיתנו לא נעשה צעיר יותר, אבל כך או אחרת, אחרת או כך, חוזז היה כמו שאוהבים לומר "עוד מאמן על המגרש".

השתתף בשלוש אליפויות אירופה, אחד מ-25 הקלעים המובילים בתולדות הליגה הישראלית. סוג של אליל לא מוערך, שברבות הימים הפך לסוכן ביטוח. ובעצם, כל זה שטויות וגם פיני יודע: תכל'ס, רצינו רק לשאול מה שלום אחותו, אודליה היפה, ידידת הנשיא מימי גל"צ הרחוקים.