יחסית לקפטנית נבחרת ישראל בשעת כתיבת השורות (נובמבר 2009), ולתחנות שעשתה באירופה ובארצות הברית, ליעד סואץ-קרני עוברת לנו בשקט. מן הידועות והמפורסמות גם יחד, שכדורסל הנשים מטבעו לא מעורר רעש גדול מדי, אלא אם כן אינה גורביץ' דופקת איזה בוקס למישהי, או מקבלת אחד כזה בעצמה. ככה שאולי אין כל כך טעם לתמוה בעניין. ובכל זאת, אם להתעקש, משהו פה לא עומד בשורה אחת עם גדולות הדור מהעבר סטייל ענת דרייגור, לימור מזרחי, אורלי גרוסמן ואלומה גורן.
אולי היא בחורה שקטה מדי? אולי. אולי טבעה קצת בין ים הזרות שהפך להיות המזהה מספר אחד של הכדורסל שלנו? אולי. אולי לא מסקרים מספיק כדורסל נשים? אההה, נו, טוב, זה תמיד היה ככה.
אז הבה נרביצה כאן ערך לכבודה של הקפטנית, ילידת 1981, 1.85 גובהה, שהתחילה את דרכה ברמת השרון, עברה לרעננה ומשם המשיכה למכללת וילאנובה הזכורה לנו מאוד, בזכות קבוצת הבנים שלה, עוד מימי דורון שפר הרחוקים בקונטיקט. עשתה תקופה יפה בוילאנובה, קלעה יותר מאלף נקודות שם ובשיאה גם נבחרה לחמישייה הראשונה של הביג איסט ב-2006, אבל לא נבחרה בסוף הדרך בדראפט ה-WNBA.
אחרי המכללה רצתה להמשיך את הקו ולא להרגיש שסתם זרקה תקופה לים, ונסעה לאירופה לשחק בקראקוב מפולין. היא לא כל כך הצליחה שם ועשתה פחות מחצי עונה. אחר כך שיחקה גם בניס ובפרובאנס מהליגה הצרפתית. כשמיצתה את העניין הזה שבה לשחק בישראל. ברמת השרון קודם כל, אחר כך בנתניה.
והיא עושה מספרים, כן. שחקנית טובה, עם ידית טובה, לא הכי אגרסיבית בעולם אולי, אבל אחת שאפשר לסמוך עליה בדרך כלל. פאתום היא היתה רק סואץ, מאז שהתחתנה היא גם קרני. וכך או אחרת, אחרת או כך, היא אחת השחקניות הטובות ביותר שיש לישראל כיום, ככה שאין שום סיבה בעולם, ובעולם אין שום סיבה, שלא נזכה אותה כאן בערך משלה.