דני פרנקו הוא מאמן חבוב כזה, יו נואו. כיף לראות אותו על הקווים, כיף לשמוע אותו מדבר, כיף לשמוח איתו בשמחות. האיש מזוהה עם הפועל חולון שם החל לשחק בבית הספר לכדורסל ואחר כך הפך לאוהד שליווה אותה לכל רחבי הארץ. כאלה מאמנים אנחנו רוצים כאן. עם שורשים. את 2008/09 הוא בהפועל חולון כמאמן הקבוצה הבוגרת ומה שהתחיל בטונים של קבוצת תחתית שכל מה שהיא רוצה זה להישאר בליגה, הפך לעונה מצוינת שהסתיימה בזכייה בגביע המדינה לראשונה בתולדות המועדון ובמקום בפלייאוף. פרנקו היה על הגג, נתקשה להכחיש זאת.

אבל אז בא הקיץ ואיתו הצרות הכלכליות הקבועות, שגרמו לפרידה. חולון רצתה לקצץ לא, הוא הסכים אבל לא יותר מדי. זה נגמר בלהתראות, להתראות, היה נעים מאוד מאוד, ופרנקו שוב מצא את עצמו בסיטואציה מוכרת. יושב בבית.

האיש שתמיד זוהה עם כדורסל של צעירים, כדורסל של בתי ספר, כדורסל של נבחרות ייצוגיות ומחלקות נוער בתחילת הדרך (בעיקר הפועל ת"א), עשה חתיכת קילומטרז' כעוזר מאמן של כמה וכמה (וכמה!) ממאמני הליגה. עדני דגן, מאיר קמינסקי, ארז אדלשטיין, מקסו אוסטואיץ', חנוף מינץ, שי מינסטר, כולם הדריכו קבוצות כשפרנקו לצידם.

הפך לאחד המצליחים שבין אנשי הדור הצעיר. אלה שאומרים עליהם שנכנסו למעגל לא רק בזכות כישוריהם, אלא גם בעקבות המוכנות שלהם לאמן תמורת כסף קטן בהשוואה לדור המאמנים הקודם. לפחות לגבי קיץ 2009 פרנקו הרגיש שגם לכסף קטן יש גבול וקו אדום, כנראה.

הספיק לעבוד בגליל, עבר בהפועל עפולה/גלבוע, היה בעירוני רמת גן וכאמור בחולון. איכשהו יצא שבאף אחד מהמקומות לא המשיך לעונה נוספת. בראשונה ובשלישית פוטר במהלך העונה. בשנייה וברביעית עשה עונות יפות ובכל זאת לא המשיך. מה חלקו בעניין? האם אלה רק ההנהלות שרצו משהו או מישהו אחר, או שפרנקו הוא אדם קשה לתמרון? אם נחיה גם נראה מה יקרה בתחנות הבאות שלו.

בינתיים נודה לו על שהביא לארץ את לואיס פלורס ודרון וושינגטון, ונקווה לראות אותו עושה חיל בליגת קזינו ואף יותר מזה.